הברכה החמה ביותר לרגל טקס ההשפלה הטלוויזיוני של האלוף אבי בלוט הגיעה מלימור סון הר־מלך. היא תיארה את מפקד פיקוד המרכז כעוכר מתנחלים בכיר. "במקום למקד את כל כוחותיו במלחמה בטרור, הוא בחר להפוך את אנשי הגבעות והחלוצים לאויב", התקשתה חברת הכנסת להצניע את שמחתה לאידו, "תחת פיקודו נרדפו מתיישבים פעם אחר פעם, בעוד הטרור הערבי הלך והתגבר".

איכשהו עוד אפשר היה לפטור במנוד ראש את ההתנסחות המופרעת הזו, אבל מחיאות הכפיים באולפן הפטריוטים העידו שהח"כית מעוצמה יהודית לא לבד. גם התגובות למחרת העידו. מצד אחד נטען בהן שלא היו דברים מעולם, ובלוט בכלל לא הודח בשידור על ידי השר ישראל כ"ץ, רק קיבל תזכורת ידידותית על החלטה ישנה לסיים את תפקידו. מצד שני נאמר שמגיע לו.

"כשהאלוף פועל בניגוד למדיניות המוצהרת של שר הביטחון ולהנחיותיו, שר הביטחון רשאי לפעול להחלפתו", הסביר ח"כ אביחי בוארון את ההיגיון שמאחורי השיגעון, כאילו האלוף בלוט הוא סרבן כרוני של הנחיות הדרג המיניסטריאלי, והגיעה העת להחליפו באלוף ממושמע.

"אני רוצה גם בַּמרכז צה"ל שחותר להכרעה", הסביר השר עצמו בשידור, ונתן לצופים להבין שפיקוד המרכז הנוכחי אינו חותר דיו להכרעה. קשה להאמין שיש מומחה ביטחון אחד הבקי במתרחש בחזית יו"ש, שלא התכווץ לנוכח הצגת הדברים המקוממת הזו. אבי בלוט חותר להכרעת האויב לפחות כמו כ"ץ. בתקופתו הונחתה מהלומה חסרת תקדים על הטרור הפלסטיני בקיני הצרעות של ג'נין, שכם וטול־כרם. גדודי המילואים והסדיר של צה"ל הופעלו בגזרה כפי שלא הופעלו בה אי־פעם בעבר. מפלס הפיגועים ירד דרמטית למרות מאמציה הכבירים של איראן להצית את האזור. צה"ל תוקף את האויב בשיטתיות, לא רק מאבטח את המתיישבים מפניו. אומנם לפלסטינים נשארו עדיין מאגרי נשק גדולים, אבל גם לערביי ישראל יש, ולפי שעה נראה ששיטות הלחימה של בלוט מוצלחות פי כמה מאלו של מקביליו במטה הארצי.

מבחינתו גם יידוי אבנים הוא מעשה רצחני, והוראות הפתיחה באש רועננו בהתאם. כמתנחל ותיק אני יכול להעיד שמעולם לא הרגשתי בטוח יותר בכבישי האזור. התפנית לטובה הסתמנה עוד בתקופת האלוף הקודם, יהודה פוקס, כאשר בלוט שימש תחתיו כמפקד האוגדה, אבל עכשיו טוב מאי־פעם. יחסית למזימות, רמת הסיכולים מופלאה.

מעבר לכך, בלוט הוא גדול ידידיו של מפעל ההתנחלויות במצודת כפיר לדורותיה. האלוף שגדל בנוה־צוף, בוגר מכינת עלי, מזכירו הצבאי לשעבר של בנימין נתניהו, מגשים את כל משאלות הממשלה הנוכחית ביו"ש, יד ביד עם ספר החוקים. עשרות החוות החדשות והמורשות בשטחי C עולות בקנה אחד עם תפיסת הביטחון שלו. לכן הוא נרדף עד חורמה על ידי מערכת "הארץ", שמשתוקקת להדיח אותו. "קצין שזאת השקפת עולמו אינו אמור לעמוד בראש פיקוד המרכז", נכתב שם רק לאחרונה במאמר המערכת. והנה, לימור סון הר־מלך, ח"כי ליכוד ואי־אלה יבואני ימין של שיטות "הארץ", מסיתים את כ"ץ להדיח אותו. "עוד לפני הבחירות", הבטיח פרשן־העל ברדוגו בגלי ישראל.

