את הוויכוח המעניין שהתקיים מעל דוכן הכנסת לפני מספר ימים בין ח"כ מיכאל ביטון לשרה אורית סטרוק אפשר לראות כוויכוח בירוקרטי בלבד על סמכויות ותחומי אחריות, אבל אפשר גם לראות בו דיון אידיאולוגי מהותי בסוגייה מיהו מתיישב ומהי התיישבות.

רגע לפני פיזורה של הכנסת ניסה ח"כ ביטון, בפעם השנייה, להעביר חוק שירחיב את תחום האחריות של החטיבה להתיישבות גם למרחב העירוני ולא רק למרחב הכפרי, שבו החטיבה פועלת כיום. בדברי ההסבר לחוק נימק ביטון שרוב רובה המכריע של ההתיישבות בנגב ובגליל התרחש בזכות הקמת עיירות הפיתוח. לכן, לא ייתכן שמקומם של יישובים אלה ייפקד מהמושג התיישבות ומהכלים הממשלתיים הממומנים באמצעותו, כמו החטיבה להתיישבות, ולא ייתכן שהכלים הללו יימנעו מדור חדש של בני המקום ותושבים חדשים המבקשים להתיישב בעיירות פיתוח בנגב ובגליל.

"החטיבה להתיישבות עושה עבודה אדירה במגזר הכפרי", שיבח ביטון. "כבר שנים אני מבקש שהחטיבה תפעל גם בעיירות הפיתוח. כששואלים אותי למה אני מתעקש על כך, אני מסביר שאנשי החטיבה הם היחידים שיודעים להניח מתחמי קרוואנים לצעירים, בני המקום וחדשים. נוהל ממשלתי שנובע מייעוץ משפטי אוסר על החטיבה להתיישבות לפעול בעיירות, וצריכים לשנות אותו". ביטון סיפר שבמסגרת תפקידו בעבר כיו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, הוא ביקש כמה פעמים מהשרה סטרוק, האחראית לחטיבה להתיישבות, "להסיר את החרפה" כדבריו, ולהודיע שהחטיבה תפעל לעודד התיישבות גם בערי הפיתוח.

ביטון רואה בתיקון שהוא מבקש לחוקק גם צדק היסטורי. מעל דוכן הכנסת הוא הזכיר שהחטיבה להתיישבות הוקמה כחלק מהמחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, ולאחר מכן עברה להסתדרות הציונית. "מי הקים את עיירות הפיתוח? מי נתן מיטת סוכנות להורים שלנו ומי הביא אותם במטוס? הסוכנות. לא יכול להיות שאותה תנועה שיש בידה כלי במימון ממשלתי לעודד התיישבות, ייאסר עליה בחוק לעזור לבנים של ההורים שלנו להישאר ביישובים, ולצעירים לחזור להתיישב בנגב ובגליל".

בשלב זה התערב בדבריו סגן יו"ר הכנסת ח"כ יעקב מרגי, שגדל בבאר־שבע, ואמר: "אני לא יודע אם הקיבוצים היו שורדים בנגב ובגליל בלי עיירות הפיתוח". את דבריו סיים ביטון בתהייה שהופנתה אל השר דוד אמסלם שישב במליאה: "האם אבא שלך ואימא שלי הם מתיישבים, או רק עולים לעיירות הפיתוח? הזכות למילה התיישבות היא זכות גם של ההורים שלי ושלך. אומנם החוק שלי לא יספיק לעבור בקריאה ראשונה בכנסת הזאת, אבל זה יהיה סימבולי אם הכנסת הזאת, לפני סיום תפקידה, תצהיר שגם עיירות הפיתוח ראויות לפעולות של החטיבה להתיישבות".

