מה הדבר הכי רע שקרה לחרדים בזמן האחרון? כמובן, קץ עידן הבהייה הכלל־ישראלית בהשתמטותם ממילוי חובותיהם האזרחיות. בימים הראשונים שלאחר זוועת 7 באוקטובר היה נדמה שהנה כולם חוזרים בתשובה ונוהרים לבקו"ם. כשהתברר שהם אינם נוהרים, נפתח מצוד נרחב אחרי זכויות היתר שלהם. גרזן חד הונף על צינור היניקה שנציגיהם לכנסת קדחו במרוצת השנים אל קופת הלאום. גוש המפלגות האנטי־חרדי מוביל עכשיו כמעט בכל הסקרים. תחושת נרדפות קשה אופפת את "עולם התורה".
ומה הדבר הכי טוב שקרה לחרדים בזמן האחרון? באופן משונה, לזמן מה, אותה תחושת נרדפות. היא מלכדת אותם ונותנת טעם מחודש לסבלותיהם. מנהיגיהם הבאים בימים זכו באמתלה טרייה לדרישות המשמעת שלהם מצאן מרעיתם. כשאברכים צעירים מושלכים לכלא צבאי, עצורי הגמרא, כל המגזר מתקומם. "אשריכם שנתפסתם", הילל אותם שער העיתון "משפחה" בחודש שעבר, לצד איור של ספר תורה אזוק בשרשרת חלודה עם מנעול.
דא עקא, אי אפשר להתפרנס מתחושת נרדפות. אפילו מסע התרמה מוצלח במיוחד באמריקה לא יניב לחרדים פרומיל מהתקציבים שהמדינה הזרימה להם לפני "גזירת הגיוס". שום חוק שנחקק בבהילות בשלהי ימיה של הממשלה היוצאת לא יביא ישועה ארוכת טווח לסרבנים. מצב המחנה רק ילך ויחמיר, כל עוד הוא יעמוד בסרבנותו ויאטום ליבו לשוועת עם ישראל, צה"ל ומשרתי המילואים.
הכי מעניין
הפגנה בבני־ברק, לפני שבועיים. בתשפ"ו נפתחו בעיר 27 כיתות חדשות ו־15 גני ילדים | צילום: פלאש 90
בחודשיים וחצי האחרונים למדתי עד כמה המצב החרדי חמור כבר עכשיו. השתתפתי בשמונה ימי עיון עמוסים מטעם מכון ירושלים למחקרי מדיניות. לכאורה, כעיתונאי, יכולתי ללקט בכוחות עצמי את הנתונים שהורעפו עליי ב"מעבדת האתגר החרדי" של המכון, אבל קיצור הדרך שלו למקורות המידע קסם לי, המגוון הרחב (כחמישים מרצים ועדי ראייה), ובעיקר העיתוי, כשמערכת בחירות שלמה ניטשת סביב האתגר החרדי. הוא כל כך בוער.
בין השאר למדתי שם, למשל, שאין רע בלי טוב. נסיקת מחירי הדיור והריבית על המשכנתאות משכנעת בהדרגה חרדים לא מעטים שככה אי אפשר להמשיך, מוכרחים לצאת לעבוד. גם פריחת הפלג הירושלמי גורמת התפכחות מסוימת במחנה, לעת עתה מאחורי הפרגוד. רבים מתביישים במעללי הפלג, "זה לא אנחנו", ומצד שני אומרים לעצמם שאם לחברי הפלג מותר לקרוא תיגר על ההנהגה הרבנית המסורתית, אולי גם לנו מותר. לא כל מה שרבני יתד נאמן אומרים הוא תורה מסיני, גם אם בחוץ נדמה אחרת. ייתכן שרבנים ליטאים צעירים יותר יפסקו בעתיד ששירות בצבא אינו ביטול תורה אלא מצווה. הסטטיסטיקה לא תותיר להם ברירה אחרת.
בתש"ח היו בישראל 26 אלף חרדים בלבד. איש מהם לא קיבל גמלת אברכים, הנחה בדיור או תעריף מוזל בתחבורה ציבורית. היום יש 1.3 מיליון, כשליש מהם ליטאים, שליש ש"סניקים, רבע חסידים והשאר חב"דניקים. כשהמחוז החרדי במשרד החינוך נחנך לפני 13 שנה נרשמו בו 323 אלף תלמידים, היום רשומים 570 אלף. מוריהם מלמדים אותם ליבה כפי שכפאם שד, וליתר דיוק כפאם בג"ץ. בנים בוגרי כיתה ח' מתמצאים באנגלית פחות מכפי שהוריהם התמצאו בגילם, וגם הם לא התמצאו יותר מדי. פסגת הידע שלהם במתמטיקה היא חישוב אחוזים. כמעט כולם נרשמים לישיבות קטנות שבהן ילמדו תורה בלבד, לאו דווקא מבוקר עד ליל. מומחה שביקש להישאר בעילום שם העריך באוזנינו שרק כחמישית מכלל תלמידי הישיבות משלימים יום לימודים שלם ליד הסטנדר.
