יצא המרצע מן השק? המרצע מעולם לא נכנס אליו. מי שלא הבחין בו עד כה סירב להביט, זה הכול. בחשיפה של ישי פרידמן השבוע בערוץ 14 נשמע יאיר גולן מסביר כך בקולו: "כל חוק הגיוס שמדברים עליו נגוע בפופוליזם ... לא יתגייסו מיד אלפי חרדים מחר בבוקר. זה תהליך. אם האפשרות להקים ממשלה תהיה מותנית בזה שמפלגה חרדית תצטרף אני אצביע בעד, בתנאי שהליכוד, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר לא שם".
אין חידוש בדברים. היאיר גולנים של הפוליטיקה לא הסתירו אף פעם את מטרת־העל מבחינתם: רק לא בנימין נתניהו, סמוטריץ' ובן־גביר. רק לא המחנה הלאומי, רק לא ימין. כל השאר נזיל. כל בר־דעת שחי כאן הבין היטב שהמתקפות על הממשלה בעניין חוק הגיוס הן רק אמצעי נוסף לאותה תכלית: הפלת הממשלה, לא חשוב על מה.
יאיר גולן | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
ובכל זאת, הודאה מצולמת כזאת היא הזדמנות לחשבון נפש. הקמפיין בעניין חוק הגיוס היה מוצלח במיוחד – וציני במיוחד – מפני שנגע בנקודת אמת כואבת בעת רגישה כל כך. זה באמת לא בסדר שציבור שלם נוטל לעצמו פטור גורף מנטל הגיוס. זו חרפה. הנטל באמת כבד על כתפינו. קשה לצאת לסבב אחרי סבב של מילואים ולהשאיר מאחור משפחה, עסק ולימודים. קשה להישאר מאחור ולהחזיק לבד בית, ילדים ועבודה, כשהבעל שוב בעזה או בלבנון. הכול נכון.
הכי מעניין
על הכאב הזה רכב הקמפיין של פוליטיקאים ציניים שיודעים היטב שאין פתרון קסם לבעיה הנושנה הזאת. ברור להם שלא יציעו שום דבר טוב יותר, שבחפץ לב יקימו ממשלה עם המפלגות החרדיות, ובלי למצמץ יעבירו חוק גיוס כבקשתן – לו רק תינתן להם אפשרות. הפוליטיקאים הציניים ואנשי המחאה הנצחית נגד הממשלה זיהו כאן נקודת תורפה. הם תקעו את הטריז בדיוק בסדק הזה בין השותפות לממשלה, והכו ללא רחם.
אבל עיקר התמיהה אינה על מובילי הקמפיין לפירוק הממשלה. באמות המידה של הפוליטיקה שלנו התרגלנו, למרבה הצער, שהמטרה מקדשת כמעט כל אמצעי. אבל מה נאמר על אנשי המחנה הלאומי שקידמו אותו קמפיין ממש?
הרי את מלאכת מחרחרי המדנים עשו גם אנשים טובים. גם במאבק הזה הציבור הדתי־לאומי תרם הרבה מעבר לחלקו באוכלוסייה. ארגונים ופעילות דתיים־לאומיים פקדו דרך קבע את חדר ועדת החוץ והביטחון, חרכו את הרשתות והאולפנים. הם זעקו בכאב: אנחנו לא יכולים יותר. לא יכולות. אסור להעביר את "חוק ההשתמטות".
הכול בלי לשאול שאלה פשוטה: מה החלופה? אם תיפול הממשלה ויפורק המחנה הלאומי־אמוני – מה נקבל במקום? האם הממשלה החלופית תפתור את בעיית גיוס החרדים (לא), או תמשיך לפתח במרץ את ההתיישבות ביו"ש (לא)? מה יועילו נשים צדקניות אם מחר תקום ממשלת שמאל שלא תגייס חרדים וגם תחתור לחלוקת הארץ ולוויתורים לאויב – מה שיצריך יותר חיילים, לא פחות? שיכביד את הנטל ולא יקל?
הפגנה נגד גיוס חרדים | צילום: אריק מרמור, פלאש 90
זוטות כאלה של ריאליה פוליטית לא הטרידו את המוחים מהציבור הדתי־לאומי. הם סיפרו לציבור ולעצמם סיפורים על "מחנה משרת" שיקים כאן ממשלה, שיהיה ציוני ולאומי, בלי להתחשב בעובדה הקטנה, השולית, שאין ממשלה כזאת; שהם מקדמים, למעשה, הקמת ממשלת שמאל.
והנה בא גולן ודוחף לפרצוף את הסוד הגלוי הזה: זה תפקידכם בכוח, כיפות סרוגות חביבות. מטפחות מעוצבות. צריך גלגל - ואתם גלגל. גלגלו את גולן לממשלה ותתגלגלו מכאן, בבקשה.
זה לא רק חלב שנשפך. יש עוד הרבה חלב בכד. הסרת המסכות של גולן הגיעה עדיין בזמן, לפני שנשלם עוד יותר על הקמפיין הזה. כמו בחיים האישיים, כך גם בפוליטיים: לא לכל הבעיות יש פתרון. לא כל הפתרונות מיידים.
מי שמשווק לנו פתרון כזה בסוגיה מורכבת ועתיקה כמו גיוס חרדים מאחז עיניים. בעונת בחירות, זו תזכורת חשובה ביותר לציבור הדתי־לאומי שלנו, אידיאליסטי ועקרוניסטי, שעוד עלול להביא על עצמו ממשלת שמאל בגלל שקרים שנשמעים טוב. עוקץ לפניכם, זהירות.
צפנת נורדמן היא עורכת דין, מנכ"לית פורום חירות וכבוד האדם
עוד כתבות בנושא
