בערב האחרון של התעסוקה המבצעית, אחרי המִפקד הגדודי והערב הפלוגתי המרגש, לחש לי בצד חברי דביר זמירי, מפקד אחת המחלקות בפלוגה: "תחשוב על זה שהדבר המדהים שהתרחש כאן בחודש וחצי האחרונים מתרחש כבר שנתיים בעשרים גדודים חדשים שהוקמו בעקבות המלחמה". אכן לא מובן מאליו, הסכמתי איתו, וחשבתי גם שכדי שלא נהיה אדישים לסיפורים מעוררי תקווה כמו הסיפור של אוגדה 96, הדברים ראויים להיכתב.
"כשהמלחמה התחילה לפני שלוש שנים, אף אחד מאיתנו לא חלם שנעמוד כאן, מסכמים תעסוקה בגזרת מנשה, במשימת הגנה על הבית", אמר מפקד הפלוגה מודי ברמן בערב הפלוגתי. אכן זה לא מובן מאליו שאזרחים שהיו במשך שנים בתקופת פטור ממילואים, רבים מהם בעשור החמישי והשישי לחייהם, חוזרים לבצע תעסוקה מבצעית במילואים במשך שישה שבועות. זה לא מובן מאליו לצאת לפעילות יזומה של חיפוש אמצעי־לחימה בכפר פלסטיני כשבצוות שלך יש בין השאר לוחם בן 63, לוחם שהוא אב לעשרה ילדים, ולוחם שהוא סב לתשעה. זה לא מובן מאליו שסגן מפקד הפלוגה ואחד ממפקדי המחלקות יצאו בקיץ שעבר לקורס קצינים מלא בבה"ד 1 באמצע העשור החמישי לחייהם.
גדוד הר הנגב משתייך לחטיבת נגבה ולאוגדה 96 החדשה (עוצבת גלעד), שהוקמה בעקבות המלחמה. הגדוד שלנו הוא הגדוד ה־19 שהוקם מתוך 25 גדודים המשתייכים לחמש חטיבות האוגדה, המכונות גם חטיבות דוד. המג"ד ענר לשם הזכיר ביום הראשון לאימון ההקמה שלגדוד יש שתי מטרות: הראשונה היא להוסיף כוח לוחם לצה"ל ולתרום להקלה בעומס המילואים הכבד, והשנייה היא להוות כוח מגן במקרה של איום מתפרץ בגזרת מגורינו, הר הנגב. בקרוב אמורים חיילי הגדוד לקבל לביתם נשק וציוד צבאי שיישארו אצלם באופן קבוע, שמורים בכספות, ליום פקודה.
הכי מעניין
לאחר שהגדוד סיים אימון הקמה בחורף האחרון והפך לגדוד מבצעי, בשבוע שעבר הוא סיים תעסוקה מבצעית ראשונה בגזרת מנשה, בין יישובי ואדי ערה ליישובי צפון השומרון. חרף הגיל הממוצע של הלוחמים והשנים הרבות שחלפו מהתעסוקה הקודמת שביצענו, לא קיבלנו הנחות, לא בהיקף הפעילות ולא באופייה. אומנם אנחנו לא אמורים להשתתף בתמרונים קרביים בלבנון או בעזה, אבל התעסוקה שלנו ביו"ש דומה לתעסוקה של גדודי מילואים אחרים. עם ציוד קרבי מלא, חיילי הגדוד תפסו מסתננים, כולל שוהים בלתי חוקיים שהגיעו מעזה, מנעו חדירות לתחומי הקו הירוק וגם הביאו מידע מודיעיני.
אם נפתח לרגע סוגריים, אני אומנם לא כתב צבאי ולא מומחה ביטחוני, אבל מנקודת מבט של לוחם פשוט במילואים אני בהחלט יכול להעיד על שינוי תפיסתי של הפעילות הצבאית ביו"ש. המעבר מהגנה בתוך הגדר, בשטח המכונה "כחול", לפעילות יזומה והתקפית בשטח הפלסטיני המכונה "אדום", הביא לכך שרבים מאיתנו ביצעו במילואים הללו פעולות שלא ביצענו בשנים הרבות שבהן שירתנו ביהודה ושומרון. פשיטה לילית על בתים פלסטיניים והקמת מחסומי פתע בתוך הכפרים לא היו חלק מהרפרטואר של המילואים שלי בעבר.
