כבר מספר ימים שנפשי אינה שקטה. חוק יסוד התורה, ביטול מעצרי עריקים, ניסיונות החייאה בוועדת חוץ וביטחון לחוק הגיוס, בליץ ישיבות ודיונים שמעידים כי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.

כבר כמעט שלוש שנים ישראל נמצאת במלחמה, מהגדולות והמורכבות בשנות קיומה. מאות ישיבות ואלפי שעות דיונים בוועדות שונות סביב סוגית שוויון בנטל. אם פעם זה היה דיונים בוועדת חוץ וביטחון, בימים האחרונים נראה כי כל ועדות הכנסת גויסו להסדרת מעמד לומדי התורה: חוץ וביטחון, חוקה וועדת הכנסת. לעיתים הדיונים נערכים במקביל.

החרדים החליטו לסחוף את כל עבודת הכנסת לסחרור נוראי שאין בו קווים אדומים ואין פרות קדושות. כל הכלים כשרים. כן, גם התורה שהייתה פעם קדושה ונעלה מגויסת למאבק בנושא.

ציבור גדול בחברה הישראלית שומר מסורת, דתי לאומי וחרדי, חש אי נוחות גדולה מהשימוש ב"תורה כקרדום לחפור בה" - "גיוס" התורה למשחק הפוליטי. אחד משיאי השפל הנוכחי, הוא הניסוח בחוק יסוד התורה שמעמיד את התורה מול השירות הצבאי (מאזני צדק שמוזכר בחוק).

עמוד התורה הוא אבן יסוד ביהדות. עד לאחרונה, בחברה הישראלית היה מקובל כי לחרדים יש את המונופול על לימוד התורה. לאט לאט, דווקא סביב סוגיית השוויון בנטל והסרבנות העיקשת של מנהיגי החברה החרדית למציאת פתרונות, חשפו את השקר ואת העיוות של "קיום תורה שאין עמה מעשה".

בני איל הי"ד נהרג בערב חג החנוכה תשפ"ד במשימה לחילוץ גופות של חטופים. איל למד 3 שנים בישיבה הגבוהה בעלי. מי שבקיא מכיר את הגיוון העצום שיש בעולם הישיבות במדינת ישראל, מהישבות החרדיות הליטאיות והחסידיות השונות, דרך ישיבות ה"קו", ישיבות ההסדר, מכינות ועוד. לאורך שנות הלימוד של איל (גם אחרי הישיבה) הוא חקר ולמד מבתי מדרש שונים ומגוונים. באמצעות ספרים, שיעורים ותכתובת מכתבים, הוא השכיל ללקט את הטוב מכולם. הספרייה שלו מלאה ומגוונת ואפילו קצת מבלבלת.

בין חפציו שהוחזרו לנו מהלחימה בעזה, היה התנ"ך שלו שמלא בהערות ממנו למד כל הזמן. כמו כן, ששה סדרי משנה שלאחר מותו גילינו את הערות כתב היד שלו לכמעט כל 4,192 המשניות. הרב דורדק, המו"ל של משנה סדורה, הוציא מהדורה מפוארת של "משנת איל" עם הערות כתב ידו של איל. לאחרונה שמעתי שבאחת הישיבות החרדיות בירושלים לומדים על הסדר, תלמידים ואברכים מתוך המשנה של איל. הם נהנים מאוד מהלימוד ומתפעלים מהקיף הידע המתומצת בכל הערה והערה.

זה עמוד התורה שאני מכירה. זה יסוד התורה שאני מבינה שצריך להיות מונף על נס. תורה שנלמדת יחד.

האם יש תורה חרדית ותורה לאומית? האם באמת יש תורה בלי מעשה? האם החברה החרדית (לא ההנהגה) באמת מאמינה שבלי לוחמים אפשר לנצח רק בכוח לימוד התורה? את כבוד התורה אני דורשת. הניחו לה בארון הקודש ואל תנכסו אותה אליכם.

ומה כן אני מבקשת?

מהנהגה הפוליטית החרדית: התמודדו עם האתגר במחסור בכוח אדם לוחם. אמרו מה התנאים שאתם מבקשים על מנת לשאת בנטל. הקשיבו לרחשי ליבו של שהציבור אותו אתם מייצגים. הקשיבו כמה הם מתביישים בפני החברה הישראלית בגללכם. הפסיקו להטריל את עבודת הכנסת ולשתק את המדינה על מנת לספק את צרכי המגזר על חשבון ביטחון המדינה.

מהנהגה הפוליטית הדתית לאומית: יצגו את הציבור שלכם באמונה ובגאווה, אל תתנו לרמוס את עולם התורה של ישיבות ההסדר והישיבות הציוניות. אל תמכרו את תורת ישראל, תורת חיים, בעבור ניסיון להאריך את חיי הקואליציה. אכן, למרות עשיתם מהלכים מופלאים בהתיישבות, אם זה בא על חשבון מוסר וערבות הדדית - יש בזה טעם לפגם. הקשיבו לכאב המשרתים ומשפחותיהם שנאנקים תחת העומס. תמכו במהלכים שהוכחו שמגבירים גיוס, כמו מניעת הטבות.

גם אנחנו לא אוהבים לראות מעצרי עריקים, אבל כאשר אין הסכמה מה כן, ואין אכיפה של מניעת הטבות כמו איסור יציאה מהארץ, ביטול הנחות וכד' - אין ברירה להפעיל גם סנקציות אחרות.

אף אחד לא קונה את האמירה שזהו חוק הצהרתי ללא השלכות מעשיות. ואפילו אם כן, זה רק מדגיש את האבסורדיות של בליץ חקיקה בזמן לחימה בחוק שאין לו השלכות מעשיות. מנהיגים, יש לכם מלחמה לנהל, הפסיקו את העיסוק בטפל.

אסיים בקריאה של משה לשניים וחצי השבטים ערב הכניסה לארץ: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?". זו קריאה להתעוררות לכולנו, גם להנהגה החרדית וגם להנהגה הלאומית. אנחנו עדיין במלחמה מול אויבים מבחוץ. עכשיו צריך לוחמים בשדה הקרב על מנת שנוכל כולנו ללמוד תורה. תורת חיים, "תורה שיש עמה מעשה". ובע"ה שנזכה ל"חזק חזק ונתחזק".