במה חטא בלוט, לכאורה? קודם כול בהתנגדותו להרחבת מיזם החוות לשטחי B ו־A. אבל זו אינה גחמה שמאלנית שלו, זו ההנחיה המפורשת, החד־משמעית, של ראש הממשלה נתניהו, שאושררה מחדש רק לאחרונה בנוכחות כל חברי הקבינט. מפקד פיקוד המרכז מחויב לה יותר מאשר לצעירים הנחושים שמתעקשים להיאחז דווקא שם, ולעזאזל המחיר. שר הביטחון מעולם לא הוריד הנחיה שונה. הוא אומנם ביטל אשתקד את נוהל הנפקתם של צווי מעצר מנהלי לפורעים מועדים, אבל גם לא פרסם צו המתיר התפרעויות. בלוט עושה למענו ולמעננו את עבודת המניעה השחורה.

שירות הביטחון הכללי בראשות דוד זיני הוא שהניח בפני האלוף את הממצאים המודיעיניים המרשיעים שהביאו להוצאת צו ההגבלה של טל ינון דרדיק. האם גם את זיני צריך להחליף בהקדם? ומי אמור לטפל בפורעים אם לא צה"ל והשב"כ? אה כן, איתמר בן־גביר, אבל הוא עסוק כרגע בתנינים, ובכל מקרה סון הר־מלך לא תרשה לו. ובינתיים הפשיעה הלאומנית היהודית גואה, מתדלקת את השנאה לישראל בכל קצווי תבל. בלוט פועל נגדה ככל יכולתו, ובכך ממיט על עצמו את החרון הילדותי בקרב מעריצי בן־גביר, קוראי "עולם קטן", מאזיני גלי ישראל וצופי ערוץ 14. נדמה להם בטעות שתפקידו הוא להעלים עין מהחרפה המוסרית הזו, שהיא גם בומרנג קטלני במיוחד מתוצרת ההתנחלויות.

במקום לשלוח לו זרי פרחים, הם הסיתו את שר הביטחון לפטר אותו, והוא נעתר להם בשידור חי. "לא", אמר כ"ץ לפליישמן, הוא לא יעיף את האלוף, רק יזיז אותו בקרוב. אגב, גם בברית המועצות של פעם לא העיפו אף אחד, בסך הכול העבירו את מפתחות הלשכה ליורשו, ופרסמו הודעה קטנה בעיתונים על חילופי אישים. במקרה של בלוט ההודעה הייתה גדולה במיוחד.

למרבה השמחה אנחנו לא ברית המועצות. שר הביטחון גילה השבוע באיחור שבימין נותרו רבים שאינם זורמים עם נחשול המקרתיזם הימני. רבנים ואישי ציבור לא יכלו להחשות עוד. סוף סוף. הם נחרדו לראות את ההתנפלות הלא־רק־חרדית על נעם סולברג, והשבוע הזדעזעו לראות מה מעוללים לאבי בלוט. כ"ץ נאלץ לחזור בו. די ברור שהוא כבר מתחרט על כל האירוע. בניגוד למה שפורסם, בלוט לא עתר נגדו לבג"ץ, רק הגיש ערר על החלטת בית המשפט לבטל את צו ההגבלה נגד דרדיק, ועשה זאת בתוקף סמכותו. מה לעשות, כל עוד ממשלת ישראל לא החילה את החוק הישראלי על יו"ש, אלוף הפיקוד הוא הריבון בשטח. אם דדו בר־כליפא יחליף אותו בעתיד, גם הוא יחתום על צווים דומים.

לפי השמועה, בר־כליפא מעדיף בכלל את פיקוד צפון או דרום, מן הסתם אחרי שראה מה קורה לבלוט בשנה האחרונה. הוא כבר מבין שגורלו יהיה כגורל קודמו. שופטי הקו הימניים לא יסבלו אפילו חריגה קלה מתקנון הימניות המחמיר שלהם. אחרי שיעשה לילות כימים למען ביטחונו ועתידו של עם ישראל, פאנליסט בערוץ 14 ידרוש להעיף אותו, והקהל באולפן יריע.