לפני כמה ימים עוררתי מהומת טוויטר קטנה, כשהגבתי לציוץ של השר בצלאל סמוטריץ' ("זמן לאחדות ואחריות במחנה הלאומי") בחמש מילים משלי: "בלוק טכני עם יהדות התורה". העקיצה הזו – על הכניעה המתמדת של מפלגת הציונות הדתית למפלגות החרדיות והעובדה שבנושאים מסוימים כבר קשה להבחין ביניהן – גררה שובל ארוך של תגובות זועמות ומלאות חרון מצד תומכי הקואליציה.

באופן קומי למדי, צייצן אחד העלה סרטון קצר מ־2019 שבו סמוטריץ' נשאל "מי השותף הטבעי מבחינתך – פייגלין או יהדות התורה?" סמוטריץ', שכידוע חתם השבוע עם פייגלין על ריצה משותפת בבחירות הקרובות בבלוק טכני, השיב בזו הלשון ממש: "יהדות התורה, חד־משמעית".

מלבד האנקדוטה הזו, שמאירה באור מגוחך מעט את כל תוקפיי, תומכי הקואליציה שאלו אותי שוב ושוב את השאלה שתומצתה יום למחרת בערוץ 14, כששמעון ריקלין ידידי תהה: "מה קרה לאריאל שנבל, שהוא בחור טוב, אבל בשנים האחרונות יש לו ממש אובססיה כלפי החרדים?". הטור הזה מוקדש לשמעון יקירי ולכל שאר השואלים מדוע אני חוזר ומזהיר מפני הקמת אותה הקואליציה לאחר הבחירות, כלומר ממשלת ימין־על־מלא שבה הסיעות החרדיות מחזיקות באצבע ה־61, שיכולה להפיל אותה בכל רגע.

קודם כול, זו לא ממשלת ימין. ממשלה שתלויה בחסדי העסקנים החרדים אינה ימין, כי הם עצמם אינם ימין. הם עסקנים חרדים, שכל עניינם שימור השטעטל שלהם על כל המשתמע מכך - תקציבי עתק ואי־גיוס. שנית, כי זו ממשלה צרה שלמרבה הצער מובילה אותה נקמה בצד השני (שמחרים את ראש הממשלה באופן עקבי, אידיוטי ומסוכן, וגם על כך כתבתי לא מעט), ושמתעסקת בעיקר בהחדרת אצבע בעין ומעט מדי בשיפור חיי אזרחי ישראל.

אבל הסיפור העיקרי הוא העתיד. השבוע נפתחה במזל טוב שנת הלימודים תשפ"ז, ולמדנו שהחינוך החרדי צמח בעשור האחרון ב־37 אחוזים. לצורך ההשוואה, החינוך הממלכתי צמח באותה תקופה ב־6 אחוזים בלבד. כיום, יותר משליש מהתלמידים במערכת החינוך היהודית הם חרדים. החרדים אינם מקשה אחת, כמובן, ויש בשורה טובה שמסתתרת בסבך המספרים: הזרם הממלכתי־חרדי (ממ"ח), שלומדים בו לימודי ליבה, צמח ביותר מ־400 אחוזים בעשור האחרון. זו התקווה וזהו העתיד של מדינת ישראל, שחלק ניכר מהצמיחה הדמוגרפית המרשימה שלה נובע מהחרדים. אבל עם כל צמיחתו המרשימה, הממ"ח הוא רק 8 אחוזים מהחינוך החרדי. הביקוש עצום, אבל נחשו מי מערים קשיים ועושה הכול כדי שלא ייפתחו עוד בתי ספר בזרם הזה? נכון, העסקנים החרדים שמקבלים מסמוטריץ' ומשאר ראשי סיעות הקואליציה את הכוח לעשות זאת.