גם משך ימי התעסוקה היה חדש עבור רבים מאיתנו. אנחנו שייכים לדור מילואימניקים פריווילגי שנקרא לתעסוקה מבצעית של חודש לכל היותר, וגם זה לא התרחש מדי שנה. הצו שקיבלנו הפעם היה ל־52 יום, אבל לא נעים להתלונן על כמות כזו של ימי מילואים, כשהילדים והחתנים שלנו מקבלים צווים של מאה יום, וצוברים כבר מאות ימי מילואים בשלוש השנים האחרונות.
פרחים בקנה
ויש גם סיפור חברתי ייחודי לגדודים החדשים. מכיוון שאחת ממטרות האוגדה החדשה היא להוות כוח מגן במקרה של איום מתפרץ בגזרת המגורים, רבים מהגדודים החדשים הורכבו על בסיס אזורי. כך למשל, רוב חיילי גדוד הר הנגב הם תושבי הנגב המזרחי. החטיבה שלנו, חטיבת נגבה, עברה לאחרונה מפיקוד מרכז לפיקוד דרום, והתעסוקות הבאות שלנו אמורות להתבצע בגזרת הדרום שבה רובנו מתגוררים.
לצד היתרון הביטחוני של חיילים המגינים על ביתם ואזור מגוריהם, לעובדה שכולנו מתגוררים באותו אזור גאוגרפי יש גם ערך מוסף חברתי. בשיחות בינינו במהלך התעסוקה עלו הרבה נושאים משותפים. בפלוגה שלי יש תושבים ממצפה־רמון, מדרשת בן־גוריון, ירוחם, שדה־בוקר ומרחב־עם. הפלוגה השנייה מורכבת מתושבי דימונה, ערד, וגם כמה חיילים מיישובים בדואיים. את כולנו מעסיקות סוגיות אזוריות כמו פערי הבריאות בין מרכז לפריפריה, אתגרי התעסוקה בנגב, ועתיד החברה הבדואית. לחיבור שנוצר בינינו במהלך השירות המשותף, יש לא רק ערך צבאי אלא גם אזרחי. אנחנו חיים באותו חבל ארץ, וקיים סיכוי גבוה שניפגש לא רק במדים אלא גם בקניות בבאר־שבע או בהופעה במצפה־רמון.
גם למגוון התעסוקתי של חיילי הגדוד יש פוטנציאל לחיבורים מעניינים באזרחות. הקמב"צית של הגדוד היא פרופסור להנדסה ביו־רפואית באוניברסיטת בן־גוריון וראש המעבדה לרובוטיקה רפואית, רס"ר הגדוד הוא דוקטור להנדסת חומרים, השָליש הוא מנכ"ל המועצה האזורית נווה־מדבר, המג"ד הוא מנהל הישיבה התיכונית של מיתר, ומשגיח הכשרות שלקח אחריות על ניהול בית הכנסת בגדוד, ניהל ואימן במשך למעלה מעשור את קבוצת הכדורגל של דימונה. אחד החיילים בגדוד הוא חבר הכנסת מיכאל ביטון מירוחם. וכן, אני יודע שזה נשמע כמו בית נוסף בשיר "גיבורי על".
לסיום, סיפור קטן שממחיש את הערך החברתי הייחודי של גדוד הר הנגב. בשבוע האחרון של התעסוקה, אחד מחיילי המילואים המשתייך לחברה הבדואית, החמיץ את לידת בתו בעקבות פעילות מבצעית של הגדוד לסיום התעסוקה. ברגע שהתאפשר לו הוא מיהר לבית החולים סורוקה, לבוש במדי צה"ל ובחולצת גדוד הר הנגב, כדי לפגוש את אשתו היולדת ובתו החדשה. במחלקת השלישות ביקשו לשלוח זר פרחים ליולדת, אבל לא מצאו משלוח מהיר. בצר להם הם יצרו קשר עם אחת המיילדות בבית החולים, במקרה זו הייתה אשתי, וכך הגיעו הפרחים לאשתו של חייל בגדוד היישר מאשתו של חייל אחר.
ההורים הטריים התרגשו מאוד מהמחווה. "זה לא מובן מאליו הגדוד הזה", כתב האב הטרי לשליש הגדוד. "אני מרגיש בגדוד כמו במשפחה מורחבת, עם אנשים חמים ודואגים שתמיד נותנים תחושה של בית. שמח וגאה להיות חלק מהמשפחה הזאת". ואגב, התינוקת הקטנה קיבלה את השם ריחן, שמו של הבסיס שבו שכן הגדוד שלנו בחודש האחרון.