למי שרוצה להבין עד כמה מגוחכת ומזיקה פעולתם של משרדי ממשלה זערוריים שבנויים מרסיסי אגפים, מומלץ לקרוא את דו"ח הביצוע של תוכניות הממשלה שפרסם בשבוע שעבר אגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. האגף הזה מנסה לשפר את עבודת הממשלה באמצעים פשוטים: לוקחים החלטות ממשלה, מפרקים אותן למשימות מוגדרות שכל משרד ממשלתי מקבל, מייצרים מטרות ויעדים שניתן למדוד, ועוקבים אחר הביצוע בפועל. קלי קלות, לא? מדהים כמה הרעיון הזה זר לממשלות ישראל לדורותיהן.

קחו לדוגמה את המשרד לשיתוף פעולה אזורי, יצירה מפוארת שהוקמה לראשונה על ידי אהוד ברק ב־1999 כדי לרצות את שמעון פרס אך להרחיקו ממוקדי הכוח. המשרד נסגר ב־2003 ונפתח מחדש עם שובו של בנימין נתניהו ב־2009. ובכן, בשנים האחרונות חלו כמה התפתחויות די דרמטיות באזור, אז בואו נצלול למה שמתבצע שם תחת השר הנוכחי דודי אמסלם. בתוכנית העבודה לשנת 2025 הגדיר לעצמו המשרד לשיתוף פעולה אזורי שבעה מדדים מרכזיים. בשניים מהם הוא עמד ואף עבר את היעד; באחרים היעד הושג חלקית, חלה הידרדרות או שלא קרה דבר.

כך למשל, במדד "בחירת זוכה לגידור מתחם פארק התעשייה והעסקים 'שער הירדן' בצידו הישראלי". שער הירדן הוא פארק תעשייה משותף לירדן וישראל באזור קיבוץ טירת־צבי, שההסכם להקמתו נחתם מול הירדנים עוד בשנת 1998, אבל מאז הוא תקוע. שימו לב, המשימה המורכבת שהוטלה על "אגף בכיר כלכלה ופרויקטים" היא לא לסיים את הקמת המתחם, לא להפעיל אותו בתיאום עם ממשלת ירדן, ואפילו לא לוודא שנבנית לו גדר. אך ורק לבחור זכיין שתפקידו יהיה לגדר את המתחם. המשרד לא עמד במשימה. בדיווח למשרד ראש הממשלה נכתב כי "נערך בשנת 2025 מיפוי של השטח לטובת גידור הפרויקט. כחלק מעבודת מטה בינמשרדית הוחלט כי הגידור יבוצע כחלק מפיתוח השטח על ידי הזכיין שייבחר במכרז".

צריך לציין לשבח את היסודיות. למה לרוץ להניח גדר? קודם צריך למפות את השטח, אחר כך יש לפצוח בעבודת מטה עם משרדי ממשלה אחרים, ולבסוף יש להגיע למסקנה הכבדה כי קבלן הפיתוח שייבחר במכרז הוא זה שגם יניח את הגדר. יעילות היא ערך עליון כאן, ומתברר שזה עקבי. בתוכנית העבודה של המשרד לשנת 2023 הופיעה המשימה "בניית תוכנית עבודה רב־שנתית להשלמת הקמתו של פארק תעשייה ותעסוקה 'שער הירדן". בשנת 2022 היעד השאפתני היה "הבאה לאישור הממשלה של תוכנית ליישומו של מיזם שער הירדן", ובשנת 2019 הוצבה משימה: "פרסום מכרז להקמה ולתפעול של אזור התעשייה והתעסוקה שער הירדן", ולצידה פרסום מכרז דומה לפרויקט "תעלת הימים". שתיהן לא קרו עד סיום השנה.

בדו"ח מבקר המדינה משנת 2024 נכתב שבפרויקט שער הירדן הושקעו יותר מ־60 מיליון שקלים, בין השאר בהקמת גשר באורך 350 מטר על ידי משרד התחבורה, וסלילת כבישים. בינתיים הגשר עומד ללא שימוש. בצד הירדני "קיימת פעילות מצומצמת של מספר מפעלים מועט", ואילו בצד הישראלי "טרם פורסם המכרז לפיתוח ולהקמת המבנים". לאט לאט, אנחנו עדיין בשלב המיפוי לקראת עבודת המטה הבינמשרדית לתכנון אופן ביצוע המכרז לגידור. עוד נחזור לדברי מבקר המדינה, אבל קודם נפרט את שאר משימות המשרד לשנת 2025.

