חוויה פיקודית משובבת נפש ציפתה לרמטכ"ל באחת מגיחותיו האחרונות ללבנון. הוא נפגש שם עם לוחמי יחידה חרדית, וגילה שדבריו נרשמים בחריצות במחברותיהם. אף פעם לא קרה לי דבר כזה, התפעל מההרגל הלימודי הנאה שהלוחמים הביאו איתם מהישיבה לצבא. רב־אלוף אייל זמיר, קצין חמוּר סבר בצילומים הרשמיים, יודע גם לחייך.
אלא שאירועי תשפ"ו לא נתנו לו הרבה סיבות לחיוכים. ראשי המטה הכללי של צה"ל אפופים דאגות גם בשנים כתיקונן, קל וחומר בשנות מלחמה. עול אחריות עצום מוטל על כתפיהם. זמיר בוודאי זוכר שמתוך 23 הרמטכ"לים אשר תצלומיהם תלויים במבואות לשכתו, ארבעה סיימו את כהונתם באופן עגום בגלל מחדל ביטחוני – דדו, רפול, חלוץ והלוי – ושני רמטכ"לים נוספים עלולים להינזף על ידי ועדת החקירה הממלכתית שאולי תקום למחרת הבחירות: איזנקוט וכוכבי.
מה הדבר הראשון שאתה חושב עליו בבוקר, שאלתי בחודש שעבר מפקד בסיס גדול של חיל האוויר. "שלא עושים לנו שוב 7.10", השיב, "ושמשרתי הקבע בבסיס לא פורשים לאזרחות". כמות המועקות השוטפות של הרמטכ"ל גדולה עשרת מונים: לבנון, עזה, סוריה, יו"ש, איראן כמובן, החות'ים וגבול השלום הפרוץ עם ירדן. על חלק גדול מדאגותיו מוטל איפול צנזוראלי. שאר הדאגות הידועות בלתי פתירות כרגע: שחיקת מערך המילואים, הגירעון בתקציב הביטחון, הרחפנים, הפשיעה הלאומנית היהודית בפיקוד מרכז, לוחמים בגבעתי שמתקשרים לרבנים פרטיים במצבי פיקוח נפש, ועוד ועוד. לילות רבים הוא לא ישן בכלל.
הכי מעניין
זמיר, נזכיר, מונה לרמטכ"ל על ידי הממשלה הנוכחית, שבינתיים הספיקה להתקוטט תכופות גם איתו, בדרך כלל באשמתה. נתניהו חפץ בו כיורש של איזנקוט כבר ב־2019, אבל שר הביטחון אביגדור ליברמן בחר באביב כוכבי, ונתניהו נכנע. כעבור ארבע שנים בני גנץ בחר בהרצי הלוי, וזמיר פרש מצה"ל. למזלו הוא לא שירת במטכ"ל ביום הפלישה של חמאס ארצה, ולכן היה המועמד ההגיוני יותר להחלפת הלוי, אחרי שהספיק לכהן כמנכ"ל משרד הביטחון.
כשיפרוש ויכתוב זיכרונות, הם עשויים להכיל תשובה מפתיעה לשאלה אם בדיעבד הוא שמח שהלוי הועדף על פניו ב־2022: הוא שמח כבר אז. הוקל לו. אגב, הוא גם לא נלהב לרשת את הלוי כשזה הודיע על פרישה מוקדמת בגלל המלחמה. "אם יש מישהו טוב יותר, קח אותו", אמר לנתניהו. שניהם הכירו היטב כשזמיר כיהן כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה בין השנים 2012 ל־2015. הימים היו ימי לחצים של ממשל אובמה על ישראל להסכים להקמת מדינה פלסטינית, ג'ון קרי קפץ תכופות ארצה כדי להכביד את הלחץ, אבל עמדתו המקצועית של המזכ"ץ הייתה נחרצת – נגד. הוא לא האמין בתחליפים הטכנולוגיים שהאמריקנים הציעו לשליטת צה"ל בגב ההר. לאחרונה הפתיע את שרי הימין בממשלה כשבירך בישיבת קבינט על הצעה (סודית אז) לתוספת יישובים ביו"ש. "כשיש תוכנית והחלטה, אני יודע להתארגן בזמן", הבהיר להם.
