לא רק אבו־שחאדה

ניתנת האמת להיאמר: למרות ההסכמה הרחבה על פסילתו של אבו־שחאדה, למרות תמיכתה של היועצת המשפטית לממשלה בפסילה ואף בהינתן הצטרפותו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט נעם סולברג להחלטת הפסילה – זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, כפי שפותחה והתגבשה בבית המשפט העליון לאורך השנים.

מי שעיניו בראשו מבין היטב: סמי אבו־שחאדה תומך במאבק המזוין נגד ישראל, ואינו מכיר בישראל כמדינה יהודית, כביתו הלאומי של העם היהודי. אלה שתיים מהעילות לפסילת מועמד מהתמודדות לכנסת, ובקריאה פשוטה של החוק דינו פסילה. אלא שבית המשפט העליון רוקן את סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת מתוכן ממשי. הוא ניסח מבחנים מרחיקי לכת ואימץ פרשנות דחוקה למושגים המופיעים בסעיף ולראיות שהונחו לפתחו, כך שלמעשה אי אפשר לפסול מועמדים ורשימות שתומכות באויב ומתנגדות לעצם קיומה של המדינה היהודית. בין השאר, בית המשפט דורש "מסה קריטית" של ראיות לקיומה של עילת פסילה. עוד נדרש כי המעשים או המטרות הרלוונטיים לעילת הפסילה יהיו "דומיננטיים ומרכזיים" אצל המועמד או הרשימה.

יתרה מכך, בית המשפט מקפיד על פרשנות שתשלול פסילה גם כשהפרשנות מוקשית ביותר. למשל, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה דן בית המשפט בפסילתו של ח"כ אחמד טיבי, בין השאר בעקבות קריאות התמיכה הברורות שלו באינתיפאדה. טיבי הצהיר, למשל: "אנחנו תומכים תמיכה של ממש באינתיפאדה ובהתנגדות הפלסטינית ההרואית נגד הכיבוש. זו לא זכות להיאבק נגד הכובש אלא חובה". בית המשפט הפך את החלטת ועדת הבחירות המרכזית והכשיר את מועמדותו. נשיא העליון אהרן ברק הסביר בפסק הדין כי "קריאותיו התומכות באינתיפאדה אינן מציינות את הפעולות הספציפיות שהוא תומך בהן". באותו פסק דין הוכשר גם עזמי בשארה, לאחר ששלל הראיות לתמיכתו הנלהבת במלחמה בישראל לא עלו כדי "מסה קריטית". ההמשך בעניינו ידוע: בשארה נמלט מישראל בשנת 2007 לאחר שסייע לחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

די באמור עד כאן כדי להציף את הקושי: אבו־שחאדה נפסל בוועדת הבחירות בעקבות מאמר אחד. מאמר שפורסם ב־8 באוקטובר 2023 ומתפעם מאירועי יום האתמול, מהצלחתה של "עזה הקטנה והנצורה". אם היא הצליחה, קובע הכותב, "אחרים יכולים לעשות זאת בצורה יעילה ופשוטה יותר". לקורא התם הדברים ברורים, אבל לא הקורא התם שופט את אבו־שחאדה. האם מאמר אחד כזה עומד ברף שקבע בית המשפט העליון? האם זו "מסה קריטית"? האם זו פעילות "דומיננטית ומרכזית"? קשה לטעון שכן.

המסקנה אינה שמקומו של תומך אויב - או, ביתר פשטות, אויב - הוא בכנסת. רק במציאות מטורפת כמו שלנו יושבים בפרלמנט של המדינה חברי כנסת שמזדהים עם אויביה המרים, המבקשים להשמידה. המסקנה אחרת: לפני שאנו פוסלים את אבו־שחאדה, עלינו לפסול את המבחנים שנקבעו בפסיקה. הדרך לפסילה מכוח סעיף 7א עוברת בשינוי ההלכה הפסוקה, לא בכפייתה על המקרה הקונקרטי, באופן מאולץ ומלאכותי.

בית המשפט העליון אינו כבול לפסיקותיו. בעולם החדש, שלוש שנים אחרי קריאת ההשכמה הנוראה ההיא, מותר גם לו להתפכח מטעויות עבר. במקרה של שינוי ההלכה הפסוקה כך שסעיף 7א יחזור לחיים, לא רק פסילתו של אבו־שחאדה בוועדת הבחירות תעמוד בתוקפה; יעמדו ללא קושי גם פסילת הרשימה המשותפת ופסילת עופר כסיף. ומהלך כזה, במאמר מוסגר, יאפשר את צמיחתה של מנהיגות חדשה בחברה הערבית ויקדם עתיד טוב יותר ליהודים ולערבים במדינה היהודית.

התוצאה האחרת - פסילת אבו־שחאדה ללא שינוי ההלכה הפסוקה ותוך הכשרת הרשימה המשותפת ועופר כסיף – אולי תספק את הציבור, אך איננה עשיית משפט. במישור הפוליטי, פסילה בררנית כזו אך תחזק את תומכי האויב בכנסת. רע"מ והרשימה המשותפת כולה יקבלו חיזוק ולגיטימציה, כגורמים "מתונים" שעמדו במבחן בית המשפט, שלא כמו ה"קיצוני" ההוא שנפסל. זה המסר שתעביר פסילה פוליטית של אבו־שחאדה, וזה ההסבר הטוב ביותר לתמיכה בה גם משמאל.