אחד היעדים שהציב לעצמו המשרד לשת"פ אזורי, היה לקדם "שיתופי פעולה כלכליים" עם מדינות האזור "שנוצרו כתוצאה מפעילות ותמיכת המשרד", ולהגדיל את מספרם מארבעה לשישה. והנה הצלחה פנומנלית: הגיעו לשבעה. בשנת 2025 התקיימו "שיתופי פעולה בתחום החדשנות ובתחום טכנולוגיות למניעת מדבור, הסכם שיתוף פעולה מול ממשלת קזחסטן בתחום משאבי מים ושיתוף פעולה בתחום החקלאות עם קזחסטן". זוכרים שקזחסטן הצטרפה להסכמי אברהם? כן, מתברר שההגדרה של ממשלת ישראל ל"אזור" היא רחבה למדי. זוהי רשימה של 23 מדינות שכוללת מלבד ירדן, מצרים והרש"פ גם מדינות כמו טג'יקיסטן, גיאורגיה, אתיופיה, מרוקו, בולגריה, מונטנגרו, טורקיה ויוון.

בתחום החינוך הציב לעצמו המשרד יעד להגדיל מאחד לארבעה את מספר ה"פרויקטים החינוכיים המשותפים עם מדינות האזור". בפועל עלו לשניים בלבד, "כתוצאה מעיכובים שנבעו מהמלחמה, בשל קושי בהבאת משתתפים לישראל כתוצאה מהמצב הביטחוני". אותו מצב פגע לפי המשרד גם במשימתו להגדיל את מספר הסטודנטים ממדינות "האזור" שלומדים עם מלגה באקדמיה הישראלית. מספרם צנח מ־94 בשנת 2024 ל־42 בלבד. אגב, המלחמה פרצה בשנת 2023. המשרד גם פרסם "קולות קוראים" למוסדות להשכלה גבוהה בישראל במטרה לעודד אותם לשיתוף פעולה עם מדינות האזור. כל פעולה אקדמית נחשבת: מענקים למחקרים, סקרים, ניירות עמדה, מפגשים מקצועיים, כנסים, ומענקים לחילופי סגל. המטרה הצנועה הייתה לעלות מ־33 פעולות בשנה ל־40. הביצוע בפועל: ירידה ל־30 פעולות בשנת 2025.

איפה נרשמה הצלחה? "פעילויות שיתוף פעולה אזורי בתחומי תרבות וספורט שיצאו לפועל בתמיכת המשרד, תוך מינוף הפוטנציאל האנושי של הפריפריה הישראלית" עלו מ־29 ל־32. מה שקרה בפועל הוא שהמשרד השתתף יחד עם משרדי ממשלה אחרים במימון פעילויות תרבות וספורט ברשויות מקומיות. איך זה מקדם את יחסינו עם מדינות שכנות? "הדגש בשנת 2025 היה על רשויות מקומיות ואזוריות המייצגות את הפריפריה הכלכלית־החברתית בישראל כדי לנצל את הפוטנציאל הקיים ואת הקשר שיש לאוכלוסייה באזורים אלו לרוב מדינות האזור".

המיות"ר של קישון

התקציב של המשרד לשיתוף פעולה אזורי עומד השנה על כ־26 מיליון שקלים בלבד; מספר העובדים בו נע בעשור האחרון בין 30 ל־40. מתוכם מצא מבקר המדינה ש"כ־20 תקנים יועדו לעובדים במשרות אמון בלשכת השר והמנכ"ל". המבקר בנוסף חשף שרוב תקציב המשרד יוצא על תחזוק המשרד עצמו והעובדים בו. כלומר, בשנים 2023-2018 הוציא המשרד במצטבר כ־65 מיליוני שקלים לייזום פרויקטים או תמיכה ברשויות מקומיות ובגופים ציבוריים, בעוד שלצורך תפעולו הוציא המשרד במצטבר באותן שנים כ־91.5 מיליון שקלים, דהיינו פי 1.4.

פרויקט הדגל השני של המשרד הזערורי הזה, פיל לבן נוסף בשם "תעלת הימים", נסגר בשנת 2021 לאחר שהירדנים הודיעו פומבית שהם יורדים מהרעיון. האגף שעסק בתעלה נסגר, אבל המשרד לא הפך רלוונטי בתחומים אחרים. את הסכם המים והאנרגיה לירדן הוביל בכלל משרד האנרגיה. מבקר המדינה הראה שהמשרד לשיתוף פעולה אזורי לא היה רלוונטי ביחס להסכמי אברהם, ולא היה מעורב כלל בדיונים על מסדרון הסחר היבשתי הענק שמתוכנן בין הודו לאירופה דרך המזרח התיכון, וישראל מקווה להיות חלק ממנו. עזבו שיתוף פעולה עם מדינות האזור, החבר'ה האלה לא מצליחים אפילו לשתף פעולה עם שאר זרועות הממשלה.

