בדרך לפוליטיקה: הדעות והבחירות של עופר וינטר

אחד האירועים המכוננים בשירות הצבאי ארוך השנים של תא"ל במיל' עופר וינטר, התרחש במהלך מבצע "צוק איתן" בעזה. בדף המפקד שהקריא וינטר ללוחמי גבעתי, נכתב בין היתר המשפט הבא: "אני נושא עיניי לשמיים וקורא עימכם 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'". לאחר שנודע הדבר, יחידות נוספות רבות אימצו את המעשה וקראו את התפילה לפני יציאה לקרב. רבים מהחיילים בשטח לקחו את זה בשתי ידיים, אך חלק מהקצונה הבכירה הסתכלה על האירוע בעיניים עקומות, כולל מי שמונה בהמשך לסגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן.

באחד המפגשים ביניהם ניגש וינטר לגולן וביקש שהאחרון יפסיק לדבר נגדו מאחורי גבו. "אתה נשמע לרבנים", הטיח בו גולן. וינטר תהה איך ייתכן שאחרי היכרות של 26 שנים, ואחרי שגולן עצמו המליץ למנות אותו למפקד דובדבן, היום הוא פתאום נזכר שווינטר מקבל פקודות מרבנים?

התשובה של גולן כללה בין היתר את אותו דף מפקד מצוק איתן, כדוגמה לטענות בעניין החיבור לרבנים. "אתה מדבר עם אימא שלך פעמיים בשבוע", השיב לו מח"ט גבעתי דאז, "אני מדבר עם ריבונו של עולם שלוש פעמים ביום. כל אוכל שאני מכניס לפה, אני מברך. אני אומר 'שמע ישראל' פעמיים ביום. אז מה נראה לך, שכאשר אני יוצא לקרב אני לא אשא עיניי אל השמיים? ככה עשו אבותיי וכך גם אני. אני לא מתבייש בזה ולא מתנצל". השיחה ההיא הסתיימה ומאז לא ממש יצא לשניים להיפגש.

בקרוב אולי הם ייפגשו שוב, הפעם במסדרונות הכנסת. אמנם הכרזה פומבית טרם נעשתה, אבל אם לא יקרה משהו חריג בשבועות הקרובים, וינטר יכריז שהוא רץ לכנסת. מזה תקופה הוא מקיים חוגי בית ומפגשים עם הציבור הרחב ברחבי הארץ, מתייעץ עם אנשים. מה שתקראו כאן נלקח ולוקט מתוך אותם מפגשים מגוונים ושיחות רבות שווינטר קיים לאחרונה.

כבר קרוב לשלוש שנים הוא מסתכל מהצד על המלחמה הנוכחית, ומשתגע. הוא רוצה להיות בפנים ולהשתתף בה. אם לא להילחם בעצמו, אז לפחות להסביר למי שצריך איך עושים את זה. הוא דיבר עם כולם במהלך השנים האלו, מראש הממשלה, דרך שני שרי הביטחון שכיהנו בזמן הזה, בכירים בצבא ועוד. הפעם הראשונה שבה דיבר באירוע פומבי, הייתה ביום ירושלים לפני שנתיים. אז עוד נשא איתו את הנשק האישי שלו, בטרם השחרור מצה"ל. "מי זה חמאס האלו ומי זה חיזבאללה האלו", אמר לבאי האירוע. זמן קצר לאחר מכן התקשר אליו בבהילות אלוף במילואים יצחק בריק. "עופר, מה אתה עושה?" צעק מהעבר השני, "אתה דוחף אותם להילחם ואנחנו נחטוף". בריק התכוון שצה"ל לא בנוי לתמרון צבאי שכזה. רק כדי לסבר את האוזן, הימים היו ימי טרום התמרון הראשון בלבנון ועוד לפני הכניסה הקרקעית לסוריה, כשגם התמרון בעזה עוד היה בחודשים הראשונים שלו.

אף שהסכים עם בריק בכל הנוגע לתמונת המצב של כוחותינו ולפגיעה ארוכת השנים שהצבא סבל ממנה, וינטר חלק עליו ביחס לטענה שאי אפשר לנצח. "אתה לימדת אותנו שמג"ד טנקים זה מפקד עם חמישה טנקים", צעק בחזרה בהתלהבות. "זה גדוד טנקים. אני זוכר את הסיפורים שלך על מלחמת יום כיפור, איך עם חמישה טנקים ואחרי ארבעה מג"דים שנפלו, נלחמת והכנעת אגד לוגיסטי של האויב. הרוח היא זו שקובעת ולא האמצעים. ברור שצריך אמצעים טובים אבל זו רק הרוח. אני אדם רציונלי ואדם של השתדלות אבל אני אדם שחי באמונה - וכל השאר זה קשקוש".

