עשור לאחר ביקורו האחרון במצרים, נשיא סין שי ג'ין-פינג שב השבוע לקהיר. הביקור, שנערך לאחר פסגת ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה בבישקק ובשנת ה-70 לכינון היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, מסמן הרבה יותר מאירוע טקסי. הוא משקף את השינוי העמוק שחל במעמדה של סין במצרים, ואת האופן שבו קהיר משתמשת בקשר עם בייג'ינג כדי להרחיב את מרחב התמרון שלה מול ארה"ב והמערב.
כאשר בייג'ינג וקהיר הכריזו ב-2014 על "שותפות אסטרטגית מקיפה", היה אפשר לראות בכך עוד נוסחה דיפלומטית חגיגית. כיום זו כבר מערכת יחסים בעלת תשתית כלכלית, טכנולוגית וביטחונית מוחשית. הסחר הדו-צדדי הגיע ב-2025 לכ-20.8 מיליארד דולר, לעומת כ-17.4 מיליארד בשנה הקודמת. ואולם, מאחורי המספרים מסתתר גם חוסר איזון חריף: היצוא הסיני למצרים עמד על קרוב ל-20 מיליארד דולר, בעוד היצוא המצרי לסין הסתכם בכ-819 מיליון דולר בלבד.
צילום: China's President Xi Jinping, centre, and Kyrgyz President Sadyr Zhaparov talk during a meeting in the Shanghai Cooperation Organization (SCO) Plus format in Bishkek, Kyrgyzstan, on Tuesday, Sept. 1, 2026. (Vyacheslav Prokofyev, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
עוד כתבות בנושא
לכן הסיפור אינו רק היקף הסחר, אלא גם השינוי באופי הנוכחות הסינית. בעשור האחרון עברה סין במצרים מנוכחות המבוססת בעיקר על פרויקטים נקודתיים, להשתלבות עמוקה יותר בכלכלה המצרית.
הכי מעניין
חברות סיניות אינן מגיעות עוד רק כדי לבנות כבישים, מסילות רכבת, אזורי תעשייה ומגדלים בבירה המנהלית החדשה. הן משקיעות גם בייצור מקומי של כלי רכב, מוצרי חשמל, ציוד סולארי, צמיגים, סיבים אופטיים ומוצרים טכנולוגיים. זהו מעבר משמעותי: מבניית פרויקטים נקודתיים להשתלבות בשרשראות הייצור ובתשתיות של הכלכלה המצרית.
מבחינת בייג'ינג, מצרים היא אפוא הרבה יותר משוק צרכני גדול. היא בסיס ייצור ולוגיסטיקה בעל יתרון גאוגרפי יוצא דופן, המחובר לתעלת סואץ ולצומתי סחר המקשרים בין אסיה, אפריקה ואירופה. מבחינת קהיר, העמקת הקשרים עם סין מאפשרת למשוך הון, טכנולוגיה, ידע ותעסוקה, ולגוון את מקורות ההשקעה שלה.
נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי (מימין) ואשתו אנתסר עאמר (ג') הולכים לצד נשיא סין שי ג'ינפינג במהלך ביקורו בנמל התעופה הבינלאומי של קהיר | צילום: AFP
אלא שלגיוון הזה יש גם מחיר. ככל שסין נעשית חשובה יותר לתעשייה, לטכנולוגיה ולתשתיות המצריות, קהיר אמנם מפחיתה את תלותה היחסית במערב, אך עלולה לבנות במקביל תלות חדשה בבייג'ינג. גירעון הסחר העצום ממחיש היטב את חוסר הסימטריה ביחסים.
הנוכחות הסינית מתרחבת גם לתחומים רגישים יותר: תשתיות תקשורת, שירותי ענן, בינה מלאכותית, חלל, מחקר אקדמי והכשרה מקצועית. בה בעת התחמם גם הממד הביטחוני. באוגוסט התקיים התרגיל האווירי המשותף "נשרי הציוויליזציה 2026", שכלל גיחות משותפות, אימוני לחימה אווירית, הגנת מטרות חיוניות ותדלוק אווירי.
תיעוד של מטוס תדלוק סיני המתדלק מטוס ראפאל צרפתי של חיל האוויר המצרי המחיש את ההיגיון המרכזי של מדיניות החוץ המצרית: לא להחליף תלות אחת באחרת, אלא להרחיב את סל האפשרויות. דווקא הממד הצבאי ממחיש בעת ובעונה אחת הן את משמעות ההתקרבות והן את גבולותיה. מצרים יכולה להתאמן עם סין ולהרחיב את הדיאלוג הביטחוני עמה, בלי לוותר על מערכת היחסים הצבאית העמוקה שלה עם ארה"ב.
אותו היגיון מסביר גם את השתלבותה של קהיר במסגרות רב-צדדיות שבהן לבייג'ינג תפקיד מרכזי, ובראשן BRICS וארגון שנגחאי לשיתוף פעולה. מצרים אינה מבקשת "לעבור צד" או להצטרף למחנה סיני. מטרתה אינה להחליף את העוגן האמריקני בעוגן סיני, אלא להקטין את מחיר התלות בשותף יחיד ולהגדיל את יכולתה לתמרן בין מוקדי כוח מתחרים.
ועידת ה-BRICS 2023 בדרום אפריקה. | צילום: EPA
ועדיין, אין להסיק מכך שסין עומדת להחליף את ארה"ב במצרים. וושינגטון נותרה שותפה ביטחונית מרכזית של קהיר, והקשרים הצבאיים, הסיוע הביטחוני והזיקה האסטרטגית בין המדינות עמוקים בהרבה מן הקשר הסיני-מצרי.
אך זו בדיוק הנקודה: בייג'ינג אינה חייבת להחליף את וושינגטון כדי לשנות את מאזן הכוחות של קהיר. ככל שהיא נעשית משמעותית יותר לתעשייה, לתשתיות, לטכנולוגיה ולפיתוח המצריים, ובמידה מסוימת גם לביטחון, כך גדל מספר החלופות העומדות לרשות מצרים.
זה אולי השינוי החשוב ביותר מאז ביקורו הקודם של שי: לא מעבר מצרי ממערב למזרח, אלא ניסיון להימנע מן הצורך לבחור ביניהם. סין אינה מחליפה את ארצות הברית במצרים, לפחות לא בעתיד הנראה לעין. אבל עצם נוכחותה הגוברת מאפשרת לקהיר לנהל את יחסיה עם וושינגטון מעמדה שבה עומדות לרשותה יותר חלופות. במזרח תיכון שהופך רב-קוטבי יותר, זהו כשלעצמו נכס אסטרטגי משמעותי.
עוד כתבות בנושא
