בשבוע הבא, לפי התאריך העברי, ישבור בנימין נתניהו עוד שיא: במלאת שלושים שנה לבחירתו לראש ממשלת ישראל, הוא עודנו ראש הממשלה. שום מנהיג נבחר אחר במערב ובמזרח כאחד לא זכה לכך. במאה שעברה כיהן בסינגפור ראש ממשלה אחד במשך 31 שנים רצופות, לי קואן יו, אבל סינגפור לא בדיוק דמוקרטית. ישראל, חרף כל התחזיות הקודרות וההספדים קורעי הלב, הייתה ונשארה דמוקרטיה מופתית. יש בה חופש ביטוי בלתי מוגבל. העם מחליף את השלטון כאוות נפשו. גם את נתניהו הוא כבר החליף בעבר פעמיים.

כשנתניהו נבחר לראשונה לראש הממשלה בי"ב בסיון תשנ"ו, נאמרה בבתי הכנסת ביו"ש תפילת הלל. בחוצות ירושלים התלקחה שמחה גדולה על מפלתם האלקטורלית של קברניטי אוסלו ויבואני ערפאת ארצה: שמעון פרס, מפלגת העבודה ומרצ. במשך ארבע שנים נאנק המחנה הלאומי תחת עולה של ממשלת שמאל שלעגה לו ("פרופלורים"), האירה פנים לאש"ף וייבשה התנחלויות, ולכן העליצות הייתה רבה כשנודע עם שחר שכל הסוקרים טעו, גם מדגמי הטלוויזיה, וביבי נבחר. מנכ"ל הליכוד אביגדור ליברמן התייצב עם שחר במערת המכפלה בחברון לתפילת הודיה. מנהיג העולם החרדי־ליטאי, הרב שך, שבר צום שעליו הכריז ביממה הקודמת "עד אשר יתברר סופית כי אומנם בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה".

יצחק שמיר, ראש הממשלה הקודם מטעם הליכוד, נחשב היום למי שתיעב את יורשו הצעיר, אבל כמה ימים לפני פתיחת הקלפיות, באירוע בית"רי לרגל יום ירושלים, גם שמיר הביע משאלה עזה לניצחונו: "אני עוד מצפה לדבר אחד שיינתן לי ואזכה לראות בימים הקרובים, אחרי שסאת הסבל מהריאקציה של ארבע השנים האלה תתמלא ויגיעו מים עד נפש. הייתי רוצה לראות עוד במו עיניי את שליח התנועה, את האדם שנבחר על ידה, עולה על במת הכנסת ונשבע למלא כדרוש את תפקידו כראש הממשלה".

דברי שמיר נאמרו כשהיה עדיין חבר כנסת (הוא פרש ממנה רק בקיץ 96'), ולפי חוקי תעמולת הבחירות היו אסורים בהשמעה לפני סגירת הקלפיות. שידרנו אותם בערוץ 7 למחרת הבחירות, והם נשארו גנוזים בארכיון הערוץ עד שלפני ימים אחדים הקשבתי להם ולעוד כמה הקלטות משידורי הערוץ באותה יממה מטלטלת. יש שם דברים שנשכחו כליל ואינם מתועדים בארכיון אחר. הם ראיה לכך שמעט מאוד השתנה פה בשלושת העשורים האחרונים בכל הקשור ליחסי התקשורת הממוסדת עם שלטון הימין. נתניהו, מנהיג הימין בדור האחרון, היה שנוא עליה שנים רבות לפני הסתבכויותיו הפליליות, סיפורי שרה, מחדל 7 באוקטובר, בן־גביר ושאר הקלקולים. היא תיעבה אותו ודלקה אחריו מאז נבחר לראשות הליכוד ב־1993, כפי שתיעבה לפניו את שמיר ואת בגין מאותם טעמים. אחת הסיבות להתגייסות הגדולה והנרחבת מימין למען ניצחון נתניהו ("ביבי טוב ליהודים"), הייתה הזעם המצטבר על המרדף הזה, והיא גם ההסבר לשרידותו הפוליטית המופלאה עד עצם ימינו: הימין נצמד לנתניהו כדי לבוא חשבון עם התקשורת. גם ב־96' לא סברו בימין שמדובר במועמד מושלם, אך הבינו שמשטמת התקשורת כלפיו נובעת ממשטמתה למחנה כולו.

