הייעוץ המשפטי סופג אש על התערבות יתר בנושאים פוליטיים, אבל במסגרת עתירה העוסקת פרשת מינויו של הרב יצחק רפאל אבוחצירה לרב העיר רמלה מתגלה תמונה הפוכה: שתיקה רועמת דווקא באירוע שבו שומרת הסף הייתה אמורה להרים דגל אדום.

הלחץ האדיר של הפוליטיקה החרדית עשה את שלו, ומועמדותו של אבוחצירה אושרה על ידי מועצת הרבנות הראשית והמשנה ליועמ"שית כרמית יולס, למרות חוות דעת תקדימית של הייעוץ המשפטי ברבנות, שקבעה כי לתעודת הכושר שהציג אין תוקף משפטי וכי חשדות כבדים עולים באשר לנסיבות יצירתה.

יצחק אבוחצירה הוא בנו של רב העיר הקודם הרב יחיאל אבוחצירא ונכדו של ה"באבא חאקי", הרב יצחק אבוחצירא. בישראל 2026 הדרך לרבנות עיר לא עוברת ביגיעה על ספסלי בית המדרש לקראת מבחני הסמכה מפרכים, אלא דרך שם המשפחה הנכון וקשרים במסדרונות הנכונים. על פי הטענות שבעתירה, עלילת אבוחצירה היא לכאורה תצוגת תכלית לריקבון העמוק במערכת שירותי הדת. היא ממחישה כיצד הפוליטיקה החרדית מתמודדת עם מכשולים קלים כמו תעודות ש"נעלמו", תיקי בחינה לא קיימים וחשדות כבדים לזיופים, ובאיזו קלות עוצמים עיניים בוועדת הבחירות, במועצת הרבנות הראשית ואפילו בייעוץ המשפטי לממשלה, מול חשדות חמורים.

בלב העתירה עומדת תעודת כושר לרבנות־עיר שהציג אבוחצירה. התעודה, שנחתמה כביכול על ידי הרבנים הראשיים בשם ה"מועצת" בשנת 2001, התגלתה כחומר מהסוג שאמור לככב במחלקות לזיהוי פלילי.

רקע כללי: כדי לקבל תעודת כושר לרב עיר צריך לעבוד קשה. לבחינות ניתן לגשת רק לאחר שנות לימוד ארוכות בישיבה גבוהה, ועל המועמד לעבור 11 בחינות שונות בכתב. חלקן, כמו הלכות שבת והלכות "איסור והיתר" (כשרות), דורשות לימוד ממושך האורך לפחות שנה. לאחר השלמת הבחינות נדרש המועמד לעבור ריאיון בפני ועדה של רבני עיר, ואם הוא עובר אותה שמו עולה לדיון בישיבת מועצת הרבנות הראשית, הרשאית לאשר תעודת כושר.

ועכשיו חידה: כמה בחינות מתוך 11 עבר אבוחצירה? התשובה היא אפס. במחלקת הבחינות ברבנות הראשית אין אפילו תיק שלו.  גורנישט. מה כן יש לו? צילום מוזר של תעודת כושר שנחתמה כביכול על ידי הרבנים הראשיים בחודש אלול תש"ס (2000), אחרי הבחינות שכביכול נערכו לו. אממה, בדיקה של עו"ד אורית משמוש מהייעוץ המשפטי של הרבנות הראשית גילתה שהמועצה כלל לא התכנסה באותו חודש, ושאלת ההסמכה של אבוחצירה לא עלתה בפרוטוקולים של שום ישיבה סמוכה.

בדיקה נוספת גילתה שכלל התעודות שהופקו באותה שנה היו בעיצוב אחר ובגופן אחר, בשיטת מספור שונה מזו שהופיעה בצילום של אבוחצירה. אם לא די בכך, התאריך שבו נחתמה כביכול התעודה, הוא בכלל יום שבת. כאשר אבוחצירה נשאל מדוע הוא מגיש צילום והיכן התעודה המקורית, הוא לפחות סיפק תשובה מקורית: שריפה אחים שריפה. התעודה עלתה באש בשריפה שפרצה בכולל, כך טען. אף אחד לא טרח לדרוש תיעוד כלשהו ל"שריפה". ועוד פרט קטן: גם כשמדובר בעילויים מבריקים, לפחות נכון לאותה עת, מועצת הרבנות התנגדה להענקת תעודת כושר לרב עיר לפני גיל 30. אבוחצירה היה אז בן 28.

