ועדת הכספים של הכנסת דנה ביום שלישי בהצעת חוק לא תמימה הנוגעת לתאגיד השידור הציבורי. ח"כ אביחי בוארון מהליכוד ביקש להעניק לממשלה אחיזה הדוקה יותר בתקציב השנתי של גוף השידור הענק הזה. "ה־BDS מנסים לחנוק את התרבות הישראלית - אתם עושים אותו דבר", זעק מנכ"ל התאגיד גולן יוכפז. כל־כך הרבה שנים הוא בתקשורת, ולא מבין שמי שחונק פה הוא התאגיד עצמו. 

כפי שכבר טרחנו להזכיר פה בעבר, תאגיד השידור הציבורי שייך לציבור. מדי שנה הוא מקבל תקציב ממשלתי נאה שנועד להבטיח כי לפחות כלי תקשורת אחד בארצנו השסועה ישקף נאמנה את ההוויה הציבורית; שיהיה מקום לנוס אליו לעת מלחמה, כשהעיתונות הממוסדת עורכת שטיפת מוח למען שחרור החטופים בכל מחיר או כאשר היא מטילה אימה גדולה על מאזיניה מפני "הפיכה משפטית", כשבעצם מדובר בשיפוצים הכרחיים במערכת המשפט, לפחות לדעתו של חצי העם. 

סעיף 7ב' בחוק השידור הציבורי בישראל תשע"ד, 2014, קובע כי "התוכן שיספק תאגיד השידור הישראלי יהיה עצמאי, יופנה לכלל אזרחי מדינת ישראל ותושביה, ישקף ויתעד את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, את ערכיה ואת מורשת ישראל, וייתן ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל". ובסעיף 7ג' הובטח: "תאגיד השידור הישראלי יספק תוכן חדשותי ותוכן בענייני היום, באופן מקצועי, הגון, אחראי, עצמאי, ביקורתי, נטול פניות ואמין, בשקיפות ותוך הפעלת שיקול דעת עיתונאי ונאמנות לאמת העובדתית ולחובת הדיווח לציבור".

דא עקא, המרחק בין המטלות החוקיות הצלולות הללו ובין טיב שירותי התוכן שהתאגיד מספק בפועל, גדול כמרחק האידיאולוגי שבין מערכת הארץ למועצת יש"ע. לדוגמה, דברי הבלע של אריה גולן לפני שבוע נגד סמוטריץ' יכלו להתפרסם בקלות כמאמר מערכת בעיתון הפרטי של שוקן או כטור דעה בחתימת רוגל אלפר, אבל לא בכלי תקשורת ששייך לכולנו. לכאורה הם עונים על הקריטריון "ביקורתי" בסעיף 7ג' הנ"ל, אך רק לכאורה. גולן לא מתח ביקורת על השר סמוטריץ', הוא הדביק לו עלילה נבזית שהשמאל הקיצוני מטפח מאז 7 באוקטובר, כאילו לימין לא אכפת באמת מהטבח מפני שנרצחו ונחטפו אז בעיקר קיבוצניקים, לא מתנחלים. עוד אמר שלשר האוצר אין לב ושבעצם הוא בהמה.

זאת ועוד, הביקורתיות של גולן מוקדשת באופן מסורתי ובלבדי לימין. בוקר אחרי בוקר, שנה אחרי שנה, עשור אחרי עשור, מילניום אחרי מילניום, משתלח השדר הוותיק מרשת ב' כמעט אך ורק בגורמי ימין, עוקץ מרואייני ימין ולעיתים תכופות בז להם בשידור חי. יש לו כישורים רבים, קול נפלא, ומחוץ לאולפן הוא גם יהודי חביב, אבל יש גם חיסרון מובהק אחד, שקוף: הוא מתקשה לכבוש את איבתו לממשלת הימין, וחוסר האיפוק הזה ודאי לא "מקצועי", "הגון", "אחראי", "נטול פניות ואמין" או "שוויוני ומאוזן", כפי שהחוק מחייב. ביומני רשת ב', מבוקר עד ערב, אין שום איזון לאריה גולן. 90 אחוז מהביקורת שלו ושל עמיתיו בכל היומנים עוסקים בימין ובממשלה השנואה עליהם, כך שזו כבר לא ביקורת, זו תעמולה, הכפשה שיטתית, מעילה בוטה בתפקיד שהמחוקק הטיל עליהם.  

כרמלה מנשה ושלי יחימוביץ' הוציאו בשעתן את צה"ל מלבנון, תאגיד השידור של ימינו משתוקק להוציא את הממשלה הזאת לגמלאות. לא פלא שהיא מנסה להשיב מלחמה שערה באמצעות חקיקה. זה לא יעזור לה, כי בג"ץ יפסול כל חוק שיפגע בזרוע העיתונאית המשרתת אותו היטב, מה גם שאומנם מדובר בחקיקה בעייתית. עדיף כבר לסגור לגמרי את התאגיד. זה לא יפתור את ההטיה המובנית בתקשורת הישראלית כולה, אך לפחות יפטור חצי עם מתחושת הפראייר שאוחזת בו כשהוא צורך את שירותי התאגיד: גם לסבול כל־כך וגם לשלם?     אגב, כששאלתי השבוע את דוברי התאגיד אם נעשה בירור משמעתי כלשהו לאריה גולן בעקבות נאומו נגד סמוטריץ', נעניתי ב"הנושא נבחן ומטופל בערוצים הפנימיים", תשובה יבשושית ועמומה משהו של גוף ציבורי שבוודאי חייב לנו דין וחשבון בהיר יותר , שידור חוזר של התגובה הסתמית מהשבוע שעבר. אלמלא היה מדובר בגולן עצמו, הוא בוודאי היה לועג לה קשות בפתח יומן הבוקר.