אחד המשלים שאני מחבב מסיפורי רבי נחמן מברסלב, שנראה לי רלוונטי בשבילנו, נקרא "תבואת השיגעון". לפי הסיפור, המלך ויועצו הקרוב ראו בחוכמת הכוכבים שכל התבואה שתצמח באותה שנה תהיה נגועה, וכל מי שיאכל ממנה יהפוך למשוגע.

המלך והיועץ ניצבים בפני דילמה קשה: הם יכולים לאגור לעצמם תבואה ישנה ולהישאר שפויים, בזמן שכל שאר הנתינים יאכלו מהתבואה החדשה וישתגעו. אבל הם מבינים שמה שיקרה הוא שלאחר שכל הממלכה תאכל מתבואת השיגעון, ההמון יחשוב שכולם נורמלים, ורק אדם אחד נראה להם פתאום מנותק לחלוטין מהמציאות, מוזר והוזה: המלך. בעולם שבו כולם משוגעים, השפוי היחיד מוקע כמשוגע.

רבי נחמן ראה את המשל הזה מתאים לעולם שהוא חי בו, והוא נכון פי כמה וכמה בימינו. המערב אכל מתבואת השיגעון מלוא החופן. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל תחומי החיים.

קחו למשל כנס שנערך לאחרונה בקנדה, שבו קבעו המארגנים כי זכות הדיבור תינתן למשתתפים רק לפי "דרגת המוחלשות" שלהם: תחילה קיבלו את זכות הדיבור ילידים, אחריהם מיעוטים, אחר כך נציגי הקהילה הלהט"בית, אז נשים, ורק בסוף הגברים.

גם עולמות הזהות המינית יצאו מכלל שליטה. ראשי התיבות התרחבו מזמן מ־LGBT (להט"ב) עד ל־LGBTQQIA (אמיתי לגמרי), כשגם אחרי שכבר כותבים את כל האותיות הללו תמיד יש מי שמוסיף את הסימן "פלוס" בסוף - כי הרי צריך להשאיר מקום לעוד תת־זהויות שונות ומשונות.

סממן השיגעון המובהק מכולם, העדות הניצחת לכך שהחברה המערבית איבדה את הצפון, הוא חתירתה להכחדה עצמית. הילודה הולכת וצונחת, ובאירופה האוכלוסייה צפויה להתכווץ בעשרות מיליונים עד סוף המאה הנוכחית. שיעורי הילודה יורדים בהתמדה, מספר הקשישים מזנק, והיבשת נכנסת לעידן קודר של שאלות קיומיות על עתידה. חברה שמאבדת את רצון הקיום הבסיסי ביותר - העמדת דור ההמשך - היא חברה שהשתגעה.

כחלק מאובדן השפיות הכללי, גם המצפן המוסרי ומושגי הצדק הבינלאומיים השתבשו לחלוטין. כבר התרגלנו לכך שבכל פעולה ישראלית הכרחית נגד הטרור בעזה העולם ממהר לצדד בטרוריסטים הערבים. אבל האבסורד שובר שיאים חדשים: אפילו במלחמה מול איראן יכולנו לשמוע גינויים אירופיים רשמיים ל"תוקפנות הישראלית". סקר שנערך לאחרונה בספרד ממחיש את עומק העיוות: הנשאלים קבעו שדונלד טראמפ הוא האדם שמסכן יותר מכול את השלום העולמי. בנימין נתניהו, אגב, הגיע באותו סקר למקום השלישי. כן, טראמפ נחשב במערב לאדם משוגע. הרי כפי שרבי נחמן מלמד אותנו, כשכל העולם משתגע - דווקא השפוי נראה לנו כמשוגע.

נחזור רגע למשל תבואת השיגעון. אצל רבי נחמן המלך ויועצו מבינים בסופו של דבר שאם לא יאכלו, הם ימותו ברעב. הם מחליטים לאכול מתבואת השיגעון כדי לשרוד, אך מסמנים תו בולט על מצחם. כך, כשיביטו זה בזה, לפחות ייזכרו שהם משוגעים.

רובנו למדנו מרבי נחמן ואכלנו מתבואת השיגעון של תקופתנו. סיגלנו לעצמנו מנגנוני הישרדות. למדנו שיש דברים שמותר לומר רק במקומות מסוימים, ויש דברים שמותר רק לחשוב בשקט. התרגלנו לכללי המשחק, ולכן אנו מצפים לממלכתיות, להתנהלות פוליטית מסוימת. טראמפ, לעומת זאת, לא ניחן בהתנהלות הזו. הוא לא אכל מהתבואה, ואין לו סימן על המצח. הוא אומר יום ככה ויום ככה. המנהיג החזק בעולם מצייץ את דעותיו ללא מסננים, ברשת חברתית שהוא עצמו פתח ושהוא בערך היחיד שפועל בה.

אבל אולי זה בדיוק כוחו. שום מנהיג עולמי אחר לא היה מסוגל לעשות את מה שטראמפ עושה - לעמוד בחזית מול דעת קהל עוינת של כל מי שנחשבים לאליטה העולמית המובילה, ופשוט לעשות ההפך. כשאנחנו חיים בעולם שהשתגע לחלוטין, כנראה רק מי שנראים לנו משוגעים מסוגלים לעשות את מה שבאמת נכון.