בתקופה האחרונה מתחזקת תופעה דוחה במיוחד, וזה לא מעט עלינו, כלי התקשורת. כל יוזמה חדשה שמבקשת לקום או מועמד חדש שמעוניין להצטרף, זוכים בתגובה למנת ציניות מגעילה ולתגובות שנעות בין זלזול בוטה במקרה הקל ועד טענות על ניצול ציני של שכול לצרכים פוליטיים במקרה הקשה יותר. לשם הגענו. שנים שאנחנו מתלוננים על כך שאנשים טובים מתרחקים מפוליטיקה, ואז כשהם מנסים להיכנס אנחנו הופכים אותם במו ידינו לאנשים רעים וציניים.

נתחיל מאמירה כללית – הסקרים שאתם רואים בימים אלו אינם רלוונטיים ליום הבחירות. פעם אחת מכיוון ששבענו מסקרים מוטים וחסרי אחיזה במציאות, שמתנפצים באופן קבוע ביום הבחירות עצמו, ופעם שנייה כי מדובר בסקרים שבודקים מערכת פוליטית של אתמול. אנחנו בתחילתו של תהליך שילך ויתגבר, של יוזמות חדשות, גופים רעננים וחיבורים והצטרפויות שעוד יבואו. טרופר־הנדל וגנץ־שמחי הם רק ההתחלה.

אז למה בסוף החליט יועז הנדל לחתוך מהחיבור של גנץ ושמחי וללכת על החיבור עם חילי טרופר? התשובה מתחלקת לשני חלקים – רגש ושכל. בחלק של הרגש, מדובר בשני חברים ושכנים שפשוט רצו ללכת ביחד. הם מכירים הרבה שנים, הם גדלו במקומות דומים, והם באמת חברים קרובים, אז מבחינתם זה מספיק. לפעמים הדברים יותר פשוטים מניתוח פוליטי מורכב ומפולפל שמתחיל ומתפתח אך ורק במוחם של הפרשנים הפוליטיים.

הדבר השני, השכלי יותר, קשור בראיונות של דדי שמחי לתקשורת בשבועות האחרונים. לא פעם אלו דווקא אנשיו של גנץ שרוצים למרוט שערות כשהם שומעים את שמחי באותם ראיונות. דווקא עם הדעות השונות אין להם בעיה, שהרי אם גנץ עצמו מדבר כל היום על ישיבה משותפת עם בעלי דעות שונות, הוא מבין שעליו להתחיל עם זה קודם כול אצלו במפלגה. זה יותר העניין שכל מה שנמצא בתוך חדר המו"מ יוצא החוצה באותם ראיונות, עוד לפני שדברים בכלל נסגרו בחדר. לא קל להם עם זה, אבל להגנתו של שמחי ייאמר שהוא מראש אמר לגנץ שהוא בחוץ ידבר כמו שהוא מדבר בחדר הסגור.

אבל אם נחזור להנדל וטרופר, שמעו השניים ששמחי אומר בכל ריאיון שאין לו בעיה שהחרדים יהיו בממשלה ושמנוּעי הכניסה היחידים הם הערבים, והחליטו שזה לא מתכנס. לא תשמעו מהם אף מילה רעה על שמחי, וגם הם רוצים ממשלה כמה שיותר רחבה, ובדומה לגנץ גם הם ידגישו שהם לא חלק מאף גוש, אבל עם הסיפור החרדי קשה להם. בסופו של דבר הדגל המרכזי של הנדל (וגם של טרופר, אף שהוא נמנע מלומר זאת בקול רם) הוא עניין המילואים והרצון להבהיר שבמחלוקת מול החרדים בנושא הגיוס אי אפשר להתפשר. ולכן חיבורים הם דבר טוב אבל השאלה היא בעבור מה? חיבור רק לשם החיבור? גם כזה שכולל ויתור על הדגל המרכזי שלך, שבלעדיו אין לך שום ערך ציבורי מוסף? לקום בבוקר רק כדי להיות בפוליטיקה? בדבר אחד הם טועים מאוד. בהקבלה הנוראית בין הערבים לחרדים, ועם אותה אמירה שאומרת שלא נשב לא עם אלה ולא עם אלה. כאילו שמדובר בתמונת מראה כלשהי או בשני צדדים לאותה משוואה. מומלץ לא פעם להסתכל על עצמנו דרך העיניים של האויב, ובמקרה הזה האויב לא רואה את האזרח החרדי כמטרה יהודית פחות טובה כשהוא בא להרוג בנו, וכדאי לזכור את זה כל הזמן.

