היום לפני שנתיים, ב־17 בספטמבר 2024, בשעה 15:30, החלו להישמע צפצופים מכיסיהם של אלפי פעילי חיזבאללה ברחבי לבנון. שניות לאחר מכן החלו הזימוניות להתפוצץ.
למחרת הגיע הגל השני: מכשירי קשר שבהם השתמש הארגון התפוצצו אף הם. בתוך יומיים נהרגו עשרות ונפצעו אלפים. אלא שחשיבותו של מה שנודע כ"מבצע הביפרים" לא הייתה רק במספר הנפגעים. חשיבותו הייתה בכך שבשעה 15:30 השתנה הצד שקבע את קצב המלחמה.
פעיל חיזבאללה שנפגע במבצע הביפרים | צילום: AFP
כדי להבין את משמעות הרגע הזה, צריך לזכור היכן עמדה ישראל באותו בוקר.
הכי מעניין
כמעט שנה חלפה מאז 7 באוקטובר. חיזבאללה פתח את החזית הצפונית כבר ב־8 באוקטובר 2023, ירה שוב ושוב לעבר ישראל והתנה את הפסקת הלחימה בסיום המלחמה בעזה. יישובים שלמים לאורך גבול לבנון הפכו לערי רפאים, ועשרות אלפי ישראלים נעקרו מבתיהם.
ישראל נותרה חזקה מבחינה צבאית, אך בצפון נקלעה למציאות בלתי נסבלת: ארגון טרור הצליח לקבוע שעשרות אלפי אזרחים ישראלים אינם יכולים לחיות בחלק מארצם.
מבצע הביפרים שבר את המשוואה הזאת.
זו לא הייתה מתקפת מנע במובן הקלאסי, משום שישראל וחיזבאללה כבר היו בעיצומה של לחימה. זה היה דבר חשוב לא פחות: חזרה ליוזמה. במקום להמתין למהלך הבא של האויב, ישראל פעלה ראשונה, חדרה למערכותיו ואילצה אותו להתמודד עם מציאות שלא תכנן.
הנזק היה פיזי, אבל הפגיעה הפסיכולוגית והארגונית הייתה עמוקה אף יותר.
חיזבאללה גילה ששרשרת האספקה שלו, מערכות התקשורת שלו, מחסני הנשק שלו ומפקדיו חשופים למודיעין הישראלי. ההלם שאחז בארגון אפשר לישראל לנצל את רגע החולשה ולפתוח בשרשרת של חיסולים ממוקדים עוד לפני שהספיק להתאושש.
פעילי חיזבאללה בציון יום השנה למות נסראללה | צילום: EPA
ב־20 בספטמבר חוסל בביירות אבראהים עקיל, מבכירי חיזבאללה ומפקד מערך המבצעים שלו, יחד עם בכירים נוספים בכוח רדואן. בימים שלאחר מכן התרחבה המערכה האווירית הישראלית נגד תשתיות ומרכזי פיקוד. ב־27 בספטמבר הותקפה המפקדה המרכזית של חיזבאללה בדאחייה, ומנהיג הארגון חסן נסראללה חוסל.
מבצע הביפרים לבדו לא הביס את חיזבאללה. אבל הוא היה מכת הפתיחה ברצף של פעולות שבתוך שבועות הפכו את חיזבאללה מארגון שסבר כי הוא מרתיע את ישראל, לארגון שנאבק להציל את עצמו.
כאן טמון הלקח הראשון של 17 בספטמבר: הרתעה אינה נוצרת באמצעות הצהרות. היא נוצרת כאשר האויב מגלה שהמחיר והסיכון שחישב אינם המחיר והסיכון שהוא ניצב בפניהם בפועל.
במשך שנים היה מקובל בישראל לדבר על הצורך "לשמר את ההרתעה". אבל הרתעה אינה נכס שמפקידים בבנק והוא צובר ריבית. להפך: היא נשחקת. כאשר ארגון טרור יכול לגרש עשרות אלפי ישראלים מבתיהם במשך חודשים מבלי לשלם מחיר שמערער את תפיסת הביטחון שלו עצמו, ההרתעה הולכת ונעלמת.
תושבים מפונים במלון בנוף הגליל. | צילום: מירי לוי
17 בספטמבר החל להפוך את המגמה הזאת.