זה לא גשם

עזה מבחינת וינטר מעולם לא הייתה איום קיומי על ישראל, גם לא אחרי מתקפת שמחת תורה, אבל התגובה שלנו לאותה מתקפה היא כן פתח לאיום שכזה. "עצם זה שהם העזו אומר שההרתעה נפגעה קשה, ואיך שנסגור את האירוע שם, זה ישפיע על כל הערבים", הסביר לאחרונה. "האם הם יגיעו למסקנה שזה לא מייצג את מדינת ישראל וזו הייתה רק טעות, או שהם יסיקו שזו מדינת ישראל האמיתית והיא למעשה נמר מנייר. ואם זו תהיה התודעה אז זו כבר בעיה קיומית. ולכן זו לא עוד חומת מגן, אלא זה צריך להיות אירוע שלאחריו עזה תהפוך למשל ולשנינה לכל העולם, שיש דברים שלא עושים לנו. זה שחמאס עדיין לא עף מפה אחרי שהכנסנו חמש אוגדות לעזה, זו פגיעה בהרתעה. במלחמת יום כיפור היו לנו 300 שבויים, ואם מדינת ישראל הייתה יוצאת להתקפה כשמהיום הראשון המטרה המרכזית היא להחזיר את השבויים, היינו מפסידים במלחמה ו־50 אחוז מהשבויים היו מתים". את כל זה הוא זעק בלא מעט חדרים סגורים תוך כדי המלחמה, כולל מול מנהלי המערכה. פומבית הוא שתק כדי לא לפגוע ברוח ובמורל של הלוחמים ושל הציבור. תפקידים רבים הציעו לו תוך כדי המלחמה ולכולם הוא סירב, חוץ מפעמיים – אחת לפני שהשתחרר מהצבא והשנייה לאחר השחרור.

זה לא סוד שאחרי שנתניהו חזר ללשכת ראש הממשלה, בתחילת הקדנציה הזו, הוא רצה שווינטר ימונה למזכירו הצבאי. השניים הכירו כשווינטר שימש במשך שנה מזכירו הצבאי של נתניהו כשר ביטחון, לאחר התפטרות ליברמן מהתפקיד. במשך שנה שלמה הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי לא אישר את המינוי. חמישה ימים לפני המלחמה הוא קרא לו לפגישה ואמר לו שראש הממשלה רוצה אותו כמזכיר צבאי, אבל שהוא כרמטכ"ל מתנגד. "אני חושב שהבקשה לא עניינית", הוסיף.

טענה נוספת על כך שהחשיבה האסטרטגית של וינטר לא מתאימה למטה הכללי, נזרקה גם היא במהלך השיחה. וינטר הישיר מבט לעבר הרמטכ"ל ותהה אם כשבני גנץ מונה לשר ביטחון ולראש ממשלה חלופי וביקש את יקי דולף כמזכיר צבאי, כי הוא היה רל"ש שלו בימיו כרמטכ"ל, לכולם היה ברור שהוא אכן ימונה לתפקיד, אפילו בלי צורך בדיון שיבוצים; וכשגלנט נכנס לתפקיד שר הביטחון וביקש את גיא מרקיזנו כמזכיר צבאי, כי הוא היה רל"ש שלו בפיקוד הדרום והכיר אותו, אז הלוי מינה אותו בקלות, בלי דיון שיבוצים. וכשהלוי עצמו מונה לרמטכ"ל והביא איתו את המזכירה שלו ומינה אותה למזכירת המטה הכללי, כי הכיר אותה, זה כמובן ענייני. "אבל כשראש הממשלה אומר לך שהוא עבד איתי שנה שלמה והוא רוצה אותי עכשיו כמזכיר צבאי, זה פתאום לא ענייני?"

אחרי שנה של מריחה וגרירת רגליים מצד הרמטכ"ל, ויתר לבסוף נתניהו ומינה את רומן גופמן לתפקיד. בדיעבד וינטר שמח על ההחלטה כי גופמן הוא "מזכיר תותח", כהגדרתו, "והוא יכול להיות טוב ממני בנקודת הזמן הזו". אבל באותם ימים, אחרי שנתניהו ויתר, העביר וינטר לבכיר בלשכת ראש הממשלה את המסר הבא וביקש שיועבר לראש הממשלה: "תגיד לו שאמרתי שבפעם הבאה אל תתבכיין שלא העירו אותך או שהעירו אותך רק בבוקר, כי כשמטפטפים עליך טיפות צהובות, אתה יודע היטב שזה לא גשם".

איך מונעים מלחמה?