בנוגע לעיתוי ההחלטה, חלק מהעניין של לצאת עם החיבור הזה דווקא עכשיו קשור בעובדה שאנחנו צפויים בתקופה הקרובה לעוד הרבה הודעות והכרזות על חיבורים, מפלגות חדשות, מועמדים טריים ועוד כהנה וכהנה פניות לאותו פלח של מצביעים מתלבטים. המטרה בהכרזה השבוע של הנדל וטרופר הייתה להיות ראשונים וקצת להשתלט על המרחב, עוד בטרם יתפרץ הגל הזה.

אחד האתגרים המרכזיים של יוזמות כמו של הנדל וטרופר, וגם של אחרים שמתחממים על הקווים, הוא סיפור הכסף. גיוס ערבויות והקמת מנגנון של תנועה או מפלגה הוא דבר קשה מאוד. וזו הסיבה שכולם דיברו או עדיין מדברים עם בני גנץ ועם הרבעון הרביעי, כולל הנדל וטרופר. כי לגנץ יש מימון מפלגות שהולך איתו לבחירות, ולרבעון הרביעי וליואב הלר שעומד בראשו יש כספי ערבויות שבאים איתם ואלפי פעילים שהם חברי הארגון. וזה שיקול משמעותי. וכך קרה שכמעט כל מי ששוחח עם אנשי הרבעון הרביעי ובדק איתם אפשרות של חיבורים נדהם לשמוע שיש להם תנאי מרכזי אחד – שהגוף והרוח זה הם. הם שותף־מייסד בתוך הדבר הזה, כולל זכות וטו על כל חיבור נוסף או דמות שתרצה להצטרף.

כשאחד מפורשי הליכוד תהה באוזניהם איך זה מסתדר עם כוחם האלקטורלי, ענה לו הלר שהם כמעט היחידים שמגיעים לאירוע עם תשתית ומנגנון ותנועה לחזור אליה. "לא מעניין אותנו להיות חלק ממפלגה פרסונלית של מישהו אחר, ולקבל שריון, אנחנו רוצים להיות חלק מהמנגנון", הסביר יו"ר הרבעון הרביעי באותה פגישה. "ואם לא, מקסימום לא נרוץ". חמש המילים האחרונות הדהימו בערך כל פוליטיקאי ששוחח איתם. לשמוע מגוף שנערך לריצה לכנסת שבמקרה הכי גרוע הוא בסוף לא ירוץ וזה בסדר, זה משהו שאתה לא רגיל לשמוע מפוליטיקאים.

הלוואי שהסכם השלום שהם גיבשו בעבור החברה הישראלית יקרום עור וגידים ויאומץ על ידי אחרים, עם הרבעון הרביעי או בלעדיהם. התנועה בנתה רפורמה משפטית שהורכבה על ידי אנשי ימין, מרכז ושמאל, שמקימה ועדה למינוי שופטים שנבחרת על ידי פוליטיקאים, אבל כזו שיושבים בה רק אנשי מקצוע. תוכנית שמגבילה את כוחו של בג"ץ אבל מצמידה לזה מגילת זכויות שנלווית אליה. לא מופרך להניח שגם יריב לוין יוכל לחיות טוב עם הסכם השלום הזה.

"יש לנו בעיה איתך", פנה ליואב הלר אחד הר"מים בישיבת מיר, כשזה ביקר שם עם שניים מאנשי הרבעון שהם גם בוגרי הישיבה. "כי אתה לא שונא חרדים". לישיבת הר ציון שסמוכה לקבר דוד הגיעו אנשי הרבעון הרביעי כדי לדבר בפני תלמידי הישיבה ולהציג להם את תוכנית השירות הישראלית שגיבשו, שאמורה לחול גם על החרדים. "בבסיס אתם צודקים, אבל אני לא מסוגל לתת הוראה הפוכה ממה שהגדויילים אומרים", הודה בפניהם אחד הרבנים בישיבה. אבל הרעיון הוא לדבר עם החרדים ולא מעל הראש שלהם, גם כשזה אומר להטיח בהם דברים נוקבים.

כשנפגשו הלר וגנץ בשבועות האחרונים זה היה אירוע לא פשוט. הלר אמר לגנץ פחות או יותר שהגיע הזמן לאפשר לאחרים לקדם את הרעיונות שעליהם מדבר היום יו"ר כחול לבן. מבחינת אנשיו של גנץ זה כאילו נכנס אליהם מישהו הביתה ואמר לגנץ "תן לי את הבית שלך ותצא ממנו". מה שסיים די מהר את הגישוש ההדדי של שניהם ביחס לריצה משותפת.

נכון לעכשיו, חוץ מדדי שמחי, כל מה שגנץ ניסה לחבר אליו לא ממש הצליח. מצד שני, אל תמהרו להספיד את האיש הזה. עד לפני חודש השיח בנוגע לגנץ היה סביב השאלה מתי יפרוש ואיך יפרוש. בחודש האחרון שואלים אותו ואת אנשיו מתי תתחברו ועם מי.