אחת הבעיות של כותבי טורים היא שבועות חלשים כאלה. לא כי אין מה לכתוב, אלא כי כנראה יש רק דבר אחד לכתוב עליו, וכולם בעיתון יכתבו על אותו הנושא. בחתונה של ההורים שלי, סבא שמואל וסבא משה הגיעו שניהם עם אותה החליפה, מאותה החנות, בצבע בורדו. או תכלת, לא זוכר. השבוע הצבע היחיד בחנות הוא משפט נתניהו.

נמאס כבר, אתם אומרים לעצמכם. למי יש כוח. שוב המשפט הזה? מה בכלל הולך שם, באיזה תיק מדובר, מי זאת פרידמן־פלדמן? כי זה הטריק הכי גדול של השטן: הוא משכנע אותך שהוא משעמם, כדי שלא תזכור שהוא שטן.

מה שקרה השבוע באולם בית המשפט היה 7 באוקטובר של מערכת משפט מטורפת ששמה לעצמה מטרה לסכל את הבחירה הדמוקרטית של העם היושב בציון רק כי הוא החליט לבחור לא נכון. כן, אלה קלישאות. הן קלישאות כי הן נכונות. רוב אזרחי ישראל לא נדהמו מהמלצת השופטים לבטל את השוחד, כי הם היו בהלם מכך שהמשפט עדיין מתקיים.

לפני הגשת כתבי האישום נגד בנימין נתניהו, כל פיפס מהחקירה זכה להצגת יחיד של גיא פלג, כל ציטוט של החוקרים זכה למחזה מצד אמנון אברמוביץ', כל עד מדינה נגד נתניהו נמרח על שערי העיתונים כאילו היה כוכב נוער. רגע אחרי שהוגשו כתבי האישום והחל המשפט, התקשורת הישראלית החליטה שהאירוע פשוט לא מעניין. כמה מטומטם זה? כמו לשדר במשך שנה מיליון כתבות לקראת המונדיאל אבל לא לשדר אף משחק בו.

התקשורת הישראלית ברובה לא השתעממה ממשפט נתניהו: היא פשוט לא מקבלת שם את מה שהיא רוצה, ולכן מסתירה מכם את העובדות. גם אחרי התפתחויות מרעישות, כמו בקשת השופטים מהפרקליטות לשקול שוב את ביטול סעיף האישום בשוחד, היא יכולה לסקר בהרחבה את כישלונה של נבחרת בכירה במונדיאל או את עצם קיומו של החופש הגדול, ובקושי להזכיר ש"משפט נתניהו עשוי להתקצר לאחר המלצת השופטים".

שיעזרו לי רגע אנשי התקשורת עם השאלה שמעניינת אותי: אחרי 7 באוקטובר אהבתם לדבר על הקונספציה שהתרסקה לנו בפנים, עד כמה הקונספציה הייתה שגויה ואיך אסור לכולנו לחטוא שוב בקונספציה. אז מה עם הקונספציה שנתניהו אשם בשוחד? הרי לא באמת פקפקתם. קראתם לו "הנאשם", אמרתם ש"זה מה שקורה כשנאשם בפלילים ממשיך להיות ראש הממשלה", העליתם את רעיון הנבצרות, אמרתם שאסור לו לעסוק ברפורמה משפטית, אמרתם שהוא צריך לפרוש, ללכת, להיעלם. אז תגידו, אנשים שתמיד יודעים להצביע על טעויות של אחרים: מה עם הקונספציה שלכם? מי ישלם עליה מחיר? את ערוץ 14, אני תמיד אומר, הקימו שני אנשים שמתחילים באות מם. הראשון הוא כמובן מירילשווילי, אבל השני הוא מנדלבליט. תיקי נתניהו, והתנהלות מערכת אכיפת החוק והתקשורת לגביהן, היו נקודת השבר. העם הבין שאם לא נקים מיקרופון, לא יהיה לנו קול.

