ישיבת הקבינט האחרונה אמנם עסקה ברובה בחזית מול איראן ובאפשרות שישראל תיאלץ להיכנס מחדש למערכה הצבאית מול הרפובליקה האסלאמית, אלא שהיה נושא נוסף על סדר היום, ומהר מאוד התברר שיש מי שאינה מרוצה ממנו. הסעיף המדובר עסק בהקמת יישוב חדש נוסף בצפון השומרון – "שא־נור מזרח" שמו - שצפוי להיות היישוב ה־19 בצפון השומרון. שטחו יתפרש על פני 200 דונם וייבנו בו בעזרת השם בין 400 ל־500 יחידות דיור.
לאחר ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציג את פרטי ההחלטה, נצפתה היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה זזה באי נוחות בכיסא, עד שלבסוף פנתה אליו ואמרה שאינה מבינה מדוע זה מובא לקבינט, שהרי למחרת מתקיימת ישיבת ממשלה, אז שיציג שם את הנושא. "לפני כמה שבועות אושרה בקבינט באופן חסוי החלטה על הקמת מספר יישובים ביו"ש ודובר על כך שיש צורך בחשאיות", הוסיפה בטון זועף. "והערב אני פתאום רואה תמונה של השר שמתפאר בהקמת היישובים האלו. אז אם הנושא אינו חסוי, למה אתה מביא את זה לקבינט? תביא את זה לממשלה".
כאן נדרש הסבר קצר לדברים. באותו יום אכן פרסמו השרים סמוטריץ' ואורית סטרוק סרטון שהם ערכו כמה חודשים קודם לכן, אך גנזו אותו, ורק באותו יום שחררו אותו החוצה. בסרטון מספרים שני השרים על החלטה להקים 34 יישובים חדשים ברחבי יהודה ושומרון, כולל תקצוב של יותר ממיליארד שקלים. ההחלטה אושרה בקבינט כבר בחודש מרץ, אלא שאז היא הוגדרה כמסווגת ואסורה לפרסום, ולכן הסרטון נגנז.
הכי מעניין
"במקרה ההוא שאת מדברת עליו", התערב בדיון שר החוץ גדעון סער ופנה ליועמ"שית, "אני זה שביקשתי לדחות את הפרסום כי הייתה בעיה בינלאומית, ולכן ביקשתי לחכות עם זה. בצלאל נעתר לבקשה ולכן זה היה חסוי. ועכשיו הוסר איסור הפרסום לאחר שהסתיימה הסיבה שבגללה הוטל האיסור, ולכן זה הותר".
גלי בהרב מיארה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בשלב הזה, ככל הנראה, החלה בהרב־מיארה להבין שהיא לא בכיוון, אך ניסתה בכל זאת להמשיך בתמרון. "מה זאת אומרת?" אמרה והסתכלה על נקודה כלשהי בקיר, "כשאני רואה את השרים סמוטריץ' וסטרוק עם מפה של כל היישובים...". אבל אז נקטעה שוב. הפעם מי שניסה להציל אותה מעצמה היה מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס. "יש לך טעות בבסיס", הסביר לה. "כל היישובים שמוקמים ביהודה ושומרון מובאים תמיד לקבינט. זה לא קשור לממשלה הזו ולא קשור לשבעה באוקטובר. יישובים כאלו אישרנו תמיד בקבינט, גם לפני כן".
באותה החלטה ספציפית של הקמת 34 היישובים ביקש שר החוץ באופן חריג שעד מועד מסוים ההחלטה לא תפורסם. המועד הרגיש היה כינוס שרי החוץ של האיחוד האירופי בשבוע שעבר, שאותו ישראל ביקשה לצלוח, ולכן רצו להשהות את פרסום ההחלטה על היישובים החדשים. "ואם את רוצה", המשיך מזכיר הממשלה, "אני אראה לך את הדו"ח של 'שלום עכשיו' שבו הם מפרטים את כל היישובים שאנחנו מקימים". במילים אחרות, זה לא רק סמוטריץ' וסטרוק, גם בארגון השמאל הקיצוני 'שלום עכשיו' מיהרו לפרסם את דבר הקמת היישובים החדשים, ואף עשו זאת לפני שהשרים שחררו את הסרטון מטעמם.