דו"ח המבקר נחתם בהמלצה ש"ראש הממשלה והשר לשיתוף פעולה אזורי יבחנו את נחיצותו של המשרד". זו דרך מנומסת להסביר שמדובר במקבילה של אותה "מועצת יהודים ותורכים ראשית" שכתב עליה אפרים קישון המנוח, ראשי תיבות מיות"ר. אם עוד לא השתכנעתם, אולי עדותו של אופיר אקוניס, שכיהן כשר לשיתוף פעולה אזורי, תשפיע. ביומו האחרון בתפקיד, ביוני 2021, הוא הודה ברדיו ש"המשרד הזה היה צריך להיסגר מזמן. הוא הוקם כאתנן פוליטי של אהוד ברק לשמעון פרס".

זוהי רק דוגמה קומית אחת מתוך רבות לעליבות והנזק שגורמת שיטת המשרדים הקטנים, חלקי אגפים שנקרעו מתוך משרדים אחרים. ועדה שהקימה הממשלה ב־2015 חישבה שצמצום ל־17 משרדים יחסוך לנו כמיליארד שקלים לאורך כהונת הממשלה, ואם נקטין ל־12 משרדים בלבד, ייחסכו 4.5 מיליארדים. לשם המחשה, אפילו מהלך קטן של ביטול המשרד לשת"פ אזורי, המשרד לנושאים אסטרטגיים, משרד ההסברה ומשרד התפוצות וכינוסם במקומם הטבעי תחת משרד החוץ, יניב חיסכון של 25 מיליון שקלים בשנה ויפחית עשרות עובדי מדינה יקרים.

זה עוד הכסף הקטן. הנזק הגדול באמת של התמנון הפסיכוטי הזה הוא הפגיעה ביעילות עבודת הממשלה. סרבול, כפל אישורים על כל פעולה, יד ימין שלא יודעת מה יד שמאל כתבה בעבודת המטה, דיון עקום, ומחסור אינסופי בנתונים. הבנק העולמי טוען שממשלות יעילות נוטות להיות עם 10 עד 15 משרדים, חבייר מיליי חתך את הממשלה המנופחת של ארגנטינה לתשעה משרדים בלבד. ואצלנו? בממשלה הנוכחית היו בשיאה 34 משרדים, בממשלה הקודמת היו 28.

גם ראש הממשלה הבא, יהיה מי שיהיה, יזדקק לפתרון בעיות בהרכבת הקואליציה, והפיתוי לפצל משרדים לרסיסים יהיה גדול. איך נלחמים בתמריץ הפוליטי הנצחי הזה? לטעמי, שווה לנסות את פתרון "הממשלה כדירקטוריון" שהציע עו"ד תומר מוסקוביץ', שבו אין שר אחד ויחיד לכל משרד, אלא הממשלה באמצעות ועדות שרים מפקחת על המשרדים השונים, וממילא ניתן להחזיר את משרדי הממשלה למספר שפוי. הקדשנו לו טור כאן לפני שנתיים.

לחלופין, אפשר להחזיר את המוסד המושמץ שלא בצדק של "שר בלי תיק". כמעט בכל המדינות המפותחות יש יותר שרים ממשרדי ממשלה, והם מקבלים פרויקטים ספציפיים שהם אחראים עליהם, או דואגים לשילוב זרועות של אגפים שונים בממשלה. ואפילו אם זה יהיה כיבוד ריק, מוטב כך. תאוות השררה של הפוליטיקאים כאן כדי להישאר, אבל עלותו של שר בלי תיק למשלם המיסים היא רק כ־6 מיליון שקלים לשנה, והוא לא יחולל כאוס בעבודת הממשלה. אצל אריק שרון וגולדה מאיר היו שישה כאלה, בממשלה של שמיר היו שבעה. חבל שלעגנו להם והוצאנו את הפתרון הזה מהאופנה. עדיף למקד את חיצי הלעג בפוליטיקאי הבא שיקבל את המשרד לשיתוף פעולה אזורי, וינסה לספר לעצמו ולנו שהוא מבצע עבודה חשובה.