הלקח השני הוא שמודיעין מעולה חסר ערך אם אין נכונות להשתמש בו.
לפי עדויות של אנשי מוסד לשעבר, פיתוח פרויקט הביפרים החל כבר בשנת 2022. אבל מדינה יכולה להחזיק במודיעין הטוב ביותר בעולם ועדיין להפסיד, אם הנהגתה חוששת להפוך ידע לפעולה.
7 באוקטובר 2023 לימד אותנו את מחירה של מציאות שבה יודעים הרבה, מזהירים באופן חלקי, מעריכים, מפרשים, מתווכחים וממתינים. 17 בספטמבר 2024 הזכיר לנו עיקרון ציוני ומדיני ישן ופשוט יותר: תפקידה של מדינה ריבונית אינו רק לדעת מה אויביה מתכננים. תפקידה ליטול את היוזמה, לקחת את גורלה בידיה ולסכל את תוכניות אויביה.
הלקח השלישי הוא שהצלחה צבאית משנה גם את המציאות המדינית.
בישראל מוצגת לעיתים בחירה מלאכותית בין "כוח" לבין "דיפלומטיה". אלא שדיפלומטיה אפקטיבית מגיעה לעיתים קרובות רק לאחר ששדה הקרב משנה את מבנה התמריצים.
עד ספטמבר 2024 התמקד המאמץ הבינלאומי המרכזי במניעת הסלמה ובהשגת הסדר. לאחר המערכה, בנובמבר 2024, הסכים חיזבאללה להפסקת אש, לפריסת צבא לבנון בדרום ולנסיגת כוחותיו צפונה מנהר הליטני.
הדיפלומטיה לא החליפה את הכוח. הכוח יצר תנאים חדשים לדיפלומטיה.
אבל ההשפעה המדינית שנוצרה בעקבות המבצע חרגה הרבה מעבר ללבנון.
עוד כתבות בנושא
כאשר המורדים בסוריה פתחו במתקפה שלהם בסוף נובמבר 2024, הם פגשו משטר אסד שעוגניו המרכזיים נחלשו באופן דרמטי. חיזבאללה, שבעבר שלח את מיטב לוחמיו לסוריה כדי להציל את בשאר אל־אסד, היה עסוק בשיקום עצמו לאחר המכות שספג מישראל. ב־8 בדצמבר קרס משטר אסד.
בכך נשברה חוליה מרכזית במערכת האזורית שהגנה על המשטר הסורי, ונחלשה זרוע נוספת במערך האזורי שבנתה איראן סביב ישראל.
אחד הביטויים החשובים ביותר לשינוי ניתן היה לראות גם בזירה הבינלאומית. לאחר 7 באוקטובר נתפסה ישראל כמדינה פצועה, התלויה בסיוע, שניתן להגביל את פעולותיה ולומר לה שוב ושוב מה אסור לה לעשות. אבל ככל שישראל הוכיחה שהיא מסוגלת לפגוע בחיזבאללה, לחסל את הנהגתו ולשנות בכוח את המאזן האזורי, השתנה גם האופן שבו דיברו איתה.
"כבוד אינו תחליף לדיפלומטיה"
מייקל קרס, שגרירות ישראל | "אין תחליף לדיפלומטיה" סבב המו"מ החמישי בין ישראל ללבנון בוושינגטון
ישראל החלה להיתפס מחדש כמעצמה אזורית שמסוגלת לעצב את המציאות, ושיש להביא בחשבון את רצונותיה, יכולותיה והקווים האדומים שלה.
גם כאן הלקח פשוט: ביחסים בין מדינות, כבוד אינו תחליף לדיפלומטיה. עוצמה היא אחד התנאים שמאפשרים לנהל דיפלומטיה מתוך עמדה של כבוד ולא מתוך חולשה.
היום לפני שנתיים, ב־17 בספטמבר 2024, בשעה 15:30, הזכירה ישראל לאויביה דבר שהם החלו לשכוח: למדינה היהודית אין רק היכולת להגן על עצמה כאשר היא מותקפת. יש לה גם המודיעין, התחכום, הסבלנות והעוצמה לבחור בעצמה את הזמן, המקום והשיטה.
ומעל הכול, יש לה הנכונות ליטול את היוזמה ולקחת את גורלה בידיה.
עוד כתבות בנושא