הרמטכ"ל המבוגר ביותר בתולדות צה"ל לבש מדים לראשונה כבר בגיל 14, כחניך בפנימייה צבאית. הוא חובש הכומתה השחורה הראשון המפקד על צה"ל מאז דדו, כומתת הטנקיסטים. התנגדותו לשיטת הפשיטות בעזה קסמה לשרי ממשלת הימין שהצביעו בעד מינויו, קצת פחות לתקשורת שחשדה בו בנאמנות יתר לנתניהו. גם זיכרון נאום פרישתו מתפקיד סגן הרמטכ"ל בחורף 21' קסם לימין. במקום להשמיע דברי פרידה מלבבים ולהודות לבני משפחתו התומכת, הוא נשא דברי תוכחה נבואיים נגד תפיסת הצבא הקטן והחכם, והזהיר ש"אנו עלולים לעמוד בפני מערכה כבדה, ארוכה, רב־זירתית. בעיניי צה"ל נמצא על סף גודל הסד"כ המינימלי מול איומים מורכבים מאלה שחווינו בשנים האחרונות".
| צילום: איור: שי צ'רקה
ארבע שנים מאוחר יותר, אחד ממהלכיו הראשונים כרמטכ"ל היה בחינה מחדש של תחקירי המחדל שנעשו בתקופת קודמו, תחקירים שהציבור פקפק בהם. המטרה הבלתי מוצהרת של הבחינה המחודשת הייתה השבת האמון האזרחי בצה"ל, והשבת אמון צה"ל בעצמו. לא הגיוני ש־8200 יחקרו את 8200, הוא מסביר עד היום. המשימה הוטלה על האלוף במיל' סמי תורג'מן ועל אנשי מילואים בלבד, שאיש לא יוכל לנקום בהם על ממצאיהם. אחרי קרוב לשנה, המלאכה הושלמה.
"זלזול באויב – אם כל חטאת", סיכם זמיר את תחקיר התחקירים, והמליץ להקים גם "ועדת חקירה חיצונית ואובייקטיבית, כפי שנעשה לאחר מלחמת יום הכיפורים". הוא לא נקב בשם המפורש "ועדת חקירה ממלכתית", משאת נפשה של האופוזיציה והעיתונות הממוסדת, אך גם לא יישר קו עם מיזם ועדת החקירה נוסח זו שנתניהו חתר להקים. סביבתו שומעת ממנו שוב ושוב ש"אני עושה הכול כדי להרחיק את הצבא מפוליטיקה ומכל מיני תוויות. צה"ל הוא מפלגת ביטחון עם ישראל".
גולת הכותרת של מפלגת ביטחון עם ישראל בשנה היוצאת הייתה, כמובן, המתקפה על איראן לפני חצי שנה. שאגת הארי. היא הייתה הסבב השני של המערכה אחרי המתקפה המוצלחת אשתקד, עם כלביא. רוב ההכנות נעשו עוד בתקופת הלוי, אבל זמיר היה הרמטכ"ל שנסך בדרג המדיני את האומץ לתקוף כבר ביוני 2025 גם בלי האמריקנים. בסוף הם הצטרפו, אך לצערו הרב עצרו מוקדם מדי בסבב השני, לפני שחיל האוויר הספיק לפגוע כדבעי בתשתיות האנרגיה של טהרן. עוד ב־2022 המליץ לפגוע בהן, כעמית מחקר במכון וושינגטון ללימודי המזרח הקרוב. הוא היה אז בחופשת לימודים ופרישה, אחרי שנדחתה בקשתו לשמש כנספח הצבאי בארצות הברית. מסמך מחקרי מקיף שהכין קבע כי "תשתיות הנפט של איראן הן תשתיות חיוניות, ופגיעה ממוקדת בהן תגרום לפגיעה חמורה בכלכלה ובמשק האיראני". כמו כן צפה את התסיסה החברתית באיראן ואת תגובת השלטונות הקשה להפגנות.
אגב, המסמך של זמיר מ־2022 הצביע גם על הסכנה החות'ית, סכנה מודחקת מאוד באותם ימים. הגנרל הישראלי הציע לאמריקנים ולארצו להגיב על כל התנכלות של שלוחות איראן לסעודיה או למדינת היהודים, בתקיפה של נכסים מקבילים בלב איראן: אם חיזבאללה יירה טילים על חיפה, ישראל תפציץ נמל ימי באיראן. היום הוא מייחל להשלמת המשימה, אך כמובן לא יתאכזב אם שיטת המצור העכשווית של טראמפ תחולל הפיכה פנימית בטהרן. דא עקא, אין לצה"ל מודיעין איכותי על אורך פתיל הסבלנות של הנשיא, ובלשכת הרמטכ"ל עדיין חוששים שהאיראנים יתאוששו אם המצור עליהם יוסר בטרם עת. כל תעשיותיהם הצבאיות הושמדו על ידי צה"ל במלחמה, פרויקט הגרעין נפגע קשות, אבל שאיפותיהם הגרעיניות עומדות בעינן, וכך גם מאגר האורניום המועשר.
