יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה

רַק לְדַמְיֵן אֶת קוֹרֵא-הַכְּנִיעָה
לְחָמָאס עוֹד בַּסְּתָו הָרִאשׁוֹן
נִדְרָשׁ לָאֶתְגָּר הַטּוּרְקִי… כְּבָר נִהְיָה
קַר שֶׁקָּשֶׁה לִנְשֹׁם.

רַק לְדַמְיֵן אֶת סוֹגֵר-הַיְּחִידוֹת
וּבוֹלֵם-הַתְּקִיפוֹת עַל הַקַּו
מוּל אֶרְדְּוּאָן עַל הַגְּבוּל בַּגּוֹלָן… וּלְהוֹדוֹת
עַל שֶׁטֶּרֶם הֻטַּלְנוּ לַכַּף.

רַק לְדַמְיֵן אֶת זוֹרֵעַ הַמֹּרֶךְ
נִסְמַךְ בַּגּוֹלָן עַל יָאִיר גּוֹלָן
לְנֹכַח טַבַּעַת הָאֵשׁ… צְמַרְמֹרֶת
שֶׁחוּט הַשִּׁדְרָה לָהּ סֻלָּם.

מִי שֶׁעֵינַיִם מֵעַל לִלְחָיָיו
מֵבִין, וְאִם טֶרֶם הֵבִין הוּא חַיָּב,
שֶׁמִּפְּנֵי הָרָעָה הַבָּאָה נִנָּצֵל
רַק בִּידֵי מֻעֲמָד שֶׁיָּכוֹל וְרוֹצֶה;
שֶׁיַּצִּיל הַלִּכּוּד, לֹא הַצֵּל שֶׁל הַשְּׂמֹאל. –
אַךְ נָחוּץ שֶׁיּוּצַל הַלִּכּוּד מֵעַצְמוֹ.

כִּי כָּעֵת הוּא מָכוּר,
מִתּוֹךְ כֹּרַח שֶׁל דִּיל,
לְבוֹרְחִים חֲצוּפִים בְּתֵרוּץ מְרוֹמָם
שֶׁבִּתְכֵלֶת וָחוּר
מְבָרְכִים הַמַּבְדִּיל
בֵּין עַצְמָם הַקְּדוֹשִׁים לְעַמָּם.

וּכְדֵי לַעֲזֹר לוֹ לִגְבֹּר עַל הַפַּחַד,
לְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת מַשָּׂא הַסַּפַּחַת,
וְלִפְעֹל עִם דּוֹמָיו שֶׁאִתּוֹ בַּקַּלַּחַת
הַגּוֹרְסִים כִּי לָתֵת יֵשׁ וְלֹא רַק לָקַחַת,

שֶׁמָּא יֵשׁ לְשַׁמֵּשׁ אַהֲרֹן לוֹ וְחוּר,
שֶׁיָּדָיו הָעוֹשׂוֹת מִלְחָמָה יִתָּמְכוּ
מִזֶּה וּמִזֶּה
כְּחִסּוּן מְחַזֵּק
בִּזְרוֹעוֹת שֶׁאֵינָן בְּהֶכְרֵחַ הוּא.

נַנִּיחַ אֶרְדָּן
(אַהֲרֹן, חִלּוּף אוֹת!):
אִם חוֹבְרוֹת לַמַּרְדָן
עוֹד קְצָת אוֹפְּצִיּוֹת שְׁלוּפוֹת,

כְּלוֹמַר שְׁאָר פֵּרוּרִים –
הוּא יוּכַל לְהָרִים
בֶּעָתִיד הַקָּשֶׁה
אֶת יָדָיו שֶׁל מֹשֶׁה

סַע לְשָׁלוֹם

לאדוארד אטלר

קָשִׁישׁ מוּרְשֶׁה,
נִצּוֹל מִוַּרְשָׁה.
הַטֵּסְט קָשֶׁה,
אֲבָל עָבַרְתָּ

בְּסֶרֶט חַי
לְאֵין מָנוֹחַ,
כִּי אֶצְלְךָ
הָיָה מָנוֹעַ.

וְיוֹם אֶחָד
צִוִּיתָ אֶקְשֶׁן.
בְּאוֹגוּסְט חַם
יָרַד כָּאן גֶּשֶׁם.