"חוק המעונות" שהכנסת קידמה השבוע במרץ הוא חוק נוסף במעטה חברתי, שבפועל דואג לקבוצה מסוימת מאוד. תכליתו אחת: לאפשר לגברים חרדים להמשיך שלא לעבוד ולא להתגייס, ובכל זאת ליהנות מכל ההטבות שמעניקה מדינת הרווחה הישראלית. אגב, בשני המקרים אלה אותם פוליטיקאים שדואגים לאותן אוכלוסיות.

חוק המעונות פוגע בשני האתגרים המרכזיים של הכלכלה הישראלית: שילוב הגברים החרדים בשוק התעסוקה, ופתרון משבר כוח האדם בצה"ל. האתגר של הרחבת שוק התעסוקה הוא ארוך שנים, אבל השנים האחרונות חידדו גם את המחיר הכלכלי ואת הצורך בהרחבת מעגל הגיוס. מאז 7 באוקטובר, המשק הישראלי משלם מחיר עצום על היעדרותם של משרתי המילואים משוק העבודה.

לפי אגף התקציבים, העלות הכלכלית הממוצעת של חודש מילואים למשרת בודד עומדת על כ־50 אלף שקל, והעלות המצטברת של שירות המילואים בשנים 2023־2026 צפויה להגיע ליותר מ־150 מיליארד שקל. כאשר צה"ל זקוק לתוספת מיידית של כ־12 אלף חיילי חובה, וכאשר שיעורי ההתייצבות בקרב גברים יהודים שאינם חרדים כבר קרובים למיצוי, ברור היכן נמצא מאגר כוח האדם הלא ממומש: אצל חייבי הגיוס החרדים.

שורה של איומים ותמריצים נוסו כדי להביא חרדים להתגייס, אבל נראה שרק כלי אחד התגלה כיעיל במהלך השנה האחרונה: ביטול הסבסוד במעונות היום. ההטבה הזו שווה למשפחה חרדית אלפי שקלים בחודש, ומגיעה לעשרות אלפי שקלים בשנה. לפי חוות דעת של אגף התקציבים במשרד האוצר, ביטול ההטבה הזאת היה הגורם העיקרי בשינוי המסוים שראינו בגיוס חרדים: בחציון הראשון של 2025, קצב הגיוס השנתי מהאוכלוסייה החרדית נאמד בכ־3,800 מתגייסים, גידול של כ־50% לעומת 2024, ושל יותר מ־100% ביחס לתקופה שלפני החלת הסנקציות. לא מפתיע שהפוליטיקאים החרדים מפעילים את כל כוחם כדי לשמר אותה. בהיעדר חוק גיוס שיסדיר את מעמדם של בחורי הישיבות, חוק המעונות נוטל את הסנקציה העיקרית ממי שאינו מתגייס, ומפחית את התמריץ להגיע לבקו"ם.

החוק הזה חותר גם תחת עצם ההצדקה של ההטבה הזו. סבסוד מעונות יום הוא כלי לגיטימי שנועד לשרת תכלית ברורה: עידוד תעסוקה. המדינה מסבסדת את המסגרות לפעוטות כדי לאפשר לשני ההורים לעבוד, להגדיל את הכנסות משק הבית, לצמצם עוני ולהרחיב את בסיס משלמי המיסים. זו הסיבה שמבחני התמיכה בנויים, לפחות במקור, סביב תעסוקה, או לימודים בעלי תכלית תעסוקתית, של שני ההורים. אבל הצעת החוק הנוכחית מבקשת להתעלם ממצבו של האב לעניין עצם הזכאות, אך להמשיך להתחשב בו בעת חישוב ההכנסה המשפחתית וגובה הסבסוד. במילים פשוטות: האב נעלם כשצריך לבדוק אם המשפחה עומדת בתנאי הזכאות, וחוזר לתמונה כשהיעדר הכנסתו מגדיל את גובה ההטבה.

חוק המעונות אינו מגן על נשים חרדיות עובדות – הן כבר עובדות בשיעורים גבוהים. הוא אינו מצמצם עוני – תעסוקה של שני מפרנסים עושה זאת טוב בהרבה. והוא גם אינו מסייע לביטחון, אלא מחליש כלי שהביא להרחבת הגיוס דווקא בשעה שבה המשק והמילואימניקים קורסים תחת הנטל. החוק הזה לוקח הטבה שנועדה לעודד עבודה, והופך אותה למנגנון שמסבסד חוסר תעסוקה והשתמטות משירות. אחרי שבעה באוקטובר, זה כבר יותר מקומבינה תקציבית. זו בחירה מודעת להחליש את שני הדברים שהמשק הישראלי הכי זקוק להם כעת: יותר עובדים, ויותר חיילים.