זה לא מנע מנתניהו לחזור לווינטר לאחר מכן עם הצעות לתפקידים אחרים. לכולם הוא סירב, חוץ מלאחד. התקשר אליו שר הביטחון ישראל כ"ץ, זמן קצר אחרי שהחליף את גלנט, ואמר שהוא מקים מנהלת הגירה מעזה וביקש שיוביל אותה. "גם ראש הממשלה רוצה אותך", אמר לו. "למה שאני אאמין לכם שאתם באמת מתכוונים לעשות את זה?", הטיח בו מח"ט גבעתי לשעבר.

פה נדרש הסבר קצר. אם יש נושא שבעיני וינטר הוא הניצחון המוחלט, הפתרון לבעיית עזה, והנתיב המרכזי בהקשר הזה – הרי שהוא פתרון ההגירה. אין משהו אחר ואין ניצחון אחר. ולכן מבחינתו, אם לקחת את התפקיד, זה רק אם באמת יאפשרו לו להעיף מכאן את העזתים. כ"ץ התחייב שהפעם זה רציני ושהוא יקבל את כל הסמכויות והתקציבים, רק שיבוא. אפילו הודעת דוברות כבר הייתה מוכנה, ואף שוחררה אחר כך לתקשורת, עוד בטרם נתן וינטר את הסכמתו. וינטר הציב ארבעה תנאים: התנאי הראשון הוא החלטת ממשלה, או לפחות החלטת קבינט, על הקמת המנהלת, ושכל הסמכויות שחונות במשרדים אחרים מועברות אליה. סמכויות שנמצאות אצל השב"כ והמוסד, במשרד הפנים, משרד החוץ, במשטרת ישראל ועוד. התנאי השני הוא הקמת גוף עצמאי שלא תלוי במשרד הביטחון, כדי שיוכל לבחור את האנשים הכי טובים ושלא יונחתו עליו אנשים מהמשרד. התנאי השלישי הוא מרחב הכחשה. "יש דברים שאני אעשה ואתה לא רוצה לדעת עליהם", הסביר לכ"ץ. התנאי האחרון היה חשאיות מוחלטת של האנשים שיבואו לדבר הזה, שבכלל לא יֵדעו שהם שם.

עוברים כמה ימים, עובר שבוע, חולף חודש, וכלום לא קורה. כשהוא שואל, עונים לו שמנסים. ואז נודע לו שעברה החלטה בקבינט על הקמת המנהלת. אבל אף אחד ממשרד הביטחון או מלשכת ראש הממשלה לא עדכן אותו על כך. וינטר ניסה להתקשר לאנשי כ"ץ ולא תפס אותם. ככה זה נמשך שבוע. בסוף התקשרו אליו, רק כדי לעדכן אותו שהוחלט למנות מישהו אחר לתפקיד, מישהו מהמשרד עצמו. "תביאו מי שאתם רוצים", ויתר מיד על כבודו ועל הזמן שהשקיע בנושא, "רק תעשו את זה. זה הדבר היחיד שיכריע את המלחמה. תגיד לשר שאני מתחנן - העיקר תעשו את זה". מאז עברה יותר משנה ובינתיים אין הגירה ואין נעליים. האם יכול להיות שמישהו שם למעלה פשוט חשש שאולי בטעות וינטר באמת יצליח להרים את הפרויקט?

ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שהוא לא מתכוון להתחבר לאף אחת מהמפלגות הקיימות. הוא מוכן להקים רק משהו חדש, שלא קשור לשום פוליטיקאי מכהן. נכון לעכשיו מחכים למוצא פיו הפוליטי פקודים רבים ששירתו תחתיו במשך השנים. מאות אנשים שמגויסים לאירוע הזה, ממתינים ליום פקודה כדי להתחיל לעבוד. את האירועים הרבים שבהם הוא מופיע ברחבי הארץ, מארגנים אנשים ששירתו תחתיו בצבא. גם רשימה של תורמים שהודיעו לו מראש שביום שהוא יכריז, הערובות התקציביות לקמפיין עליהם. הוא צריך עוד לסגור אירוע אצלו בבית. בעבר אמרה לו אשתו שאם ילך לפוליטיקה, שלא יטרח לחזור הביתה (זו הגדרה שלי). והוא הבטיח שלא ילך, אך השאיר כוכבית קטנה - אם יום אחד יקרה משהו דרמטי ונגיד ביחד שאין ברירה. ואז הגיע שמחת תורה לפני כמעט שלוש שנים. ומאז, כמו במקומות רבים נוספים, ילדיו וחתניו משרתים מאות ימים.

