המונדיאל הזה תפס אותי לא מוכן. בהתחלה שכנעתי את עצמי שבגלל הפרשי השעות הפעם אוותר ואצפה רק בתקציר הבוקר. בשלב מסוים התמכרתי, בגלל הילדים, וכמו כל גברי המדינה (בנות, אל תסתכלו עליי ככה. אף אחת מכן לא קמה לראות את המשחק של כף ורדה) אני מסתובב כסהרורי כבר כמעט חודש. בכלל, אני לא מבין למה לא פשוט החלטנו כמדינה להתחייב שאף אחד לא רואה משחקים בלילה, אף אחד לא בודק מה התוצאה, וכולנו רואים את המשחקים יחד בשעה נורמלית.

חוסר השינה ארגן לי סערה קטנה השבוע. באחת ממהדורות "הפטריוטים", אחרי לילה לבן ובעקבות מחלה קלה שכללה חום וחוסר יכולת לפקוח עיניים עקב כאבי ראש, מצאתי את עצמי במוקד של כמה כתבות רכילות שטענו שעליתי לשידור מסומם. אני לא יודע אם דקסמול נחשב סמים, אבל אין ספק שאם הייתי רואה את השידור גם אני הייתי יכול להגיע למסקנה שמדובר באירוע הכולל חומרים אסורים. לצערי הבמאי באותו הערב היה קצת חדש ולא הבין ש"יותם זמרי נמרח על שולחן ליד פליישמן" זה לא בדיוק הפריים הכי טוב שאפשר לבחור.

הכותרות, הרמיזות לשימוש בסמים קשים והקרנבל הכללי לא נגעו בי - אני לא מתרגש מסערות יותר מדי. למחרת, כשהתחילו להציף אותי בהודעות "ראית מה כתבו עליך?", אמרתי לעצמי שיש שתי דרכים להתמודד עם זה: להתחיל לאיים בתביעות דיבה נגד כל מי שרמז לשימוש בחומרים אסורים, או פשוט ליהנות מהרגע ולהבין שעם כל הכבוד להוצאת הדיבה, אני לא מתכוון להעביד את מערכת המשפט שלנו יותר מדי. אוטוטו מגיעה עוד עתירה של אליעד שרגא או יש עתיד ואני לא רוצה לעכב את הטיפול בה.

פתאום אין חפים מפשע

במקום לכתוב על כל אלה אני רוצה לכתוב על משהו אחר. משהו חמור, בזוי, עלוב. מחלות, סערות ואפילו ליאו מסי נדחקים הצידה לידו. אני כותב במקור ראשון, וגם קורא מקור ראשון - זה עיתון מצוין והעמדה שהוצגה בו בכל הנוגע לגיוס חרדים מקובלת עליי במידה רבה, אף שאיני מסכים לרוב עם הפתרונות המוצעים כאן. אבל מקור ראשון עושה זאת, אני מאמין בכל ליבי, לשם שמיים. בניגוד לזה, הקמפיין ברוב התקשורת הישראלית בחודשים האחרונים כלפי המגזר החרדי הוא תעמולה ארסית ומטונפת ברמה שלא נתקלתי בה שנים.

אני עושה עם עצמי ניסוי בשבועות האחרונים: אני מדליק את הטלוויזיה חמש פעמים ביום, בערוץ 11 או 12 או 13, בין שלוש אחר הצהריים לשבע וחצי בערב. ב־85 אחוז מהפעמים, ואני לא מגזים, הדיון עוסק בחרדים. אלה לא דיונים מעצימים על עומק לימוד הגמרא בישיבת פוניבז'. פעם אחר פעם: חרדים רעים, חרדים פרזיטים, חרדים משתמטים.

כשחברת אורנג' נכנסה לשוק בישראל לפני המון שנים, הם פשוט קנו את כל שלטי החוצות בארץ. לא היה שלט חוצות שפרסם מוצר אחר. הקמפיין האנטי־חרדי פועל באותה הדרך: נדמה שמישהו שממש לא אוהב חרדים קנה את שלושת הערוצים בישראל שאינם ערוץ 14.

יש ויכוח. אני מסכים. המצב לא יכול להימשך. אבל ישראלי שרואה טלוויזיה בחודשים האחרונים פשוט מזדעזע ממה שהחרדים עשו לנו ב־7 באוקטובר. לחלופין, אם התקשורת הישראלית הייתה בתודעת אויב כלפי הפלסטינים כמו שהיא בתודעת אויב כלפי החרדים, ייתכן שלא היה טבח ב־7 באוקטובר. פתאום אין מורכבות, אין חפים מפשע, אין "כולנו בני אדם". החרדים, כולם, מוצגים כגרועים בבני האנוש.

התקשורת הישראלית תמכה במלחמה עד הסוף רק בימי ההתנתקות, בימי הרפורמה לתיקון מערכת המשפט, ועכשיו, נגד החרדים. כל מלחמה מול אויב אמיתי הם רוצים לקפל אחרי שבועיים, כי "אי אפשר לפתור דברים רק בכוח". כאן הם בעד הכוח ומעבר לו.

מלחמה במקום שלום

כל מי שלא פוצה פה ומצקצק, ועדיף אפילו יותר ממצקצק, אל מול קמפיין השנאה הנוראי הזה - הוא חלק ממנו. לא משנה כמה אתה בעד גיוס חרדים, אתה לא יכול לשתוק מול מופע ההסתה הפרוע הזה.

מילא אם המטרה הייתה באמת גיוס חרדים. היא לא. זה קמפיין פוליטי, שרוב העוסקים בו מעוניינים בצבא של חרדים כמעט כמו שהם מעוניינים בצבא של מתנחלים "אוכלי מוות".

אסור לשתוק מול החרפה הזאת, שמגובה בידי פוליטיקאים משמאל שמרשים לעצמם לטנף על כל החרדים בעודם מסבירים לנו שלא כל הפלסטינים אותו הדבר ושיש סיבות לטרור. גם אני מאוכזב מההנהגה החרדית, מאי ההבנה של גודל השעה, מהמטונפים מהפלג הירושלמי שצועקים "נמות ולא נתגייס". אבל זה הזמן להתגייס מול אנשים ששכחו שחרדים הם לא האויב.

כמו במאבק השמאל נגד הרפורמה, שוב כל הערוצים מגויסים. כל שערי העיתונים, כל המרצים, כל הרופאים ואפילו הרמטכ"ל - כולם בקול אחד. מי שלא יצא נגד הקמפיין הזה ימצא את העוצמה הזאת מופעלת נגדו בקרוב מאוד. אני לא מוריד גרם של אחריות מהחרדים בנושא הגיוס. אבל על זה נתווכח בכנסת. על זה תצאו להצביע. אל תתנו לחרדים להפוך לשק החבטות שדרכו השמאל והתקשורת מנסים להפיל את הימין.

"גיוס החרדים" בסך הכול החליף לרגע את "המדינה הפלסטינית" ו"פתרון שתי המדינות". הדרך היחידה של השמאל לגבש את כוחותיו סביב מטרה אחת הייתה בעבר פנטזיית השלום, אבל עכשיו העם הלך ימינה, והדרך היחידה לגבש את כל כוחות הרל"ב סביב מטרה אחת היא להכות בחרדים. וזה עובד, כולם מתקבצים: בנט, לפיד, ליברמן, גולן ואיזנקוט. אל תישארו אדישים מול זה, כי החרדים הם אולי הכלי, אבל יו"ש והמתנחלים הם המטרה.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il