סלחו לי על האופטימיות המתפרצת בעיתוי בעייתי זה, אבל נראה כי מתוך בליל הצהרותיו של נשיא ארה"ב לאחרונה, ראוי לשאוב עידוד דווקא מטענתו היהירה כי בלעדיו מדינת ישראל לא הייתה שורדת שעתיים. לא צריך יותר מזה כדי להתנער מהשיתוק הלאומי ולחזור לשורשי התפיסה הציונית והיהודית. אין כמו פטרונות יומרנית של גורמים חיצוניים כדי להביא אותנו לצופף שורות סביב הדגל.

לפני אי אילו אלפי שנים יצאנו לחירות, ומאז אנחנו די רגישים לניסיונות השתלטות – פיזית או רוחנית. הניסיונות להתייחס אלינו כאל בני חסות לא הוטמעו בנו כשהיינו מפוזרים ומפורדים בין העמים, ולא יצלחו גם כשאנחנו מפולגים בין הפלגים. התבטאויות כמו אלה של טראמפ הן חומרי הבערה שמהם נדלקת אש המוטיבציה הישראלית להוכיח אחרת. להתעורר (כמעט) בזמן להבנה שגלגלי העזר הוסרו משלד האופניים, ולא נותר לנו אלא לדווש בכוחות עצמנו ולהישען על אבינו שבשמיים, תסלחו לי על הביטוי.

אנחנו אומנם עדיין בעיצומה של הדרמה, וגם העומד בראש הדמוקרטיה הגדולה בעולם יודע שהסכמים במזרח התיכון לא שווים את לייזר המדפסת שיצאו ממנה. כמקובל באופרה מרובת מערכות, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה בגמר המונדיאל ובבחירות החצי בארה"ב. מי שהתהפך על ראש ממשלת ישראל, ודחף אותו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, עשוי גם למשוך אותו חזרה באותה העוצמה. תשאלו את נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי.

ובכל זאת, קשה לזלזל בהסכם הכניעה מצד ההוריקן הג'ינג'י שעלה לזירה מול עצמו והפסיד. איש העסקים דונלד ג' הביס את הנשיא הרפובליקני טראמפ, וגם אם נותרו עוד כמה סיבובים עד לסיום הקרב הגדול מול הטרור, שעת מבחן זו מסתמנת כעלובה ביותר בתולדותיו עד כה. ופה, בדיוק פה, מצוי המקור לאופטימיות הישראלית. כמו אחרי כאפה מההורים, בחינה קשה במיוחד או הערה עוקצנית מהחברה הכי טובה, ששוברת אותך ואז מנערת אותך ומרימה אותך לקומה הבאה שלך.

כשהנשיא טראמפ טוען לפתע כי ראש ממשלת ישראל הוא "איש קשה" – אותו ראש ממשלה שהוא עצמו קשר לו כתרים בביקורו בכנסת ישראל, ובכל הזדמנות תקשורתית לאורך השנתיים האחרונות – הוא עונה בלי משים למתחסדי האופוזיציה, שרק לפני שבוע זעמו על נתניהו וטענו שהפך את ישראל למדינת חסות של ארה"ב. לפרובינציה שמתקשה להגן על עצמה, ולא תצא לפעולות נועזות מעבר לגבול בלי אישור של הביג בוס. ובכן, קשה להניח שהמלעיזים היו פועלים אחרת, ואם לדייק, אי אפשר לדמיין את זה קורה.

די להציץ בהצהרות של נשיא אמריקני אחד אחורה, שלא לומר שלושה, ולהיזכר בזעקות ה"משבר שלא ידענו כמותו מול ארה"ב", כשנתניהו עמד עיקש מול ביידן ואובמה וקלינטון. אבל משמח לראות שבעניין הזה אנחנו תמימי דעים, שמאל וימין. כשזה מגיע לביטחון המדינה ולעצמאות ישראלית, אנחנו דורשים לממש את ריבונותנו.

לפני קרוב לשלוש שנים התעוררנו ליום בלהות שאילץ אותנו לצאת מנמנומי ההגנה ולעלות להתקפה. היום אנחנו צועדים לשלב הבא, ונדרשים לנצל את פסק הזמן המדיני להיערכות מבצעית חדשה.

אויב ואוהב

עד לא מזמן היה ברור שממשלת נתניהו צריכה למצות היטב את ימי ממשל טראמפ, ולהביא כמה שיותר הישגים ביטחוניים שגם ממשל דמוקרטי לא יוכל להסיג. ישראל אכן שינתה את פני המזרח התיכון, הזכירה לו מה היא מסוגלת לעשות, והעלתה את רף מאזן האימה שלה באמצעות פעולותיה בעזה, בלבנון ובאיראן.

לכל אורך הדרך, המתנגדים לממשלה – אלה שהשתדלו להיות הוגנים, ולא להתכחש להישגים – שבו והזהירו שיבוא יום ויקום ממשל דמוקרטי שיגביל את צעדיה של ישראל, ויש לקחת בחשבון גם אותו ולהיערך לקראתו. ההתגמשות המדינית שהביאה את הנשיא טראמפ לבצע סלטה לאחור, האיצה את בואו של הרגע המאיים הזה דווקא דרך הסמן הקיצוני של התפיסה הרפובליקנית תומכת ישראל.

אז מה עכשיו? עכשיו הפוגה לטובת פסק זמן תפעולי שיבחן את האסטרטגיה שלנו מול האויב ומול האוהב. הנהון מנומס מעל גלי הרשת, וירידה מבצעית למתחם הסמוי מהעין שיוליד את האסטרטגיה הביטחונית והמדינית הבאה.

אחרי שדחקנו את אימפריית הרשע לקיר וחיסלנו לה כמה שכבות של צמרת השלטון, היא בחרה לשלוף את נשק יום הדין הזמין ביותר שלה: מצרי הורמוז. הנשיא האמריקני היה נחוש מבצעית, אבל חלש וכנוע כלכלית. ישראל והרפובליקנים – שלפי התגובות ברשת לא ממש מאושרים מצעדי נשיאם – צריכים להכין כעת תוכנית עבודה מול שימוש עתידי בנשק הכלכלי של איראן.

ישראל למודת המלחמות כבר מכירה את הנוהל. איום חדש מוליד שורה של אמצעי הגנה ותקיפה. כמו במקרה של רחפני הנפץ, אפשר לנצל את מיטב המוחות ליצירת מענה לאיום הורמוז. מענה שיהיה חלופה נחושה לכניעה המדינית שאחזנו בה מול טרור שנות התשעים, ולחתימה המביכה על הסכם טראמפ־איראן. זו לא תהיה הפעם הראשונה שישראל מציגה תוכנית עבודה וארה"ב הגדולה מאמצת אותה. איך אמר השבוע שגריר ארה"ב, מייק האקבי? "זו (גם) העבודה שלי לייצג את המשמעות של ישראל לארה"ב. בלי ישראל, בלי היסוד היהודי, לא הייתה קיימת אמריקה. אנו חבים את הקיום שלנו למה שקורה באדמה הזאת".

את הדברים, אגב, הוא אמר על אדמת יהודה. ההיא מ"יהודה ושומרון". שגריר ארה"ב הבהיר את מה שאנחנו צריכים לזכור: ישראל היא זו שיכולה לעשות את אמריקה גרייט אגיין.

לתגובות: orlygogo@gmail.com