77% מהמתפטרים הם מורים צעירים: הסיבה האמיתית שמרסקת את מערכת החינוך

הדו"ח שפרסם השבוע ה־OECD מהווה נורת אזהרה בוהקת למצב החינוך בישראל. משרד החינוך חייב לשנות גישה

תוכן השמע עדיין בהכנה...

כיתה, אילוסטרציה | epa

כיתה, אילוסטרציה | צילום: epa

כיתות גדולות, שכר נמוך למורים ושיעור חריג של מורים צעירים שמתפטרים – זאת התמונה הבלתי מחמיאה של מערכת החינוך הישראלית הנשקפת מדו"ח "מבט על החינוך 2026" של ה־OECD שפורסם השבוע. מרתיח, מזעזע, אבל ממש לא מפתיע: כמעט שום דבר מזה אינו חדש. אנו יודעים שמערכת החינוך מתקשה לשמור על מורים צעירים ואיכותיים, שמבנה השכר מתגמל בעיקר ותק ולא עבודה איכותית ושמנהלי בתי הספר אינם יכולים להשתמש בשכר ככלי למשיכת מורים טובים ולשימורם. ובכל זאת, בכל פעם שמתפרסם דו"ח חדש אנחנו מזדעזעים, מצקצקים וממשיכים הלאה.

הדו"ח רווי נתונים חשובים, אבל כדאי לשים לב לשלושה מהם. נתחיל מהחמור ביותר: עזיבת מורים. שימו לב שהנתון הבולט הוא דווקא לא שיעור העזיבה הכללי. להפך. בישראל רק כ־2.5 אחוזים מהמורים המוסמכים עזבו את המקצוע בשנה שנבדקה, שיעור נמוך יחסית. אבל מתוך המורים שהתפטרו, 77 אחוזים היו בעלי פחות מחמש שנות ניסיון, לעומת 38 אחוזים בממוצע ה־OECD.

קשה לנתק את הנתון הזה ממבנה השכר. מורים בישראל מרוויחים פחות מעובדים בעלי השכלה דומה בתחומים מקבילים, ובתחילת הדרך הפער גדול במיוחד. מורה מתחיל בבית הספר היסודי בישראל משתכר פחות ממורה מתחיל ממוצע ב־OECD, אך בקצה סולם השכר הפער כבר מצטמצם. כלומר, אנחנו לא רק משלמים מעט למורים, אנו משלמים מעט דווקא למורים שאנחנו הכי מתקשים לשמור עליהם.

הכי מעניין

הבעיה היא לא רק השכר הממוצע. הסכמי השכר שנחתמו לאורך השנים עם ארגוני המורים קיבעו מערכת אחידה ונוקשה, שבה השכר מושפע במידה רבה מוותק ולמנהלים יש מעט מאוד יכולת להשפיע על תנאי ההעסקה של העובדים שלהם. מבחינת ארגוני המורים, השיטה הזאת מגוננת על העובדים. בפועל ההגנה הזאת באה לא פעם על חשבון המורים הצעירים והטובים ביותר. מנהל שמתקשה לגייס מורה מצוין למתמטיקה לא יכול פשוט להציע לו יותר. מנהלת שרוצה לשמר מורה צעירה ומעולה מוגבלת מאוד ביכולת לבנות לה מסלול קידום אישי.

יש טענה שבישראל יש מחסור במורים, אך גם כאן נשבר מיתוס. הכותרת "מחסור במורים" מטעה. הדו"ח מדגיש שהמחסור אינו אחיד, אלא מרוכז במקצועות, באזורים ובבתי ספר מסוימים. היחס בין מספר התלמידים למספר המורים בישראל אינו חריג בהשוואה בינלאומית, ובשנים האחרונות מספר המורים ביסודי אפילו גדל. כלומר, הבעיה איננה רק כמה מורים יש. השאלה היא איפה הם מלמדים, מה הם מלמדים, ומה איכות ההוראה. גם כאן, מבנה שכר קשיח שלא מתחשב בביקוש ובהיצע מקשה על המערכת למשוך כוח אדם למקומות ולמקצועות הנדרשים.

ולבסוף, הצפיפות. הכיתות בישראל גדולות מאוד: כ־27 תלמידים ביסודי וכ־30 בחטיבת הביניים, לעומת 21 ו־23 בממוצע ה־OECD. אבל בישראל אוכלוסיית הילדים ממשיכה לגדול במהירות, וצמצום מספר התלמידים בכיתה מחייב בניית עוד המון כיתות וגיוס עוד עשרות אלפי מורים. זו עלות אדירה. לכן השאלה החשובה יותר היא מי עומד מול הכיתה.

בעידן של בינה מלאכותית וכלים חדשים ללמידה, מערכת החינוך זקוקה למורים מעולים ולמנהלים בעלי מרחב פעולה שיכולים ללמד טוב ולמצוא פתרונות גם בכיתות גדולות וצפופות. דרושים מורים שיודעים להוביל, להסתגל ולהשתמש בטכנולוגיה, ומנהלים שיכולים לשנות את מבנה ההוראה, הצוות והשכר בהתאם לצרכים של בית הספר.

וכאן מגיעה ההזדמנות. תוקפו של הסכם השכר "אופק חדש" יפוג ב־31 בדצמבר. הדיון הבא על תנאי ההעסקה של הגננות, מורי היסודי וחטיבות הביניים לא חייב להסתכם בעוד ויכוח על גובה תוספת השכר. אם המדינה באמת תרצה לשנות את מבנה השכר, להרחיב גמישות ולהעביר יותר כוח למנהלים, עליה להניח מראש שהמהלך ייתקל בהתנגדות קשה, ואולי גם בשביתה ארוכה. זו לא סיבה לוותר.

הנתונים ידועים. גם הבעיות. הדו"ח החדש לא גילה לנו דבר. הוא רק מזכיר כמה זמן הן כבר מחכות לטיפול, וכמה מעט זמן עוד נשאר לנו לבזבז.

כ' בתשרי ה׳תשפ"ז01.10.2026 | 16:36

עודכן ב 

טל לוריא

טל לוריא, מורה בתיכון שש שנתי ויו"ר ארגון מורים מובילים שינוי

תגיות