השרה אורית סטרוק, שעלתה להשיב לח"כ ביטון, טענה שלחטיבה להתיישבות יש כלים ויכולות בהתאם לתקציב שלה, והיא אינה מיועדת לפעול בתחומים נוספים. היא הזכירה שהמשרד שלה מסייע גם לערים, בתקציבים לקהילות משימתיות, למכינות קדם־צבאיות ולשירות לאומי. "השר וסרלאוף במשרד הנגב והגליל פועל בעיירות, והחטיבה להתיישבות פועלת במרחב הכפרי. לומר שאם החטיבה אינה מטפלת בעיירות הפיתוח זה אומר שהן לא חלק מההתיישבות, זו שטות מוחלטת. ודאי שהעיירות תרמו להתיישבות בפריפריה כפי שלא תרם אף גורם. לכולם יש זכות עצומה ביישוב הארץ, ויחד עם זאת, לחטיבה להתיישבות יש תפקידים אחרים".

בשיחה טלפונית איתה מאשימה השרה סטרוק את ביטון בפופוליזם ובכך שהוא "עושה הצגה מסוגיה סמנטית". לדבריה, "החטיבה להתיישבות היא לא הגורם היחידי שתומך בהתיישבות. החטיבה מתמחה בבנייה וחיזוק של קהילות קטנות במרחבים הכפריים באזורי העדיפות הלאומיים, וכל הכלים שלנו מיועדים למטרה הזאת. החטיבה לא בנויה ולא רלוונטית לפעילות בעיירות הפיתוח, שהממשלה שלנו משקיעה בהן תקציבים אדירים".

באשר לטענתו של ביטון שרק החטיבה יודעת להקים מתחמי קרוואנים לצעירים, אומרת סטרוק שקרוואנים הם "מוצר מדף" שכל גורם ממשלתי אחר יכול לרכוש. "אנחנו מציבים קרוואנים באופן זמני רק כי קשה להקים יישובי קבע, אבל בעיירות לא קיים הקושי לבנות. אנחנו לא מייצרים קרוואנים אלא קונים אותם, וכל גורם ממשלתי יכול לקנות אותם בדיוק כמונו".

סטרוק גם מזכירה שהמשרד שלה תומך בגרעינים משימתיים, ובתחום זה התמיכה היא רק בגרעינים עירוניים ולא בהתיישבות הכפרית. "ההתעקשות להביא את הכלים של החטיבה להתיישבות למרחב העירוני, דומה בעיניי להתעקשות של בחור בן 17 שרוצה שיקנו לו גולות כמו שקנו לאחיו בן השמונה".

חוב מוסרי

בשיחה משלימה עם ח"כ ביטון הוא דוחה את דבריה של השרה סטרוק. "החטיבה היא גוף מהיר שיודע לעשות דברים שאף אחד לא יודע, ויש להם יכולות תכנון וביצוע שאין לגופים אחרים. הייתי ראש מועצה בירוחם וחוויתי את הקושי להביא קרוואנים לזוגות צעירים. הייתי צריך לרמות את המדינה ולהקים 'כפר סטודנטים' על שטח שמיועד למבני ציבור, כדי לשכן בו בפועל גם זוגות צעירים שאינם סטודנטים. היחידים שיכולים לבנות מגורים לזוגות צעירים שאינם סטודנטים, הם אנשי החטיבה להתיישבות. אין סיבה שלא ייתנו לחטיבה להקים מתחמים כאלה גם בעיירות הפיתוח. ללא עיירות הפיתוח אין התיישבות בנגב ובגליל. לצערי, גם כשהשרה סטרוק הקריאה בנאום שלה שיר הלל להתיישבות שנעשית עכשיו בגליל, היא הזכירה רק מתיישבים במרחב הכפרי ולא את אלו שמצטרפים לקריית־שמונה".

כאמור, ביטון רואה בהצעת החוק שלו לא רק הוספת כלי לחיזוק ההתיישבות בעיירות, אלא גם מילוי חוב מוסרי של הסוכנות וההסתדרות הציונית לתושבי העיירות. "ההסתדרות הציונית יישבה מיליון עולים בנגב ובגליל בעיירות הפיתוח, אבל עכשיו יש לה כסף רק למרחב הכפרי והיא משקיעה אותו ביישובים שלא היא הקימה. ראוי שהיא תלך גם לאותם עולים שהיא הביאה לשטח בשנות החמישים ותגיד לילדים שלהם 'תישארו לגור פה ונתמוך בכם'. אם למושבים ולקיבוצים אפשר להביא כמה אלפים בשנה, לעיירות הפיתוח אפשר להביא עשרות אלפים".