פעם אחר פעם ויתרה ישראל על שליטה בשטח מתוך ציפייה ליציבות, ובפועל קיבלה את ההפך: לא רק שהטרור לא נעלם, אלא שהוא התעצם, התארגן והפך לאיום אסטרטגי שהוביל ב־7 באוקטובר גם לטבח בדרום ולסכנה לפלישה מצפון. במזרח התיכון מי שמוותר על שטח מקבל טרור ומלחמה.

הניסיון המצטבר מלמד כי נסיגה יוצרת חלל ריק שמזמין טרור. כל שטח שישראל עזבה הפך במהירות לבסיס פעולה של ארגוני טרור. לכן אם ישראל רוצה למנוע את התבססות האיום בגבולה הצפוני, היא אינה יכולה להרשות לעצמה נוכחות זמנית או תגובתית בלבד, אלא חייבת להציב נוכחות קבועה, יוזמת ומרתיעה, שמונעת מראש את בניית האיום ולא רק מגיבה לו בדיעבד.

המציאות כיום בעזה ובדרום לבנון ממחישה את העיקרון הזה. ברצועה צה"ל מבסס אחיזה במרחב ביטחון, ו"הקו הצהוב" הופך לגבול חדש. בלבנון הוא כבר מחזיק רצועה בעומק של כמה קילומטרים המרחיקים את חיזבאללה ואת הרקטות שלו מאזרחי ישראל. הכוחות פועלים שם גם בשעת הפסקת אש, מטהרים תשתיות טרור, ומקימים קו הגנה קדמי שמונע מחיזבאללה להתקרב לגבול.

במשך השנים ניסתה ישראל להגיע להסדרים עם לבנון, אך בהיעדר נוכחות בשטח חיזבאללה חזר והתבסס בו מחדש. כעת ישראל משנה את התפיסה הביטחונית לגישה התקפית: במקום נסיגות – התקפה בלתי פוסקת, כדי למנוע מהאויב להתעצם.

הקרבות שמתנהלים במהלך הפסקת האש בשבועות האחרונים, במקביל למשא ומתן בין ישראל ללבנון, פותחים חלון הזדמנויות למציאות חדשה. האינטרס של ממשלת לבנון מנוגד לזה של חיזבאללה. בשליחות איראן הוא פוגע בריבונות הלבנונית, מדרדר את המדינה למלחמות שאינן קשורות אליה, ומעמיק את קריסתה הכלכלית. כפרי דרום לבנון נעשים דומים יותר ויותר לחורבות ערי רצועת עזה. בשביל ההנהגה הלבנונית פירוק חיזבאללה הוא אינטרס קיומי, לא פחות.

כאן נכנסת האפשרות להסדר חדש, ששובר את הפרדיגמה מהיסוד. לא עוד "שטחים תמורת שלום" במובן של נסיגה ישראלית, אלא מודל הפוך: שטח תמורת ביטחון. במסגרת הסכם כולל תסכים לבנון לנוכחות ישראלית במרחב ביטחון בדרום המדינה - לא בכיבוש אלא בהסדר מוסכם, כדי לייצר מציאות ביטחונית חדשה. בתמורה ישראל תפעל עם צבא לבנון לפירוז חיזבאללה מנשקו בכל רחבי לבנון. ישראל גם תיתן סיוע מודיעיני ואווירי לפעולה עתידית של צבא לבנון לטיהור רובע הדאחייה בביירות ממחבלי ארגון הטרור.

ישראל כבר החזיקה בעבר רצועת ביטחון בדרום לבנון, אך לא רוקנה את השטח מתושביו, ולא עשתה זאת כחלק מתוכנית הכרעה. כעת ישראל מבטיחה לעצמה עומק ביטחוני אמיתי, ולבנון מקבלת הזדמנות נדירה להשיב לעצמה את ריבונותה ולהשתחרר ממלתעות חיזבאללה.

הסדר בסגנון "שטח תמורת ביטחון" יחייב הנהגה אמיצה בירושלים ובביירות, וייתקל בהתנגדויות מצד גורמים פנימיים ושחקנים אזוריים, ובראשם איראן. עם זאת, הוא יישען על עיקרון ברור שאסור להתפשר עליו: ביטחון אינו תוצאה של הצהרות ותקווה, אלא של שליטה בשטח.

לבנון ניצבת בפני בחירה היסטורית: להישאר מדינת חסות של חיזבאללה או להפוך למדינה ריבונית. מצידה, ישראל צריכה להפסיק לפחד ממילים כמו "הבוץ הלבנוני", ולהבין שהחלופה האחרת היא חזרה אינסופית לסבבי לחימה במקרה הטוב, וטבח של מחבלי חיזבאללה בתושבי הצפון במקרה הגרוע.