ממשלת המהפכה

ומה עושים עכשיו? לצערי אנחנו לא מדינה נורמלית, ולכן לא צריך לשלוח כוחות סמויים לנתב"ג שיאתרו שלושה אנשים עם תיקים גדולים, פאות נוכריות, בגדי הסוואה וכובעים מוזרים, ולקחת את רוני אלשיך, אביחי מנדלבליט ושי ניצן להיחקר על חלקם בתפירה הנוראית הזאת.

זה לב העניין, אלשיך אפילו אמר את זה פעם בריאיון. הם לא אשמים רק בכך שהתיק הזה תפור, הם אשמים בכך שהוא תפור לא טוב, מייד אין צ'יינה כזה. אבל הם פשוט חשבו שאין צורך לתפור את התיק היטב, כי נתניהו לא היה אמור להגיע לחלק הזה במשפט. לשנה הזאת. לטור הזה.

זאת הביצה וזאת התרנגולת. מנדלבליט הגיש כתבי אישום תפורים, הישראלים איבדו את הסבלנות לערוצים הישנים שהריצו את הקמפיין, הוקם ערוץ 14, וערוץ 14 וגלי ישראל דואגים שנתניהו לא יישבר כמו בגין ואחרים אלא ימשיך להילחם. אילולא תקשורת הימין הצעקנית, הוולגרית, הלא מתנצלת, נתניהו כבר מזמן היה מחוץ לחיים שלנו. זה מה שהתופרים ניסו לעשות. הם נכשלו.

יסלח לי נתניהו עם אמירותיו על "ממשלה לאומית רחבה": אני לא קונה את זה. ראשית, זה לא תלוי בו. הוא תמיד הושיט יד לשלום עם המחנה השני, לפעמים אפילו השאיר מפלגה מהמחנה הלאומי בחוץ כדי לקחת מישהו משמאל. שנית, כי ממשלה רחבה זה נחמד, אבל אני רוצה ממשלה שעובדת. ממשלה הומוגנית. כזאת שמבינה שיצחק עמית דיקטטור, שגלי בהרב־מיארה סוכנת כאוס, שהחרדים שלא לומדים צריכים להתגייס אבל לא צריך להסית נגדם, שחיילי צה"ל לא הורגים תינוקות כתחביב, שאי אפשר להיות ראש ממשלה עם שישה מנדטים ושאין דבר כזה שוחד על סיקור חיובי.

זה לא שאני נגד אחדות, אבל בשביל המהפכה המשפטית אנו זקוקים לממשלת פילוג לאומית. הממשלה הקרובה תמנה יועץ משפטי ותשעה שופטי עליון, וזה בלבד אמור להספיק לכל איש ימין לצאת מהבית ולהצביע, ולכל ראש ממשלת ימין להשאיר את השלטון רק בידיים של מי שמתחייב לטפל במערכת המשפט ואכיפת החוק הרקובה.

עשר שנים אנחנו חיים לצד "משפט נתניהו". עברנו "תנועת יד", והקלטות של נוני, והדלפות לגיא פלג ואישור מיעקב וינרוט ו"תם הטקס" של עמית סגל כשפילבר חתם על הסכם עד מדינה, ועדות של ניר חפץ ומיליון חוקרים שלא זוכרים שום דבר, ובובת באגס באני, וסיקור חיובי שהופך להיענות חריגה למרות שאף אחד לא בדק היענויות אחרות, ותרגילי חקירה פליליים, ורוגלות שהושתלו ללא אישור, והתעללות באמא של דוד שרן כדי להביא את ביבי, ולקיחת התכשיטים של איריס אלוביץ'.

עברנו פה כאלה חרפות שזיכוי לא מספיק לי, אני רוצה הרשעה. הימין מוכרח להקים אחרי הבחירות ועדת חקירה לא ממלכתית, שתחקור ותמליץ להעמיד לדין את התופרים. מגיע להם שיאבדו את חירותם.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il