איכשהו, בתוך סערת חוקי הגיוס והדיון הציבורי סביב שירות החרדים בצה"ל, מצאו את דרכן לשיח הציבורי גם טענות ישנות־חדשות נגד מסלול ישיבות ההסדר. קשה להתחמק מהתחושה שגורמים מסוימים עושים כך בניסיון נואש למצוא עוד דרך לנגח את ציבור הכיפות הסרוגות.

המלחמה אומנם המחישה באופן המובהק והכואב ביותר את תרומתן של ישיבות ההסדר ובוגריהן בשדה הקרב, ולדאבון הלב גם בשיעור הנופלים, אך נדמה שצריך להסביר אחת ולתמיד מדוע מדובר במודל ראוי. צה"ל עצמו רואה בהסדר תועלת עצומה, ולא רק שגורמי המקצוע בצבא אינם חושבים לסגור את המסלול - אלא הם אפילו לא שוקלים את הגבלת מכסות המתגייסים דרכו, למרות שצמח מאוד במשך השנים.

לפי פרסומים, כולל מחקר של הכנסת, שנתון גיוס ממוצע בצה"ל עומד על כ־70 עד 80 אלף מתגייסים ומתגייסות. למסלול ישיבות ההסדר מצטרפים בשנים האחרונות כ־2,500 עד 2,800 צעירים בשנה. בחשבון פשוט, תלמידי ההסדר מהווים בין 3 ל־4 אחוזים ממצבת המתגייסים השנתית. על זה כל הדיון.

אבל הדיון הזה מקבל סדר גודל אחר כשבוחנים את שיעור הגיוס לקרבי. לפי הפרסומים, צה"ל מגייס למערך הלחימה בין 15 אלף ל־20 אלף חיילים בשנה. במסלול ההסדר כ־80 אחוז מהתלמידים משרתים בתפקידי לחימה. המשמעות היא ש־2,000 עד 2,300 לוחמי הסדר מצטרפים למערך הקרבי מדי שנה.

כשמניחים את הנתונים אלה לצד אלה, מתגלה הפער: קבוצה שמשקלה מקרב כלל המתגייסים בציבור הוא 3־4 אחוזים בלבד מאיישת 10־15 אחוזים משורות הלוחמים - פי שלושה ויותר מגודלם המקורי. במילים אחרות, החיסרון של "חצי שירות" מתקזז לחלוטין מול נוכחות מוגברת בשורות הלוחמים.

על הנתונים הללו חשוב להוסיף שתי הערות. הראשונה היא שהמספרים הללו מתייחסים רק לשירות החובה הסדיר של ההסדר. הם אינם לוקחים בחשבון את העובדה שבזמן המלחמה, כמו בכל אירוע של גיוס מילואים המוני בעבר, ישיבות ההסדר התרוקנו לחלוטין מיושביהן, למעט התלמידים שטרם התגייסו. לא עסקנו גם בשיעור מסיימי המסלול הקרבי מתוך המתחילים, שנחשבים לגבוהים בהרבה מכלל האוכלוסייה, וגם לא באחוזי ההתייצבות של בוגרי ההסדר במילואים.

ההערה השנייה נוגעת לאופי השיבוץ של חיילי ההסדר. הגדרת "לוחם" בצה"ל רחבה מאוד, וכוללת מגוון תפקידים חשובים וראויים, שלא כולם כוללים סכנת חיים. רוב חיילי ההסדר משובצים ב"יחידות החוד" – חי"ר, הנדסה ושריון. לו היינו בוחנים את שיעור נוכחותם בקו הראשון של האש, משקלם הסגולי היה גבוה אף יותר.

לצד המספרים המובהקים ביחס לשירות הצבאי, אי אפשר להתעלם מההשפעה ארוכת הטווח של המסלול. במבט של עשרות שנים מאז הקמתו, בוגרי ישיבות ההסדר הפכו לאבן בניין מרכזית בעולם החינוך והעשייה של הציונות הדתית. רוב בניינו ומניינו של עולם התורה המגזרי - מורים, רבנים, ראשי מוסדות ומנהיגי ציבור – הם בוגרי ההסדר, ונוכחותם בולטת בשלל תחומי העשייה הציבורית בישראל. קשה להמעיט בהשפעה המעצבת של מסלול ההסדר על עולם הציונות הדתית בכלל, ועל רוח העשייה שלו למען הציבור בפרט.

נניח את כל אלו בצד. כאשר בוחנים אירועים מערכתיים ומודלים ציבוריים, צורת המבט הנכונה היא דרך המספרים הגדולים. את מסלול ההסדר אסור לבחון דרך החור של הגרוש, בחיפוש צר אחר חייל שמשרת ככה לעומת חייל שמשרת אחרת. חובה לבחון אותו בזווית מבט רחבה, במבט של עשרות שנים ועשרות אלפי לוחמים.

המסקנה ברורה: המסלול רק מועיל לצה"ל. זו קבוצה קטנה בחוד החנית של הצבא, שמייצרת השפעה מבצעית שחורגת הרבה מעבר לממדיה הדמוגרפיים. אפשר כמובן לנהל דיונים תיאורטיים על "מה היה קורה אילו", אבל כשיש ביד מודל שעובד כל כך טוב במציאות, הכלל פשוט: מה שלא שבור – לא מתקנים.

השאלה היחידה שצריכה להישאל היא לא מדוע המסלול הזה קיים, אלא למה צה"ל לא מנסה לשכפל את ההצלחה למגזרים נוספים בחברה.