קל לזהות מה משותף לרשויות שמתחמקות מתשלום ארנונה

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שחררה השבוע קובץ נתונים מרתק על 258 רשויות מקומיות בישראל. רבות נכתב כאן בעבר על האבסורדים של השלטון המקומי, שמקבל אצלנו את הכי מעט סמכויות בעולם המפותח, ועל שיטת מענקי האיזון המעוותת. לראשי הערים והמועצות יש תמריץ לדרדר את הדירוג הסוציו־אקונומי של הרשות ולהסתמך על תקציבי ממשלה, ולא לריב עם התושבים על גביית מיסים. אבל הפעם נתמקד בשאלה פשוטה מאוד – מהו שיעור גביית הארנונה בכל רשות?

הנתונים סופקו לגבי שנת 2024. הממוצע הכלל־ארצי היה קצת פחות מ־70% בגביית ארנונה למגורים. אבל יש פערים משמעותיים בין הרשויות. בצמרת הרשימה, כמה לא מפתיע, כפר־שמריהו עם 92% אחוזי גביית ארנונה. אחריה הר־אדר, סביון, אפרת, להבים, שוהם, תל־מונד, והמועצה המקומית שער שומרון סוגרת את השמינייה הפותחת עם שיעור גבייה של 88%.

מה קורה בתחתית הליגה? 55 רשויות מקומיות בישראל גבו פחות מחצי מחובות הארנונה של תושביהן, בניכוי מפוני המלחמה שהשתרבבו לרשימה שלא בצדק. השמות? אל־קסום עם 0% עגול, נווה־מדבר עם 1%, בתל־שבע גבו 6% מהארנונה למגורים לשנת 2024, ערערה־בנגב – 14%, כסיפה – 19%, לקיה – 21%, שגב־שלום – 22%. כולן רשויות בדואיות שנמצאות בנגב. אחריהן במעלה הטבלה נמצאות: נצרת, רהט, יפיע, ערערה, קלנסווה, בוקעתא, עילוט, כעביה־טבאש־חג'אג'רה, מר'אר, פוריידיס, אעבלין. וכך זה נמשך ונמשך. רק שלוש רשויות "יהודיות" התברגו ברשימה הזאת: מודיעין־עילית עם 39 אחוזי גביית ארנונה, יחד עם נחף, טובא־זנגרייה, ומשהד. רכסים עם 42% כמו בְּחורה ובטורעאן, ועמנואל עם 49% כמו בכפר־ברא ובזרזיר.

מה משותף כמעט לכל הרשויות המוזכרות ברשימה הזאת? כמובן – שיעור גבוה של השתתפות המדינה בתקציבן. בממוצע הארצי, 57% מההכנסות בתקציב הרגיל של רשות מקומית הן הכנסות עצמיות, השאר מגיע מהממשלה. יש חפיפה ברורה בין רשימת הרשויות שלא מצליחות או לא מנסות לגבות ארנונה מתושביהן, ובין רשימת הרשויות שזוכות לאחוזים גבוהים במיוחד של תמיכה ממשלתית בהכנסותיהן.

כך למשל, המועצה האזורית נווה־מדבר, שגובה ארנונה בשיעור אפסי, מקבלת מהממשלה 91% מהכנסות התקציב הרגיל. בלקיה זה 89% מהתקציב, באל־קסום ותל־שבע 88%, ובחורה 86% מההכנסות מגיעות מהממשלה. כלומר, מגיעות מאיתנו משלמי המיסים.

הנתונים מדברים בעד עצמם, ומספרים את הסיפור האמיתי של המעמדות בישראל: מעמד ביניים־גבוה שעובד ומשלם מיסים גבוהים, ומערכת שלמה שנועדה לנתב את הכספים האלה לא למעוטי היכולת, אלא למגזרים שלמים שיכולים אבל בוחרים שלא להשתתף בשוק העבודה, ולהזדקק לבריות.