בחזית עזה העניינים פשוטים יותר מנקודת מבטו. ערב ראש השנה תשפ"ז, הרמטכ"ל גאה בכך ששם קץ לעידן הפשיטות מתחילת המלחמה, ושלם עם הסכמת הדרג המדיני למתווה האמריקני שהביא לשיבת החטופים בתחילת תשפ"ו, אחרי שצה"ל יצר את התנאים לעסקה. לא, הוא אינו תולה תקוות בהתפרקות חמאס מנשקו באמצעים ידידותיים. עם תחילת החורף הכריז ש"הקו הצהוב הוא קו גבול חדש", תרתי משמע: אין לו עניין לסגת מהקו בשנים הקרובות, אך גם לא לשלוט ישירות בשני מיליוני הפלסטינים שמצטופפים בעזה, כמחציתם באוהלים. די לו בכך שכוחותיו מכתרים את הרצועה, שולטים בדרך כלל על מה שנכנס אליה, ונהנים מחופש פעולה במקרה של זיהוי מזימות טריות. הנחייתו המפורשת לפיקוד הדרום היא להמשיך לפגוע במחבלים שפשטו על ישראל לפני שלושה סתווים. "מרחבי הגנה קדמיים", הוא מכנה את הטריטוריות הצהובות ברצועה ובלבנון. לדעתו הנחרצת, ישראל לא תוכל להסכים לעולם למצב שבו ארגון חבלה מתבסס שוב על גבולותיה.
בתחילת העשור גילה הרמטכ"ל דאז כוכבי לעורכי העיתונים שצה"ל אינו בנוי למלחמה רב־זירתית. במידת הצורך הוא יטפל בתחילה בזירה אחת, ורק אחר כך יתפנה לשנייה. המלחמה המרה שפרצה בתקופת הלוי הוכיחה את הצורך הקיומי שבהיערכות צה"ל למלחמה בו־זמנית בכמה וכמה אויבים. לכן זמיר משוכנע שישראל חייבת שולי ביטחון רחבים. עד כמה רחבים? ובכן, סך כל האיומים המשוערים בתוספת 10 אחוזים. גם בקומה ה־14 המקבילה בקריה, לשכת מנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם, מחזיקים בעמדה דומה. שתי הלשכות הכינו עוד בקיץ שעבר, לבקשת נתניהו, תוכנית תקציבית מתאימה. היא לוקחת בחשבון עימות עתידי עם מדינות סוניות שנחשבו עד כה למתונות, ואמברגו נשק בינלאומי נוקשה על ישראל. הצרה הידועה היא שבאוצר סבורים אחרת ומאשימים את צה"ל בבזבוז, האשמה פופולרית מאוד בתקשורת, שמצד שני לא תסלח לצה"ל אם יופתע חלילה שוב ויתקשה להגיב.
זמיר, שריונר כאמור, הזהיר לאחרונה מפני המשך ההתכווצות המספרית של מצבת הטנקים הצה"לית. "מאז 73' מצמצמים את צה"ל דרמטית", הוא מתלונן, "אבל בניגוד לרמטכ"לים קודמים אין לי את הלוקסוס להמשיך לצמצם". לא מכבר השתבח ביחידות שהוקמו לתחייה בתקופתו, כמו חטיבת השריון 500. "דַּבֵּר מעט ועשה הרבה", תכנן לומר בטקס סיום קורס טיס לפני חודשיים, ובסוף דיבר שם ממש מעט מכיוון שקודמיו האריכו בנאומיהם, והוא חס על הטייסים הטריים שעמדו דום ונוח תחת השמש הקופחת. סבלתם מספיק בסדרת שבי, הצטחקק לקול תשואות הקהל, ורק הוסיף ש"התחושה שלכם יכולה להיות תחושת פספוס; (כאילו) שהמבצעים ההרואיים והגדולים כבר מאחורינו. ברצוני להרגיע אתכם: אל חשש, אויבינו ממשיכים לחרוש רע גם ברגעים אלה. המערכה לא תמה".
עוד טורים של חגי סגל
