הרמטכ"ל חזר בשבוע שעבר בכנסת על אזהרתו כי "צבא המילואים יקרוס. יהיה עומס בלתי סביר על משרתי המילואים". כל מי שמכיר משפחה של מילואימניק קרבי, כמה עשרות אלפים שמחזיקים את כולנו על הגב כבר שנתיים וחצי, יתקשה לחלוק על הקביעה. התחינה שלו אל הח"כים הייתה להעביר שלושה חוקים: חוק להארכת השירות הסדיר, חוק גיוס לחרדים, וחוק המילואים החדש להסדרת ההטבות למשרתים.
עוד כתבות בנושא
בינואר 2027 אמור להתקצר השירות הסדיר מ־32 ל־30 חודשים. הממשלה כבר הביעה את נכונותה לחזור לשירות של שלוש שנים מלאות (36 חודשים) אבל מי שהתנגדה לחקיקה היא היועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, בטענה שלא הוגן להגדיל את הנטל על המשרתים, לפני שמחייבים את המשתמטים לשאת בו ולו במעט. יו"ר הוועדה בועז ביסמוט ענה לרמטכ"ל שהוא יביא את שלושת החוקים בחבילה אחת, אבל כבר למחרת התבשרנו, באמצעות בית הרב לנדו, שחוק הפטור כבר לא יעבור בכנסת הזאת. זו בשורה מצוינת ללוחמי המילואים, אבל אסור שהיא תפגע בהארכה המתבקשת של הסדיר.
רב־אלוף זמיר והייעוץ המשפטי לכנסת חייבים להבין שהמציאות שבה אין חוק גיוס לחרדים היא לא באג, אלא פיצ'ר. אם נגמלים מהפנטזיה על אלפי בחורי ישיבה שנשלחים בבת אחת לחזית, קל להשתכנע שהלחץ הנוכחי הוא הטוב ביותר מבחינת יחסי מדינה־חרדים שאפשר להשיג בעת הזאת. במצב הקיים אין שום הסדרה לפטור גורף לחרדים, והיועמ"שית בהרב־מיארה מתעקשת שהממשלה תפעיל את הסנקציות על מי שלא מתגייס. בינתיים, הלחץ הכלכלי על משקי הבית החרדיים מביא לטפטוף זהיר אל הבקו"ם.
הכי מעניין
חיילים מחטיבת החשמונאים | צילום: יוסי זליגר
לפי דיווח בכלכליסט, ברבעון הראשון של שנת הגיוס הנוכחית התגייסו 1,100 צעירים חרדים, פי שניים מקצב גיוסם לפני עידן הסנקציות. אחרי עשור של ירידה בגיוס החרדים, בשנתיים האחרונות ניכרת עלייה קלה בנתונים. בשנת 2015 התגייסו לפי אכ"א 2,475 חרדים. לאחר מכן חלה ירידה, ובשנים 2019־2022 הממוצע היה כ־1,800 מתגייסים בשנה. בשנת הגיוס 2024 נרשמו 2,940 מתגייסים חרדים חדשים. דיווחים ראשוניים מצביעים על עלייה נוספת השנה. חשוב לחדד: רבים מהם אינם לוחמים.
המשמעות היא שהעיצומים לא הפריעו לשום תהליך. לפניהם, התהליך היחיד שהתרחש בחברה החרדית הוא של הפחתה בגיוס. אם נותרו בינינו תמימים שהאמינו כי חוק ביסמוט היה מגייס בבת אחת אלפי לוחמים חרדים, אפנה אותם לנציג אכ"א בכנסת שי טייב שהסביר לח"כים שהחוק "לא עונה על צורכי צה"ל, רחוק מזה", שכן אפילו אם החרדים יעמדו ביעדים (בניגוד להכרזתם של הרבנים, ובהתעלם מעשרות הפרצות בחוק), מספר הלוחמים מקרבם יעמוד על כ־1,500 בלבד בשנתיים הקרובות. הקמת גדוד חדש בשנה הקרובה לא תציל את צבא המילואים מקריסה.
אלפי צעירים חרדים לא יבואו פתאום להחליף את המילואימניקים השחוקים, גם אם יופעלו סנקציות פליליות (ואני לא נגד). ומי שמקווה להידברות שתגרום לרבנים לקרוא לאלפי בחורים לצעוד ללשכת הגיוס הקרובה, צריך להקשיב לנציגי הציבור החרדים שהבהירו שדרישות המינימום שלהם לא מתקרבות למקסימום שהממשלה הנוכחית הסכימה לתת. ואוהו, כמה שהיא הסכימה.
במשך שנים הייתה התלבטות בקרב העוסקים באתגר החרדי אם להתמקד בצבא או בכלכלה. רבים נטו לוותר לחרדים על חובת הגיוס, העיקר שיֵצאו לעבודה, ותמכו בהורדת גיל הפטור. אחרי שבעה באוקטובר, כשכולם נשבעו להגדיל משמעותית את הסד"כ ונוכחו שהחרדים מתמידים בסירובם, חל היפוך עמדות. רבים נוקטים שהמיקוד צריך להיות בגיוס החרדים, והנושא הכלכלי הוא משני.
