יהודי בא בימים עם אבחנות פוליטיות מגובשות, גבאי ירושלמי ותיק בבית כנסת ספרדי, אמר לי השבוע בנימה עגמומית, רגע אחרי שנפרד לשלום מח"כ אשכנזי שנקלע במקרה לתפילת מנחה: "בעוד חצי שנה הם חוזרים, הטייסים".

עוד לפני שהרחיב את הדיבור בנדון, הבנתי למה הוא מתכוון: לבחירות בעוד חצי שנה ולמהפך שהוא צופה. לדעתו, הטייסים יחזרו לשלטון. אומנם מעולם לא היה בישראל ראש ממשלה טייס, רק חי"רניקים בדימוס, אבל לחיל האוויר יש דימוי פוליטי מסורתי שמחשיד את יוצאי החיל בהשתוקקות עכשווית לחילופי שלטון. אפשר לספק לדימוי הזה הסברים היסטוריים וסוציולוגיים בשפע, כמו גם לתופעת השמאלנות בתקשורת, אבל לא לנסות להפריך אותו. בחיל האוויר המצוין שלנו, איך לומר זאת בעדינות, רווחו תמיד השקפות עולם שונות משהו מאלו שבגולני, גבעתי וחטיבת החשמונאים. 

הרי זה לא מקרה שטייסי מילואים כיכבו בעצומות "הפסקת ההתנדבות" 2023, וכן בעצומות סירוב עתיקות יותר. מפקד חיל האוויר הפורש, תומר בר, הזכיר אותה בטקס החילופים השבוע, ובעצם לא היה יכול שלא להזכיר: "בראשית כהונתי היינו בעין הסערה. עם פרוץ המחאה נגד הרפורמה המשפטית, שרטטנו את קו הגבול הברור שבין פוליטיקה והשפעה לבין צה"ל. זה לא היה קל".

בר, הראוי לשבחים המקצועיים שהורעפו עליו השבוע מכל עבר, ראוי גם שלא ננצל את פרישתו כדי לפשפש שוב באופן הטיפול שלו ושל הרמטכ"ל הרצי הלוי בתופעת הסרבנות. שניהם היו אז מבועתים, ונהגו בהתאם. מותר להניח שנלמדו כבר הלקחים הסוציולוגיים בכל הנוגע להכשרת דור העתיד של טייסי חיל האוויר. לא מן הנמנע שבתוך עשור יהיה לחיל האוויר מפקד שהתחנך בישיבה דתית. אבל בינתיים מומלץ גם למחנה שהתקומם נגד הסרבנים לחשוב כיצד הוא יכול לתרום להרגעת החששות העמוקים שהניעו אותם לסרב. מה עושים כדי להשאיר בארץ גם את מאיימי הירידה במקרה שהגבאי הירושלמי הוותיק טועה, והטייסים לא יחזרו לשלטון?

לא, אין צורך לוותר להם על רפורמה משפטית או להקים מדינה פלסטינית כדי לפייס אותם, אבל חובה לחולל שינוי דרמטי בשיח ובסגנון בכלל כדי לרכך את רתיעתם. כשטייס 35־F חוזר ממשימת הפצצה בטהרן ושומע את טלי גוטליב צורחת בבג"ץ בשם הקואליציה, זה לא גורם לו לבטוח באיכות השלטון ששלח אותו למלחמה. ספק אם הוא יירגע במקרה שתתממש הידיעה על השריון המתוכנן של הדר מוכתר ברשימת הליכוד לכנסת הבאה, או אם במסיבות יום הולדת נוספות של בכירי ממשלה תוגש להם עוגת קצפת עם חבל תלייה. בקדנציה האחרונה הם שכחו יותר מדי פעמים שהממשלה היא של כולם, גם של הטייסים ושל ההייטקיסטים, אפילו של השמאלנים הגמורים, לא רק של אלה שבחרו בה.      

מנגד, באופוזיציה שכחו שכמחצית מהעם היהודי היושב בציון עדיין תומכת בממשלה היוצאת. כאשר אביגדור ליברמן הכריז השבוע "שיתהפך העולם, אני לא אשב עם נתניהו", הוא בעצם הכריז שהוא לא יכיר גם בהכרעת הבוחר. כלומר, אולי הוא יעשה שוב מה שעשה בבחירות 2019 א', ויעדיף בחירות חוזרות על הקמת קואליציה יציבה בישראל. אין הבדל גדול בין האיבה הלא כבושה הטמונה בהתחייבות החרמה שכזאת ובין התוכנית המוצהרת של יאיר גולן לסגור את ערוץ 14 או ההבטחה של בנט להדיח קציני משטרה שהשתתפו במסיבה של בן־גביר. עצוב לחשוב שבאופוזיציה חושבים שזה מה שצריך להגיד לציבור כדי לזכות בתמיכתו בקלפי. אחרי הכול לא כולם פה טייסים, וגם הטייסים הם כבר לא מה שהיו פעם. מפקדם הנכנס, אלוף עומר טישלר, הבהיר בטקס החילופין בתל־נוף שהתפקיד שלהם זה "להגן מבחוץ, ללכד מבפנים".