הוא יודע היטב שאף אחד לא יוצא נקי מהפוליטיקה. מטנפים עליך בלי סוף. מצד שני יש לו יתרון ענק - עשר שנים עשו עליו עליהום כשהיה בצבא, הפכו אותו לשק חבטות. כינו אותו "מח"ט הג'יהאד", אמרו הדרת נשים והדתה. אפילו כתבו עליו ספר בעקבות דף המפקד שהקריא לחייליו לפני צוק איתן. את כל זה הוא כבר עבר, עוד לפני שהרהר על פוליטיקה. "כשהייתי צעיר חשבתי שאם פוליטיקאי מחבק אותך זה דבר מכובד", סיפר לאחרונה. "היום אני מבין שהוא מתכוון לפאר את עצמו כשהוא מצטלם עם לובש מדים". אבא שלו אמר לו פעם שהוא נאיבי. "אני אולי נאיבי אבל לא מטומטם", השיב. "יש דברים שאני לא מוכן להיות".

היחסים עם נתניהו בנויים גם מהערכה עצומה כלפי ראש הממשלה וגם עם ביקורת לא פשוטה כלפיו. "הרי הוא קרא לאולמרט להתפטר אחרי כישלון מלחמת לבנון השנייה, אז מה אפשר להגיד אחרי טבח שמחת תורה?" מצד שני, הוא אומר שנתניהו התעורר. זה לקח יותר משנה מאז החלה המלחמה, אבל המינויים של זיני ושל גופמן הם דברים שנתניהו לא עשה בעבר. הצעה לשריון בליכוד כבר הונחה בפניו. הוא סירב. כשנפתלי בנט ניסה לפנות אליו, השיב לו ב"עזוב אותי, אל תנסה". למפלגת הציונות הדתית הוא לא יגיע, כי הוא מקים גוף לא מגזרי. כל מי שייחס לו פזילה לשני הגושים - או שאינו מכיר את וינטר או שהוא משקר ביודעין. כולם הרי מרגישים את התזוזה ימינה של עם ישראל מאז החלה המלחמה. זה נכון ביטחונית, זה נכון מבחינת התקרבות למסורת ותמיכה בהתיישבות. חוץ ממקום אחד – השדה הפוליטי. שם נראה שגוש הימין־חרדים לא רק שלא גדל, אלא הלך אחורה. אפשר להתחיל לפרוט רשימה ארוכה של נימוקים - מסלידה מנתניהו, דרך כעס על ההתמסרות למפלגות החרדיות, ועד תופעות בלתי נסבלות שרואים בקרב חלקים בליכוד. לכל מי שאומר לו להצטרף לסמוטריץ' כדי לא להפיל את הגוש, הוא עונה שזה בדיוק הפוך. זה מה שיפיל את הגוש. "אם לא יקום משהו חדש, גדי איזנקוט הוא ראש הממשלה הבא", הוא מסביר.

כשווינטר יתחיל להתראיין, רצוי שיו"ר מפלגת "ישר" יתפוס מחסה, כי המיקוד יהיה בו. במפגשים שהוא מקיים, הוא מספר שאיזנקוט היה זה שניסה לסלק אותו מהצבא במשך ארבע שנים, אך לא הצליח. "זה לא עניין אישי", הוא מדגיש, "אלא תפיסה ואידיאולוגיה. ראו בי בתוך הצבא סמל למהפכה דתית שמתרחשת בצה"ל. גדי הוא שמאל קיצוני ואנטי־דתי". זה לא נתניהו או סמוטריץ' שאומרים את זה. אלא עופר וינטר. "הוא אבי תורת ההכלה וההסדרה", הסביר באחד מחוגי הבית. "הוא עשה הכול כדי לא להילחם. זה לא אומר שזה לא הסתדר גם לנתניהו, מסיבותיו שלו, באותה תקופה. ואם צריך, אז לכו שניכם הביתה. שניכם הבאתם עלינו את הדבר הזה". כשבנו של איזנקוט, גל מאיר הי"ד, נפל בקרב, וינטר הגיע אליו הביתה וחיבק אותו, חיבוק אמיתי. כי זה באמת לא אישי. המחלוקת היא אידיאולוגית באופן טהור.

"המשפט הקבוע שגדי היה אומר כרמטכ"ל", המשיך וינטר באותו מפגש, "הוא שתפקידו של צה"ל למנוע מלחמה. לא להילחם. למנוע מלחמה? על מה אתה מדבר? הדרך היחידה למנוע מלחמה היא לא להימנע מעימותים ולא ללכת להסדרות, אלא להוריד את הראש שלהם. כך תמנע מלחמה, לא כמטרה אלא כתוצר של מה שאתה עושה". בקרוב, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, עופר וינטר ייכנס באופן רשמי למערכה הפוליטית, ומאותו רגע שום דבר לא יישאר כפי שהיה.

זאב קם הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11