מרוב זעם ותסכול, ביום הבחירות נאסרה הכניסה למצודת זאב על צוותי הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור (ערוץ 2 הצעיר נחשב מאוזן יותר, ולא היו ערוצים נוספים). יועץ הבחירות של נתניהו, איל ארד, הבטיח לנו בשידור ש"מחר בבוקר התקשורת מופרטת. ייגמר העידן שקומיסרים בולשביקים מטעם הפוליטיקאים יושבים ומגייסים את התקשורת לטובת מחנה פוליטי אחד. אני מקווה מאוד שבשעה עשר וחמישה הערב נוכל פשוט להראות להם שאנחנו חזקים גם מהקואליציה העצומה הזאת, שקמה עלינו לכלותנו".

עורכי החדשות של קול ישראל לא התרשמו מאיומי ארד. ביום הבחירות שודרו, מדי חצי שעה, מבזקים שדיווחו על הידוק האבטחה סביב ראש הממשלה (היוצא) שמעון פרס. הם נועדו להזכיר למצביעים את רצח רבין, חצי שנה בלבד קודם לכן, פן ישכחו חלילה איזה מחנה רצח אותו. הם גם נועדו לעודד את המצביעים הערבים לצאת לקלפי. באחת ממהדורות החדשות למחרת הבחירות דיווחנו ש"ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט גינה בחריפות את התייצבות כלי התקשורת האלקטרונית לימין שמעון פרס. אולמרט אומר כי אתמול ושלשום שודרו בקול ישראל ובטלוויזיה מהדורות ומבזקים שהכילו מידע מגמתי אשר נועד לסייע לבחירת שמעון פרס, כגון הדיווחים על הגברת האבטחה סביבו וההשתלחות התקשורתית הכללית בקמפיין של תנועת חב״ד בעד נתניהו".

בכיר הליכוד אריאל שרון התקשה אף הוא לסלוח לאיגודי העיתונאים. בראיון טלפוני נדיר ליומן הצהריים שלנו, לכבוד הניצחון, היה לו חשוב להגיד ש"מול העמידה של רוב כלי התקשורת ורוב השדרים ומגישי התוכניות שפעלו, לצערי, כאילו היו עובדים בשכר של מפלגת העבודה, עמדתם אתם והצגתם את הקו הלאומי". שרון החמיא בריאיון גם לחרדים, שעם מנהיגיהם הרבה להיפגש ולתאם מהלכים ערב הבחירות. הוא טען שקשריו איתם אינם נובעים מצרכים פוליטיים אלא מתוך דאגה משותפת: "השאלה מה יקרה עם היהודים בעוד 30 שנה, בעוד 300 שנה". שרון הוסיף: "חבל שהציבור החילוני לא מכיר את המגזר הזה. זה היה דבר מרתק, מפגשים עם גדולי התורה. בניגוד למה שמנסים תמיד לתאר, כאילו מדובר במגזר שרק תובע, הם דיברו איתי על בעיות מדיניות ובעיות ביטחון ובעיות של עלייה וירידה מהארץ".

שרון, אולמרט וארד, אין כמעט צורך להזכיר, נדדו למחוזות אחרים במרוצת השנים שבאו אחר כך, והיחס התקשורתי אליהם השתפר פלאים. נתניהו, במידה מסוימת, דווקא העמיק שורשים בימין, כתגובה מאוחרת לעוינות האופוזיציונית העצומה כלפיו ולטראומת 7 באוקטובר. בעצרת יום ירושלים בשבוע שעבר בישיבת מרכז הרב הוא התקבל בהערצה השמורה למשיחים, הערצה גדלה והולכת שם משנה לשנה. רוב התלמידים ששרו לכבודו ורקדו סביבו עוד לא נולדו כשהוא ניצח לראשונה בבחירות לפני שלושה עשורים בדיוק. כמו אבותיהם ורבותיהם הם יתגייסו בבחירות הקרובות כדי לעזור לו לנצח שוב את השמעון פרס התורן ואת התקשורת העוינת הנצחית.