מבט ישר בנתונים מראה שאין סתירה הכרחית בין המטרות. גם חרדים מגיבים לתמריצים. השתלבותם בשוק התעסוקה עלתה אחרי הקיצוצים של 2003 ו־2013, ונבלמה מאז חזרו לממשלה ב־2015. פרוץ המלחמה זעזע צעירים חרדים רבים, אבל רק כשנוספו לו סנקציות מכאיבות ששללו סבסוד בדיור ומעונות, התחלנו לראות שינוי קטן בקצב הגיוס. מי שרוצה להפוך אותו לשינוי גדול כדאי שיתמקד בסעיפים האפורים של הפטור מארנונה, הנחות בתחב"צ ותקנות משרד העבודה, כמו שעשה השבוע השופט סולברג.
לא יזיק להעביר חוק גיוס ייעודי לחרדים, שיקבע את מכסות הפטור. כן, לא מכסות גיוס אלא מכסות פטור. במדינת היהודים, שמעניקה פטור מצה"ל לכ־300 "ספורטאים מצטיינים" מדי שנה, יכול להיות פטור גדול יותר ללומדי תורה מצטיינים. פי שניים, פי חמישה, אפילו פי עשרה. אבל אסור לשגות באשליות שחקיקת החוק תביא מסה של טירונים לבא"ח גולני, ולטרפד חקיקה אחרת בשם הפנטזיה הזאת. להפך, "זאת הכלכלה, טמבל". הדרך לשינוי תהיה איטית יותר, תהליכית, והיא עוברת במערך התמריצים שפועל על משקי בית משתמטים.
הלם העתיד
משבר האמון מול החרדים מייצר גם לא מעט בהלה מפני קצב הגידול המהיר של המגזר. רוב כתבות ההפחדה האלה מתחילות בתחזית של הלמ"ס לשנת 2065, שלפיה אחד מכל שלושה ישראלים יהיה חרדי. כדבריו האלמותיים של שְרֵק, "זהו הרגע שבו אתם אמורים לברוח". ארכיוני העיתונות גדושים בתחזיות דמוגרפיות של טובי המומחים שלא התגשמו. פרופ' ארנון סופר, למשל, הכריז כבר ב־1987 שמדינת ישראל תאבד את הרוב היהודי עד שנת 2000. אחר כך נימק שלא צפה את העלייה מברית המועצות. חוקרי למ"ס בעצמם הזהירו שהתחזית היא "כלי תיאורטי שתוצאותיו תלויות לחלוטין בהנחות שנבחרו". מטעמים אלה, הם חישבו אותה בעבר לעשרים וחמש שנים בלבד, שכן בטווח הארוך האמינות פוחתת משמעותית.
כדי להמחיש את הבעייתיות, ביקשתי מאחד מכלי הבינה המלאכותית לקחת את ההנחות של הלמ"ס (הפריון החרדי נשאר גבוה יחסית, בלי שינוי ניכר בהגירה או בתוחלת החיים) ולהמשיך את החישוב שנים קדימה. ובכן, עמיתיי המפחידנים, מצאתי אוצר. בשנת 2100 החרדים יהפכו לרוב האזרחים במדינה: 21.3 מיליון חרדים מתוך 42 מיליון. אבל זה עוד כלום. בשנת 2200, כשישראל תמנה 732 מיליון תושבים, החרדים יהיו יותר מ־90%.
הפגנת חרדים נגד חוק הגיוס | צילום: אריק מרמור, פלאש 90
זה לא רק החישוב המקובע עד גיחוך, הכשל הוא גם בהגדרת המושג "חרדים". מה יהיה חלקם של החרדים העובדים והמשרתים? מי יודע. לא מופרך להניח שהחרדים המודרנים יגלשו עם השנים אל מחוץ למטרייה המגזרית, ויהיה להם גם ייצוג פוליטי נפרד. מי שהיה מביט בציונות הדתית בשנת 2005 לא היה יכול לשער שבתוך שני עשורים המפלגה המגזרית לא תעבור בסקרים את אחוז החסימה, כי אנשי המגזר מצביעים לשלל מפלגות בלתי־מגזריות.
עד שנת 2065 יכולים לעבור תהליכים שונים ומשונים על החברה החרדית, לחיוב או לשלילה. מי שמתיימר לחזות אותם, כמעט תמיד נופל. איש לא צפה בתחילת שנות האלפיים את הזינוק המטאורי של נשים חרדיות לשוק העבודה, שהיום נראה כמו עיקר העיקרים שמחזיק את המשפחה החרדית. אסור לזלזל בתהליכים דמוגרפיים או להתעלם מהסכנות למשק ולכוח המגן העברי, אבל מוטב להתנהל מולן בהיגיון ובלי הפצת שנאה מיותרת. מגזרים ענקיים הם כמו בצל, יש להם שכבות.