הסיפור האמיתי פה הוא לא הוויכוח בין השרים ליועמ"שית וגם לא הזעפת הפנים של בהרב־מיארה, שהפכה למצב כמעט קבוע ברגע שכף רגלה דורכת בחדר ישיבות הממשלה. אלא זה שהיועצת המשפטית לממשלה אינה יודעת שהקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון היא אירוע שמחייב החלטת קבינט, והיא עוד מתעקשת להתבצר בעמדתה המוטעית. גם כשניסו להסביר לה שזה בכלל לא קשור לכך שבאחת הפעמים ההחלטה סווגה כחסויה, גם כשזו החלטה לא חסויה, עדיין מקומה בקבינט. שר החוץ סער אף הזכיר לה שלפני הרבה שנים, כשהתקבלה החלטה על הקמת היישובים סנסנה, רחלים וברוכין, גם היא הובאה לקבינט. "הסיבה לצורך בקבינט היא לא סודיות", הוסיף השר סמוטריץ', "אלא זה שהשיקולים בהקמת יישובים ביהודה ושומרון הם גם מדיניים וביטחוניים. מערכת השיקולים היא אחרת לחלוטין מזו של הקמת יישובים בשאר אזורי הארץ". בסיומו של ההסבר הארוך והמפורט הזה, שלאחריו גם מי שממש חיפש שלא להבין, נאלץ להבין, בחרה עו"ד גלי בהרב־מיארה לסכור את פיה.
שאנחנו נתלכלך?
אין ספק שבשבוע האחרון של כנס הקיץ, שסגר למעשה את פעילות הכנסת ה־25, ראינו מחזות שלא הוסיפו כבוד לכנסת. לצד חוקים חשובים כמו החוק שעוסק בהלומי הקרב או החוק שמגדיר את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אושרו גם כמה חוקים מבישים, כמו ביטול מעצרי העריקים לתלמידי ישיבות בלבד. בכל מקרה הוא סוכל זמן קצר לאחר מכן בבג"ץ, אז בשביל מה? את רגעי השפל של הקואליציה סיקרו כלי התקשורת מכל זווית אפשרית. אלא שגם לאופוזיציה היו כמה רגעים שכאלו, כולל באקט המסיים של שבוע החקיקה. זה קרה בערך בחצות הלילה שבין חמישי לשישי.
כולם כבר היו גמורים ורק חיכו להצבעה האחרונה על החוק שעוסק במימון המפלגות לתקופת הבחירות וקובע רשמית שיוצאים לפגרת בחירות. יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ נאם במליאה, עוד רגע הוא מסיים ועוברים להצבעה. ואז יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי, בלי שום הכנה מוקדמת, קיבל את הג'ננה. "אני לא מבין", צעק לפתע מכיסאו, "אני מצביע בעד חוק מימון מפלגות שהאופוזיציה נהנית ממנו אבל הם שולחים אותי לגייס 61 אצבעות והם לא מוכנים להצביע? שהם יביאו את ה־61. הרי זה חוק בהסכמה".
בעצם מה שרמז דרעי הוא שבאופוזיציה רוצים לצבוע את תמונת הסיום של הכנסת כך: "תראו את הקואליציה הזאת. הדבר האחרון שהיא מצביעה עליו הוא להביא לעצמם כסף". אבל איזה כסף זה? זה כסף מוסכם, שמפלגות האופוזיציה ייהנו ממנו באותה מידה. והכול נקבע מראש ובתיאום בין הקואליציה לאופוזיציה - גובה יחידת המימון, היכולת לקחת הלוואות וכו'. בתכלס, מה שדרעי התכוון אליו זה – תגידו, אני העובד הזר שלכם? לא בא לכם להצביע על כסף, אז שהקואליציה תתלכלך בהצבעה ואתם תקבלו את המימון?