אגב, ה"תעודה" הזו הוזנה למחשבי הרבנות רק בשנת 2016, עשור וחצי לאחר שכביכול ניתנה, עניין לא סביר לחלוטין בהתנהלות של יחידת סמך ממשלתית. כדאי להתעכב על זהות הגורם שהזין אותה למערכת המחשוב: הרב רפאל מזרחי, מנהל מחלקת הבחינות, שבאותה שנה נחקר והושעה מתפקידו בעקבות "חשד כבד למרמה במבחני ההסמכה לרבנות הראשית". לאחר ארבע שנים נסגר התיק והוא הוחזר לתפקיד. מזרחי טען שהוא הזין את התעודה על סמך הצילום, מבלי שמצא תיק כלשהו של המועמד.

כביש עוקף

בתוך האפלה הזו הבליחה צדיקה אחת: עו"ד אורית משמוש, שידיה בדקו לאורך השנים מאות תעודות כושר. משמוש ניסתה לעמוד בפרץ, והגישה חוות דעת שבה קבעה כי "אין כל אפשרות לתת אישור משפטי לתוקפה של תעודה זו". אבל המשנה ליועמ"שית יולס טענה שאין בסיס להתערבות מנהלית לאור אישור ה'מועצת', שהיא הגוף המוסמך לאשר תעודות כושר, ולאור העובדה שהמשטרה לא ראתה לנכון לחקור את התיק.

אם כך, כיצד אושרה המועמדות? כאן צריך להיכנס לפרצה ישנה שהייתה במערכת הבחינות. עד 2012 התקיים, לצד המסלול הקלאסי של הבחינות, מסלול ייחודי שנועד במקור לגדולי תורה מובהקים, כמו הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב שלמה פישר. מדובר בתלמידי חכמים עצומים שגם דיינים מכהנים היו מתייעצים איתם, ורצו למנותם מבלי לאלץ אותם להיבחן על חומר שהם בקיאים בו יותר מהבוחנים.

הפרצה שהייתה אמורה להיות שמורה למתי מעט הפכה למסלול עוקף, עד שבא בג"ץ וחסם אותה בשנת 2012. אבל גם כשעיגלו פינות, לא היו מעניקים תעודת כושר לרב־עיר מבלי שהמועמד עבר לפחות שלוש בחינות גדולות: שבת, כשרות ונידה. גם אצל אלה שזכו לפטור גורף, זה לא קרה ללא תיק נבחן, תיעוד לבחינה כלשהי בעל־פה, פרוטוקול ישיבת מועצה שאישרה את מתן הכשירות או תעודת כשירות מקורית. למקרה של אבוחצירה אין אח ורע.

למרות חוות הדעת החד־משמעית של הייעוץ המשפטי, ועדת הבחירות בראשות השופטת בדימוס שרה פריש החליטה לאשר את המועמדות. הוועדה בחרה להסתמך על "זיכרונות בעל־פה" של מקורבים במקום על מסמכים מנהליים. מיהם אותם מקורבים? עוד כוכב המוכר למי שעקב אחרי הכתבות שפרסמנו פה בענייני הקדשות: חבר המועצה הרב יצחק רלב"ג העיד כי הוא זוכר שבחן את הרב אבוחצירה בעל־פה לפני כ־25 שנה, לבקשת הרבנים לאו ובקשי־דורון. רלב"ג עצמו קיבל לא מעט מהפוליטיקאים החרדים בתחום שירותי הדת: מינוי בנו לבית הדין הרבני הגדול, מינוי חתנו הרב דוד לאו לרב ראשי, ומינוי שלו עצמו לחבר המועצה במשך כמה קדנציות.

מועצת הרבנות אישרה פה אחד את התעודה על סמך עדותו של רלב"ג והחלטת השופטת פריש. נטען שבאותה תקופה היה מקובל להסתפק בבחינה בעל־פה, ושכל השינויים והפגמים הצורניים בתעודה אינם פוסלים אותה. 

ארגון עתים הגיש עתירה לבג"ץ. את אבוחצירה מייצג המשנה ליועמ"ש לשעבר ארז קמניץ, ואת עיריית רמלה שהתנגדה למינוי מייצג המשנה ליועמ"ש לשעבר, רז נזרי. הפרקליטות לא דרשה חקירת משטרה והחליטה להגן על המינוי מבלי להתעמת עם טענת הזיוף המהותית. לטענתה אין להתערב בהחלטת מועצת הרבנות הראשית בשל "חזקת התקינות המנהלית" ו"אי התערבות בשיקול דעת מקצועי". עוד נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי. הפרקליטות נסמכה גם על גורמים במשטרה שהבהירו כי אין תוחלת לחקירה פלילית, בין השאר לאור החלטת המועצה להכיר בתעודה.

בג"ץ קבע דיון לעוד חודשיים, ולא הוציא צו ביניים. תושבי רמלה יקבלו רב עיר שכשירותו מוטלת בספק כבד, ומדינת ישראל קיבלה שיעור כואב על מנהל תקין בחסות השלטון. מטעמו של אבוחצירה נמסר כי שום גורם שטיפל בתיק לא טען שהתעודה מזויפת.