האוכלוסייה החרדית גדלה מהר יותר מכל אוכלוסייה אחרת בישראל, ועתיד שבו רוב אזרחי המדינה אינם ציונים (חרדים וערבים) כבר נראה באופק. כיום הם כ־35 אחוזים מהאוכלוסייה (20 אחוז ערבים ו־15 אחוז חרדים). מהערבים – ששיעור הילודה בקרבם נבלם ודומה מאוד לזה של הישראלים הלא־חרדים – אין לי שום ציפייה שיהפכו לציונים או שישרתו בצה"ל. בתחום התעסוקה, לעומת זאת, הם מתערים בישראליות באופן משביע רצון. החרדים, לעומת זאת, הם אחיי. מהם אני כן מצפה שיהיו חלק מהחברה הישראלית, לפחות בכל הקשור לתעסוקה. העניין פשוט עד כאב: מדינת ישראל לא תצליח להמשיך לסחוב על גבה אוכלוסייה הולכת וגדלה שלא לומדת לימודי ליבה, שעסקניה עושים הכול כדי שלא תהיה מסוגלת להשתלב בשוק העבודה, ושבניה לא משתתפים, ברובם, במאמץ המלחמתי. וכך זה יימשך כל עוד העסקנות החרדית מחזיקה את ידה על השאלטר של הממשלה.

כל ימני אמיתי (להעריץ את נתניהו וללכת אחריו באש ובמים זה נחמד אבל לא ימין) חייב לדרוש מנבחרי הציבור שלו להציב את המדינה בראש סדר העדיפויות, ולא את הנוחות הפוליטית שהעסקנים החרדים מעניקים בחוכמתם. השקט הזה הוא רפש. הוא אסון בהתהוות. רק עיוורון מוחלט לקרחון הכלכלי־חברתי שמתקרב אלינו במהירות ענק יכול להביא למסקנה שהקואליציה שהובילה את הממשלה היוצאת, טובה לישראל.

היא לא.

אוקיי, תגידו, הבנו מה לא. אבל מה כן? האם אתה בעד ממשלת האחים המוסלמים כשיאיר גולן ראש הממשלה, מנסור עבאס שר הביטחון ונעמה לזימי כל שאר התיקים האחרים? זה, כמובן, הבל מארץ ההבלים, שיכול להכות שורש ולהפוך לטיעון רק באווירת הפייק, השקר והקיטוב בשיח הפוליטי הישראלי. קחו כל סקר ותגלו לבד שאפשר להקים ממשלת ימין אמיתית ויציבה – ושוב, החרדים אינם ימין – בלי העסקנות החרדית, בלי המפלגות הערביות ובלי יאיר גולן.

בהחלט, בשביל זה אביגדור ליברמן חייב לצאת מהפוזה הילדותית המחרימה שלו כלפי נתניהו. בנט צריך להבין שרוב הימין איבד בו אמון ולעשות צעדים שיבנו אותו מחדש (והשותפות התמוהה עם לפיד ממש לא בכיוון). אולי, מי יודע, אולי וינטר יצליח לאחד בין הדבקים. כך או כך, חייבים לצאת מקופסת הגושים הארורה ולהוביל את ישראל לדרך אחרת. ממשלה ציונית רחבה היא כורח המציאות, האפשרות היחידה להתמודד עם האתגרים האדירים העומדים לפנינו כמעט בכל תחום.

ומילה אחרונה לקורא בצלאל סמוטריץ'. רק לפני שבועיים־שלושה, הסושיאל של המפלגה שלך לקח קטע די ארוך שלי מההסכת של נדב פרי, שבו הכברתי שבחים עליך ועל פועלך. קצת מוזר היום לראות מישהו שיכול להעריך אותך מאוד בנושא אחד וגם לתקוף אותך פוליטית בנושא אחר, אבל אלה הם החיים – מורכבים, לא חד־ממדיים. אני יודע שאתה יודע זאת היטב. חזור לדרך הציונות הדתית האמיתית, והתנתק מהעסקנות החרדית שחושבת רק על עצמה. עוד לא מאוחר.