העניין הוא שדרעי לא רק הוציא קיטור, אלא גם קם והלך. "תודיעו ליש עתיד שאם הם לא באים להצבעה אז גם ש"ס לא תצביע ואין 61 אצבעות", אמר ויצא החוצה עם חברי הכנסת של ש"ס. ומי נשאר תקוע על הדוכן? ח"כ אופיר כץ. אם הוא מסיים לנאום ויורד מהדוכן, עוברים להצבעה והחוק נופל. בסיעת יש עתיד מהאופוזיציה, אלו שלא רצו להצביע בעד החוק, פעלו לחלץ אותו והעלו דוברים מטעמם לנאום במליאה, כדי שיו"ר הקואליציה יוכל לרדת מהדוכן ולפתור את המשבר בחוץ. אבל אי אפשר לפתור את המשבר בחוץ כי זו אותה יש עתיד שלא מוכנה להצביע בעד החוק. רואות את זה שאר מפלגות האופוזיציה וגם הן לא רוצות להצביע, כי אחרי זה ביש עתיד ילכו גם על הראש שלהן. בקיצור, כולם מפחדים מכולם. והכול בעקבות פופוליזם טהור.
באין פתרון, השתמשו במנגנון שמאפשר להצביע במליאה על החזרת החוק לוועדה, כדי שהוא לא ייפול בהצבעה. וכך חזרו לדיון בוועדת הכנסת. באו בקואליציה ואמרו: אין בעיה, הרי חוק המימון גם קובע את מועד יציאת הכנסת לפגרה ואת הפסקת פעילותה. לא רוצים להצביע? סבבה, אז הכנסת תמשיך לחוקק. הראשון שקפץ על המציאה היה יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן, שפרסם מיד לו"ז לשבוע שאחרי כן, וכלל בו דיון על חוק יסוד ההגירה וחוק קביעת הרכבים בבג"ץ. האופוזיציה ראתה והחלה להשתולל, כשחלקים בתוכה בכלל צועקים על יש עתיד, על זה שהכול באשמתה. אבל הם בשלהם - לא נצביע על חוק המימון.
אריה דרעי | צילום: חיים גולדברג - פלאש 90
כולם מרוטים מעייפות אחרי שבוע בלי שינה. לבסוף זה היה דרעי שוויתר ושוכנע על ידי הקואליציה לחזור למליאה ולהצביע בעד החוק גם בלי האופוזיציה. בדרך הביאו גם את ראש הממשלה באמצע הלילה כדי שיהיו 61 אצבעות. הוציאו אנשים מהמיטות. "אני מוכן להוריד את כל ההסתייגויות, אבל יש לי תנאי", הודיע לפתע רוטמן בסיום הדיון בוועדה. "בתמורה לכך שייקבע כאן שתכונס בפגרה ישיבה של ועדת הכספים לצורך העברות תקציביות, שתוחרג מוועדת ההסכמות (מנגנון מקובל בפגרת בחירות שדורש הסכמה לכל דיון בין הקואליציה לאופוזיציה, ז"ק)". באופוזיציה החלו שוב לצעוק. "אין בעיה, אז אין חוק", הפטיר יו"ר הקואליציה. במילים אחרות, לא יוצאים לפגרה, ולא רק שתכונס אותה ישיבה של ועדת הכספים, אלא גם תימשך פעילות החקיקה הרגילה. כששמעו את זה באופוזיציה, מיהרו לקפל את הזנב.
אגב, הסיבה שרוטמן התעקש על ישיבת העברות תקציביות היא שאחד מסעיפי התקציב שנדרש לאשר הוא סעיף המימון למשפטי הנוח'בות, נושא שבקונצנזוס, שאת החוק העוסק בו העביר רוטמן עם ח"כ יוליה מלינובסקי מהאופוזיציה, בהסכמה כמעט מלאה של הכנסת.
וכך יושבים חברי כנסת בפרסה שמאחורי המליאה ומחכים להצבעה האחרונה. ומי עוד שם? שני חברי כנסת של רע"ם, וליד אל־הואשלה ומנסור עבאס. מתברר שאין לקואליציה 61 אצבעות והיא בונה על השניים. ניגש רוטמן למנהלת סיעת הליכוד והודיע שאם בונים על רע"ם לצורך גיוס הרוב הנדרש, הציונות הדתית לא תצביע בעד החוק. ארבע וחצי לפנות בוקר, שוב טלפונים בהולים. עוד שני ח"כים הוזעקו משנתם, והחוק עבר. ועכשיו כל סיעות האופוזיציה יוכלו ליהנות מכספי מימון המפלגות ולהמשיך לספר לעצמם שזה לא נחשב כי הרי אמרו בטלוויזיה שהם לא היו בהצבעה.
זאב קם הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 Lomez4@gmail.com