נאום ראש השב"כ דוד זיני בכנס של מכון ארגמן סיפק לציבור הזדמנות ראשונה לשמוע אותו מדבר, תשעה חודשים אחרי שנכנס בסערה לתפקיד. במקרה זכיתי כבר לפני ארבע שנים להזדמנות דומה, בתרגיל צבאי בנוכחות הרמטכ"ל כוכבי. תת־אלוף זיני, מפקד המרכז לאימוני יבשה, הדריך אותי במשעולי מתקן עשוי עץ של תרגול לחימה בשטח הבנוי בעזה. מי דמיין אז ששניים מהמח"טים שהשתתפו בתרגיל ייהרגו כעבור שנה וחצי בלחימה בשטח בנוי בצד שלנו? שבתוך כשלוש שנים זיני יהיה ראש השב"כ? מילא רמטכ"ל, אבל ראש השב"כ?

והנה, זה קרה: ראש הממשלה בנימין נתניהו – הדרג הנבחר 2022 – אילץ את רונן בר לפרוש, לא רק ממניעים פטריוטיים, ומינה את זיני תחתיו. זה היה מהלך מפתיע, חדשני, עתיר סיכונים משפטיים וביטחוניים. אחרי הכול, הוא לא שב"כניק. היה ברור מראש שבג"ץ יבחן בזכוכית מגדלת את הגיון המינוי, ושתחקירני "הארץ" יתאמצו להניח בפני השופטים שלל עילות פסילה, רובן ככולן קשורות לגודל כיפתו.

פרשנים ומעצבי דעת קהל, שבעבר לא ראו פסול בהצנחתו של מפקד חיל הים עמי אילון לראשות השב"כ, קראו לזיני לוותר. פוליטיקאים מסביבת יאיר גולן איימו להדיח אותו כשרק יוכלו. לעומתם, שיבחתי פה את התעקשותו השקטה שלא לוותר. "מבחן זיני", כיניתי את זה (מקור ראשון, 30.5.25). בסופו של דבר הוא עמד במבחן, זאת אומרת במבחן הכניסה. אין לי דרך לבדוק כדבעי באיזו מידה הוא צולח מאז גם את המבחן החשוב יותר, המקצועי. בינתיים, ברוך ה', לא נודע על מחדל כלשהו. מעת לעת מטפטפות ידיעות על חריצותו הרבה, אך למרבה הצער גם על חריצות יתר. ראש השב"כ החדש נקלע ביוזמתו לשדות מוקשים, שאפשר לעקוף בקלות. 

למשל, המכתב של אשתו לנשות העובדים. מה פשר החידוש המשונה הזה? בשביל מה זה היה טוב? האם זיני לא יכול לנחש מראש שדורשי רעתו יעוטו על המסר המגדרי החבוי בו? גם ההחלטה, שאומנם איננה בלתי סבירה, לפרק את פינת הזיכרון לחללי 7 באוקטובר; למה זה היה כה דחוף? האם לא היה ברור לו שהסיפור יודלף?

ומה שמעיק יותר: נאומו השבוע במכון ארגמן. בניגוד לרושם הראשוני הוא לא הכיל אמירה קיצונית, אולם סיפק לאויביו הזדמנות פז להגברת החשדות בעניין המוטיבציה הרעיונית שלו. ממש התנדב לאשש אותם ("יש לי אג'נדה", הודיע). במו פיו הוא הטיל ספק בכשירותו שלו ("על פניו, הייתי אמור להגיד לו: אני לא כשיר"), ניסח באופן רשלני את הטענות השמרניות נגד הדיפסטייט ("עבד כי ימלוך"), עלב בכישורי הממשלה שמינתה אותו ("הם לא מצליחים לנהל"), ועקץ את קהילת המשפט ("מפלצות שפוגעות בזכויות האדם"). מצד אחד הפגין ענווה נאה ("אני חייב להיות בצניעות"), מצד שני יהירות ("אני כשיר מאוד, אולי יותר מרבים טובים אחרים"), ואז עוד הוסיף: "ניכר שאנשים התבלבלו".

אנשים אכן התבלבלו, אבל גם זיני עצמו התבלבל קצת. אילו יכולתי, הייתי מזכיר לו: אדוני, אתה ראש השב"כ, לא ראש החוג למדעי המדינה ברוח היהדות או הממונה על קידום המשנה השמרנית בישראל. מכאן ואילך תתרכז בבקשה במטרות המוגדרות של השירות, ובמובנן הצר ככל האפשר, ככתוב בחוק השב"כ: "ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה". אל תנסה לתקן עכשיו את כל העולם. תשתדל להתנזר מנאומים פומביים נוספים, ואם בכל זאת תהיה חייב – רק מן הכתב, אחרי היוועצות במחלקת הדוברות שלך. ובכלל, עשה מאמץ־על להישאר מאחורי הקלעים, כמו רוב קודמיך בתפקיד. חשאיות היא הרי המוטו הארגוני של השב"כ: "מגן ולא ייראה". עם ישראל מעדיף לשמוע עליו רק בהקשרים של הצלחות מבצעיות, ומן הסתם זו גם ההעדפה שלך. אל תרפה ממנה לרגע לטובת עיסוקים שוליים, ובדרך כלל מזיקים. הצלחתך, הצלחתנו; כישלונך, חלילה, כישלוננו.