ראש עיריית בני־ברק, חנוך זייברט, חסיד גור עם תמונה של הרבי מלובביץ' בלשכתו, דיווח לנו בשוויון נפש שלמחצית מתושבי עירו טרם מלאו 20. רק בשנת הלימודים היוצאת נפתחו 27 כיתות חדשות ו־15 גנים. לבתי ספר אחדים נוספה כבר קומה שישית, כי אין מקום בעיר לבתי ספר חדשים. זייברט לא בונה שכונות חדשות או מגדלים (כדי להימנע מכאב הראש ההלכתי של מעליות שבת). בכל זאת, העיר גדלה במהירות. כלומר, הולכת ומצטופפת, רבע מיליון נפשות על שבעת אלפים דונם. גם בשתיים בלילה הרחובות הומים. "זאת עיר שלא פשוט לתחזק", הוא הוסיף בלשון המעטה, אבל מתוך ביטחון עצום בצדקת הדרך.
הח"כים החרדים | צילום: Yonatan Sindel/Flash90
זייברט מאוכזב קשות מהממשלה, אך מאמין שמן השמיים כבר ירחמו. מנגד, באופוזיציה הקטנטנה במועצת העיר טוענים שמדובר בעמדה נהנתנית, לא מוסרית, ושהמנגנון העירוני מסואב. נעמי אברהם, תחקירנית יוצאת המגזר, התאמצה לשכנע אותנו שהמנהיגות החרדית פועלת כאוליגרכיה כלכלית בכל תחומי החיים, וכופה את התיווך שלה בנדל"ן, בבנקאות ובמערכת החינוך. גם אם זהו תיאור מצב מדויק, אין להטיל ספק בטוהר מניעיו של הציבור החרדי הרחב. הרגלים רעים גורמים לו לראות במדינה פרה חולבת, ולדאבון לב אין מומחה גדול ממנו בניצול הטבות ממשלתיות, אבל חינוך הילדים לתורה ולמצוות עומד בראש מעייניו. הוא מוכן להסתפק בלחם צר ובמים לחץ, לוותר גם על קניית בגד חדש, ובלבד שהבן שהגיע למצוות ילמד במוסד איכותי. בישיבת חברון, למשל. 92 אחוזים מההורים החרדים יהיו מאושרים אם בנם יעשה חיל במוסד שכזה, בלי שידע אנגלית או חשבון או כל מקצוע כללי אחר, מעבר למעט שרכש בבית הספר היסודי.
ומה עם שמונת האחוזים הנותרים? ובכן, פה יש חידוש מלבב: הם רושמים את ילדיהם לממ"ח, חינוך ממלכתי חרדי. ביקרנו באחד מהם: ממ"ח לבנות ברחוב אוסישקין בירושלים, בית ספר לתפארת, מֵיצג אחרית הימים של יחסי המפעל הציוני עם המפעל החרדי. התלמידות באות מבתים חרדיים ולבושות בהתאם. תוכנית הלימודים, התקציב והפיקוח הם של משרד החינוך. לרגל חגי הלאום של חודש אייר הוצבו במסדרון הכניסה כרזות מבוארות על מלחמות ישראל – "מלחמת העצמאות", "מלחמת המפרץ", "הר הבית בידינו". צלילי קונצרט התנגנו בחדר המוזיקה. מנהלת בית הספר הודתה שלא קל לגייס מורות בגלל היחס הסביבתי העוין, אבל בינתיים הביקוש רק גדל. ברחבי הארץ יש כבר 120 ממ"חים, לבנות ולבנים. הצרה היא שעתיד המיזם הזה לוט בערפל. אין לו מסלול המשך, על־יסודי.
בוגרות כיתה ח' ייאלצו להמשיך מכאן לתיכון דתי רגיל לבנות חרדיות. ספק אם יתקבלו לסמינר. הורי הבנים יחויבו לשלם שכר לימוד גבוה כדי להבטיח שהילד ילמד בישיבה תיכונית חרדית, עד 4,000 שקלים בחודש. כרגע יש חמישים ישיבות כאלו. בוגריהן לא מתגייסים לצבא, אך לפחות לא נשלחים על ידי רבניהם לחסום כבישים. הממשלה הבאה תהיה חייבת לעודד אותם, גם את הממ"חים, ולחשב בזהירות מרבית את העיצומים שתנקוט כדי להגדיל בהדרגה את אחוזי הגיוס. אגב, הם כבר גדלו מעט, בזכות העיצומים. כך דיווח לנו תת־אלוף שי טייב מאגף כוח אדם במטכ"ל. ב־2023 התגייסו 2,200 חרדים, ב־2025 – 3,500.
"אי אפשר לצפות מהחרדים להשתנות בן־לילה", הזהיר אותנו הרב דוד לייבל, ראש ישיבת הסדר חרדית, מי שחטיבת החשמונאים הוקמה בביתו. לפני חודשים אחדים הוא נאלץ לעזוב את ביתו בבני־ברק, בלחץ קיצונים, ובכל זאת נשאר אופטימי. "לפני שבאים לחרדים בטענות צריך להודות ברצון החילוני בעבר לבולל אותם", הציע לנו. האם התנצלות כנה תוכל באמת לעזור? אולי. החרדי הפשוט צריך להשתכנע שאין שום מזימה להעביר אותו על דתו, אלא רצון עז לראות אותו מושיט כתף למדינה שבזכותה עולם התורה פורח כל־כך. בין חצור־הגלילית לבאר־שבע פועלים היום 7,551 מוסדות חינוך חרדיים.