בימים האחרונים עלו לכותרות מעלליה של קבוצת SSQ, כנופיה אלימה של ילדי מסתננים שמעורבת בעבירות רכוש ואלימות ומטילה את חיתתה על תושבי תל־אביב, תוך פרסום מעלליה ברשתות החברתיות כדי להגביר את אפקט הפחד.

מי שממהרים למסגר את כנופיות המסתננים כעוד בעיית משילות מפספסים הבדל מהותי. כל פשע של ילדי המסתננים הללו הוא מקרה מיותר, שמוסיף עומס למערכות שמתוחות עד הקצה - כי הפושעים לא היו אמורים להיות פה. אם יש מערכת שאחריותה לכך שבשנת 2026 אנו מתמודדים עם כנופיות ילדי מסתננים גבוהה מזו של כל המערכות האחרות, הרי שזו מערכת המשפט.

מערכת המשפט הישראלית, בכלל ערכאותיה, לא סתם הפריעה לטפל בסוגיה. למעשה, זו דוגמת קיצון לבלימה בכוחניות משפטית אטומה, פעם אחר פעם, של כל ניסיון לפעולה - בין של הרשות המבצעת ובין של הרשות המחוקקת.

כנופיות ילדי המסתננים לא היו באות לעולם לו הוריהם לא היו נכנסים לישראל בהמוניהם בעקבות כפיית שינוי המדיניות המנהלית באמצעות עתירות לבג"ץ בעשור הראשון של המאה. הם לא היו נשארים בישראל לולא ארבעת ביטולי החוקים נגדם בעשור השני שלה. לכך יש להוסיף את מאות ההחלטות בערכאות שונות שהפכו הרחקת מסתננים באמצעות צווי גירוש פרטניים לבלתי אפשרית בפרק זמן סביר ובהשקעת משאבים הגיונית.

לכן מתסכל שהמאבק המוצדק לאיזון מחדש בין הרשויות התעסק באינספור נושאים ולא בהגירה. סוגית המסתננים חוצת מחנות. החוקים שנועדו להוציא אותם, ונפסלו שוב ושוב בבג"ץ, זכו לתמיכה מהימין ועד אמצע מפלגת העבודה. זהו נושא שבו מערכת המשפט באופסייד מוחלט לציבור, ודווקא בו הימין הפסיק לאתגר אותה.

לרוב הציבור אין הבנה מיוחדת בשערוריית מינוי נציב שירות המדינה. הלכת דרעי־פנחסי והניסיונות להרחיב אותה בבג"ץ בן־גביר היא טירוף משפטי, אבל הזעם עליה הוא נחלת הימין. על האהדה לעמדת הממשלה בנושאים הקשורים בחרדים אין צורך להאריך את הדיבור - בג"ץ זיהה היטב את הרגש הציבורי, והוא רוכב עליו בהצלחה, כפי שחווינו רק השבוע. לעומת סוגיות כאלה, שמעניינות בעיקר "עכברי משפט" במקרה הטוב ושעמדת הקואליציה בהן אינה אהודה במקרה הפחות טוב, התמיכה בהחמרת הטיפול במסתננים קרובה לקונצנזוס, ומי שסובלים ממנה במיוחד אינם בהכרח מצביעי הקואליציה הטבעיים. לכן אין סוגיה טובה ממנה לאתגר את מערכת המשפט.

ומה מתרחש בפועל? אף מהלך חקיקתי חדש שנועד לטפל בנושא לא קודם מאז פסילת חוק הפיקדון בשנת 2020. האם חוק חדש גם היה נפסל? ייתכן, אבל ככה מנהלים מאבק.

עוד לא מאוחר. לכנסת הזאת, שצפויה באופן חריג למלא את ימיה, יש עדיין כנס שלם לפעול בו. חקיקת הגירה חדשה וקשוחה, שתשלול את התמריצים לשוהים בלתי חוקיים להגיע לארץ ולהשתקע בה, יכולה עדיין להיכנס לספר החוקים. גם קידום חוק יסוד שיאפשר להגן על החוקים הללו מפסילה "רגילה" בבג"ץ אפשרי.

המאבק בין הרשויות הוא במידה רבה מאבק על לגיטימציה. אם בג"ץ מוכן להשקיע את מעט הלגיטימציה שנותרה לו כדי להבהיר שלאזרחי ישראל אסור לקדם שום פתרון לבעיה של כנופיות אלימות של מהגרים שכלל לא היו אמורים להיות פה בלעדיו, הוא ישלם על כך מחיר. נבחרי הציבור ירוויחו מהשבת הסוגיה לחזית הוויכוח.

יותר מדי שנים נשדדה מהציבור ומנבחריו היכולת הכי בסיסית של מדינה ריבונית לקבוע מי ייכנס בשעריה. הגיע הזמן להשבתה לידי הציבור. אם זה לא יקרה, ובג"ץ יבחר שוב להעדיף את האינטרסים של מי שנכנסו לפה באופן פורע חוק ומאמללים את תושבי המדינה על פני האינטרסים של הכלל - עוד אבן תיפול מחומת הלגיטימציה שלו. אבל בשביל זה צריך לפעול עכשיו. האם יימצא בקואליציית הימין מי שירים את הכפפה? אם לא, הבעיה כבר אינה רק בבג"ץ - אלא בהם.