בין מתקפות ארה"ב באיראן לחצאי גמר המונדיאל, הצליחה גם אודיה פינטו לתפוס כותרות. משתתפת התוכנית "פאוור קאפל" כיכבה השבוע בכל רחבי המדיה בזכות, שלא לומר בגלל, חידה ויזואלית שהפכה לאירוע מביך עד עצוב: פינטו לא זיהתה את דמותו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. משפיענית הרשת – מקצוע בעל תוחלת חיים של דוגמנית בגדי ילדים, שהפך לפאר היצירה המערבית בשנים האחרונות – שמעה על רצח רבין, כמובן, ואף ידעה מי האיש, אבל כשהוצגה לה תמונה רשמית של ראש הממשלה המנוח, היא לא הצליחה לחבר בין שם לפנים.

סערת פינטו גררה עימותי רשת והתלהמות רב-זירתית. חידות ויזואליות של תמונות גדולי האומה מהעולם הציוני והתורני הוטחו אלה באלה, כמקובל בקרב המחנות המלבב שלנו. בסיכומו של סיבוב היאבקות נוסף נרשמה עלייה דרמטית במודעות לדיוקנם של יצחק רבין ואודיה פינטו, ולקיומה של תוכנית הריאליטי "פאוור קאפל".

זו לא הפעם הראשונה שבה בורות אלמנטרית הופכת לשיחת היום במדינה. לפני עידנים רבים, כשהצעקה האחרונה בעולם הדיגיטלי הייתה קבוצות תפוצה בדואר האלקטרוני, נשלח בין המוני בני ישראל סרטון מתוך התוכנית "היפה והחנון". הנחת היסוד שעמדה מאחורי פורמט הריאליטי ההוא הייתה ברורה: החנונים מבריקים, מכוערים ונטולי כישורים חברתיים, והיפות סתומות. ממילא, המשימות לגברים המשתתפים בתוכנית הגחיכו אותם דרך דרישה להתחבר להבלי העולם הזה, ואילו המשימות לנשים הגחיכו אותן דרך הצורך המורכב לחשוב. באחד הפרקים הוזמנו היפות והטיפשות להתחרות על תואר "כלת התנ"ך", בהנחיית מנחה החידון המיתולוגי, ד"ר אבשלום קור. בסרטון שרץ במייל – גרסת ראשית האלף למושג "ויראלי" – נשאלה אחת המשתתפות איזו חיה בלעה את יונה הנביא, וענתה בהתלהבות של אחת שיודעת: "עגל הזהב". מתחרה אחרת נפנפה שאלה על משך הזמן של נדודי ישראל במדבר. השאלה מי הנביא אשר עלה בסערה השמיימה ולא מת, הניבה תשובה שמתייחסת לגיבור הברית החדשה. מצחיק ומביך ומכעיס כמו לא לדעת איך נראה ראש ממשלה שלהירצחו מוקדש יום מודעות במערכת החינוך.

אחרי מילוי מצוות "המתכבד בקלון חברו" באמצעות העברת הסרטון של היפות והחנונים הלאה, הגיעו המחשבות. עולם התורה היה מאבני היסוד של הבית שבו גדלתי. כל מוסדות החינוך שעברתי בהם הדגישו את חשיבות לימוד התורה, רצוי יומם ולילה. אולם מעיין המים החיים שעל פיו נדרשתי לחנך את ילדיי, היה פתוח בפניי חלקית בלבד. המים היורדים טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים, נחסמו במקרה של בנות מגדרי בין עולם ההלכה למשנה, בלי שניתנה לנו אפשרות להפוך למעיין נובע, כמתבקש.

חוכמה גדולה לצחוק על בלונדינית צעירה, אחת שמנותקת מעולם התורה, על שהיא מתבלבלת בין המטה של משה רבנו לשרביט קסמים, או בין מגדל בבל למגדל פיזה. אבל אני, שאורח חיי קשור בעבותות אהבה ויראה לעולם התורה – איזה תירוץ יש לחוסר היכולת שלי להתמודד עם דף גמרא? איך זה שבשנות השלושים המוקדמות לחיי עדיין לא לגמרי ידעתי לשרטט לעצמי בראש את סדר התנאים והאמוראים, לענות בביטחון שמעבר לאינטואיציה מי פעל בדורו של מי, ומי סתם נקלע לסוגיה כחולק על חכם אחר על אף שהלך לעולמו עשורים לפניו.

כך מצאתי את עצמי פותחת גמרא. בכוח, בעקשנות. כמו עולה חדשה שלומדת שפה, צולחת דף ועוד דף, ובסופו של תהליך מצטרפת למפעל האדירים של הדף היומי עם פתיחת מחזורו הנוכחי. בחסות מהפכת הלימוד של שוטנשטיין, פורטל הדף היומי ואינספור שיעורים וספרים, הצלחתי להניח כף רגל בבית המדרש העתיק כדי לרכוש בקיאות בסיסית ביותר, אך מקיפה ורחבת יריעה.

וזה, גבירותיי ורבותיי, עומד לזכות הפקת היפה והחנון.

סטורי או היסטורי

אני לא יודעת אם מצקצקי אודיה פינטו היו מזהים איור של דמותו של רש"י, שיום פטירתו חל השבוע. אני גם לא בטוחה שרש"י היה מזהה את עצמו באיור כלשהו המיוחס לו, או בכתב הנקרא בשמו. ובכל זאת, תוצרתו התורנית מלווה זה דורות רבים את לומדי התורה שבכתב ושבעל פה, עד שכמעט לא ניתן להפריד בינו ובין דברי התנ"ך והגמרא. אנחנו בוודאי לא יודעים לנחש את דמותם של אברהם אבינו, דוד המלך והנביא ישעיהו; את גובהו של רבי עקיבא או את גוון קולו של רבי יהודה הנשיא. כמו רבים אחרים בחלקת גדולי האומה הרוחנית של העם היהודי, האישים הללו השאירו מורשת, הלכות, שיטות לימוד ודרך ארץ שנלמדות בקנאות ובדקדקנות זה אלפי שנים, ויילמדו בעתיד לדורי דורות.

הרשתות הקופצניות עתידות להצטרף לרשימת החיסול מבית היוצר של הראפר טונה, בשירו "גם זה יעבור": כמו הקינלי, כמו הפילם, כמו הדיסקים, כמו הווקמן. ענקי רוח, לעומת זאת, גם הרבה אחרי שאין להם גוף או דמות הגוף, מצליחים לשמר את מורשתם בלי שהם נדרשים לחמישה-עשר רגעי תהילה חמקמקים. משפיענים אמיתיים לא מכלים ימיהם בסרטוני רשת שנידונו להתיישן בטרנד המהיר הבא, אלא חורשים באדמת הקיום שלנו תלמים שיניבו פירות לשנים – בלימוד תורה, בהשכלה, במדע ובשירות צבאי ולאומי, לטובת קיומו הפיזי והרוחני של הדור הבא.

מתיר איסורים

חוק הסיוע למשתמטים שעבר השבוע בכנסת הסיר מסכות אחרונות מעלמא דשקרא והביא למציאות מזוככת בעולם האמת. המשתמשים בתורה כקרדום לחילוצם ממצוות "לא תעמוד על דם רעך" לא נתונים עוד לחסדי משטרת ישראל או המשטרה הצבאית. כעת הם עומדים ישירות מול דין שמיים. יש דין ויש דיין. את חברי הכנסת אפשר לערבב באינטרסים קואליציוניים ואחרים. את הקב"ה לא.

לתגובות: orlygogo@gmail.com