בעיצומה של התארחות לילית באולפן ערוץ 12 ("אברי ושרקי") נחתה עליי שם, היישר מהתנור, עוד אמירה של טראמפ: הוא לא בטוח שנתניהו יתמודד שוב בבחירות. מיד הערתי שגם אני, הקטן, כבר לא בטוח. ייתכן שטראמפ מבשל עסקה משולשת עם עמיתו הישראלי, הנשיא הרצוג, ועם נתניהו: חנינה תמורת פרישה.  

אבל בדרך הביתה מהאולפן חשבתי שוב, והגעתי למסקנה שבינתיים אין עסקה כזאת. אילו הייתה, טראמפ כבר היה מדבר עליה. הוא לא מסוגל לכבוש בתוכו סודות מבצעיים שכאלו, מה גם שהוא התנסח קצת אחרת ממה שניתן היה להבין בשמיעה ראשונה. כשהמראיין מ־ABC שאל אותו אם לדעתו נתניהו מתכוון להתמודד במערכת הבחירות הקרובות בישראל, הנשיא השיב בענווה יחסית ש"זו שאלה פתוחה, אני לא יודע. הייתה לו קריירה מדהימה. האם הוא רוצה להמשיך?"

ובכן, האם נתניהו רוצה להמשיך? לכאורה רוצה כרגיל, רוצה מאוד. "ראש הממשלה יתמודד בבחירות הקרובות, ובעזרת השם ינצח", נאמר בהודעה רשמית של הליכוד למחרת. ובכל זאת, לא כדאי לראות בה את סתימת הגולל על האפשרות שהבלתי ייאמן יקרה והוא אכן יפרוש. ראשית, בגלל הגיל. ב־21 באוקטובר, יום למחרת המועד הצפוי לבחירות, הוא יהיה בן 77, מבוגר אף יותר מבן־גוריון ביום פרישתו (76 וחצי). אריאל שרון אומנם התעקש להתמודד פעם נוספת בגיל 78 כמעט, אך כידוע ההתעקשות הזו לא הוסיפה לו בריאות, ובכל מקרה הוא כיהן כראש ממשלה פחות מארבע שנים, ואילו נתניהו – יבל"א – כבר יותר משמונה־עשרה. כמה אפשר עוד? ובשביל מה?

"הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל, מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". זה לא רק ציטוט מקהלת, זו גם מובאה מהעמוד אחרון באוטוביוגרפיה המרתקת שנתניהו פרסם ערב הבחירות הקרובות ("ביבי"), רמז ברור לכך שהוא אינו מתעתד להישאר פה לנצח. "כל שנותר לנו הוא לעשות את חלקנו הצנוע במאמץ להרחיבה ולהעבירה לדורות הבאים", הוא ציטט שם גם את דברי ההיסטוריון ויל דוראנט על חשיבות המורשת.

גולת הכותרת של מורשת נתניהו היא הכרעת איראן. אם הדבר יקרה עוד לפני הבחירות בסתיו, זה יהיה הישג אישי מופלא שלו, ולכן גם פתח לאפשרות של פרישה בכבוד וחנינה. אם היא לא תוכרע, קשה לראות אותו מנצח בבחירות. עם ישראל מצטיין ברמת חמיצות גבוהה, ובלכתו לקלפי הוא יזכור לנתניהו את מחדל אוקטובר 23' יותר מאשר את כיבוש רוב חלקי עזה, מבצע הביפרים או האחיזה בכתר החרמון. רק הגרעין הימני הקשה יסלח לו על ההנחות המפליגות לחרדים, על משבר המשילות או על טלי גוטליב, והגרעין הזה אינו מספיק גדול לצורך ניצחון בבחירות. מצבו בסקרים עגום כבר כעת, ומי כמוהו מבין בהם. לכן ייתכן שלקראת סוף הקיץ ופתיחת הקלפיות הוא יודיע שזהו זה, הוא עשה את שלו, ואינו מתמודד עוד.

כזכור, גם משה רבנו שקל התפטרות בשעת משבר, כך שפרישה מרצון של נתניהו אינה סותרת בהכרח את הדימוי שלו במחוזות מסוימים כמנהיג־על. יום אחד גם הוא ילך הביתה. דא עקא, למשה היה יורש טבעי, יהושע בן נון. לנתניהו אין. למחרת בבוקר הגוש האמוני יתעורר ויגלה שנותר בלי מנהיג. גם אם במצודת זאב יצליחו לארגן פריימריז במהירות, קשה להאמין שהמנצח (ישראל כ"ץ? גלעד ארדן?) יוכל להתמודד חיש קל עם הפופולריות הגואה של גדי איזנקוט. ימים קשים יבואו על הליכוד, כמו אלה שבאו על מפלגת העבודה אחרי תום עידן הנפילים. במקרה הטוב הוא יתאושש בתוך קדנציה או שתיים, במקרה הרע אף פעם. איתמר בן־גביר כבר נושף חזק בעורפו.