על רקע החדשות בדבר התייקרות הארנונה בחודשים הקרובים, ראוי שהציבור הישראלי ידע ויכיר שני ציטוטים שנאמרו השבוע בדיונים בכנסת. הראשון נשמע בדיון בוועדת הכספים בתחילת השבוע, כשח"כ ד"ר סמיר בן־סעיד מתע"ל הכריז: "אתם לא תקבלו שום דבר מהמועצות נווה־מדבר ואל־קסום. הבטחה אישית שלי". השני נשמע באמצע השבוע, הפעם בוועדה לביקורת המדינה על דו"ח המשילות בנגב, כשעלי דבאסן, מבקר מועצת אל־קסום, זעק: "אצלנו לא משלמים ארנונה. על מה ישלמו ארנונה? אין לנו כבישים. לא נשלם ארנונה על פחון".

על מה המהומה? נתחיל מההתחלה. כדי ששלטון מקומי יוכל לתפקד הוא זקוק לתקציב, שהוא מקבל בין השאר מגביית ארנונה מהתושבים ומהעסקים בתחומו. לפני כחודש פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני גביית הארנונה לשנת 2024, והתמונה עגומה: בתחתית הרשימה, ובפער עצום מכל השאר, ניצבות שתי מועצות בדואיות בנגב עם נתוני גבייה אפסיים. שיעור גביית הארנונה למגורים במועצה המקומית אל־קסום עומד על אפס אחוזים, ובמועצה האזורית נווה־מדבר הוא עומד על אחוז אחד בלבד.

זו לא מעידה חד־פעמית או כשל נקודתי. נתוני הלמ"ס לאורך השנים מצביעים על נתונים דומים באופן עקבי. דו"ח מבקר המדינה משנת 2011 קבע שמועצת אבו־בסמה, שקדמה למועצות אל־קסום ונווה־מדבר וכללה את השטח של שתיהן, מעולם לא ניהלה מערך חיוב וגביית ארנונה. מיום הקמתה בשנת 2003 היא כלל לא אספה נתונים בנוגע למבנים בתחום שיפוטה. בעקבות הביקורת פורקה אבו־בסמה לשתי המועצות הנפרדות, אך השינוי לא סייע למערך הגבייה והשמאות.

לצד מחקר מתמשך של רגבים על היקפי הבנייה הבלתי חוקית בתחומי המועצות, שמונה כ־9,000 מבנים, הגישה התנועה שתי עתירות לאורך השנים בדרישה להסדיר את סוגיית הארנונה. בתגובה טענו המועצות שהן מצויות בעיצומו של הליך הקמתו של מערך כזה, ושתכף זה יקרה. אך הנתונים העדכניים שפרסמה הלמ"ס מוכיחים שלא חלה תזוזה כלל בגביית הארנונה בשתי המועצות.

לשם השוואה, ממוצע גביית הארנונה במועצות המדורגות במדרג הכי נמוך מבחינה חברתית־כלכלית, אשכולות 1 ו־2, עומד על 43 אחוזים; 18 אחוזים בממוצע בשמונה הרשויות המדורגות באשכול 1, ו־50 אחוז בממוצע ב־18 הרשויות המדורגות באשכול 2. אחוז הגבייה באל־קסום ונווה־מדבר חריג גם ביחס למועצות שנמצאות במעמד החברתי־כלכלי הנמוך ביותר במדינת ישראל. לפי הבטחת ח"כ בן־סעיד אין לצפות לשינוי בעניין. זאת ככל הנראה אידיאולוגיה מוסדרת.

אם המועצות הללו לא גובות ארנונה, מהיכן מגיע התקציב? טוב ששאלתם. את התקציב משלימים מענקי הממשלה - דהיינו, כספי המיסים של מי שכן משלמים למדינה. כ־88 אחוזים מתקציב מועצת אל־קסום וכ־91 אחוזים מתקציב מועצת נווה־מדבר מגיעים ממענקי הממשלה. במקום מערכת כלכלית שמנסה לקיים את עצמה וגובה מתושביה את הנדרש, מסתמכות המועצות הללו באופן מוחלט כמעט על מענקים שנוגסים בתקציב מדינת ישראל. השלכה נוספת של הכשל הכלכלי הזה היא קריסה מערכתית המגיעה עד הלנת שכר שיטתית של עובדים המועסקים במועצות.

הפתרון למצב הוא כנראה מינוי ועדה קרואה למועצות. במקרה של כשל תפקודי חמור של השלטון המקומי, מוסמך שר הפנים למנות ועדה קרואה שתנהל את המועצה למשך כמה שנים, עד לייצוב המערכת ותיקון הליקויים. הגיע הזמן ששר הפנים יגדע את ההתנהלות הביזיונית הזו, שמצפצפת על כולנו, יפעיל את הכלי המופקד בידיו, ויקים ועדה קרואה בשתי המועצות - עד שיקומן הפנימי, שיאפשר להן לתפקד כמועצה ולא כמקרה סעד ציבורי.

יהודה קאפח הוא מנהל מרחב דרום בתנועת רגבים