בעקבות ביקורתו של הרמטכ"ל על קבוצת הפורעים מבין נערי הגבעות, הגיבו רבנים חשובים, ובראשם הרב דב ליאור, במכתב תמיכה לחלוצים פורצי הדרך. יש במכתב דברי שבח ראויים ליושבי החוות בכל מרחבי יהודה, שומרון, מדבר יהודה ובקעת הירדן. דברי השבח עומדים על כך שהנערים (והמבוגרים) הנזכרים, מונעים בחריצותם ובמסירות נפשם מציאות של התיישבות ערבית באדמות מדינה המכוונת לכתר את היישובים היהודיים, להפוך את כבישי הגישה ליישובים ואת עורקי התחבורה הראשיים למוקפים בהתיישבות ערבית עוינת נוסח באב אל־וואד במלחמת השחרור, ויישר פועלם של מתיישבים אלה, הזוכים לתמיכה גם מן השלטונות ומכוחות הביטחון.

הדברים חשובים במיוחד אחרי הירצחו של יהודה שרמן הי"ד מאזור חומש, אחרי לינץ' אלים במיוחד ליד חווארה בנער יהודי, שגרם לכך שכמעט איבד את חייו, ובעיקר אחרי שנודע מספרם המחריד של "חיילי" הרשות הפלסטינית (רבבות רבות), צעירים שהתאמנו אימונים מתקדמים בנשק והם מצוידים בו ליום פקודה נגדנו, יום פקודה החמור יותר ממה שקרה בשמחת תורה לפני שנתיים וחצי.

ישנם לא מעט חיכוכים עם ערבים באשמת הערבים, ועל כוחות הביטחון לפעול נגד ערבים אלה במלוא התקיפות. אך הרבנים הנכבדים הנ"ל סתמו ולא פירשו את דבריהם על "גירוש האויבים, והתיישבות בכל מקום בארצנו הקדושה". לאחרונה נתפרשה אמירה מעין זו על ידי כמה מן הנערים הנ"ל כצורך להציק לערבים המתפרנסים עשרות שנים מעדריהם וחלקות השדה שלהם, הצקה המביאה לעיתים מזומנות גם לאלימות, ואף לאלימות קשה ואכזרית מול הבדואים והערבים, וגרמה לאחרונה בעקיפין גם לשפיכות דמים.

האלימות אינה מטרה אצל נערים אלה. היא נגררת בעקבות מריבה עם הערבים, שנולדה בעקבות הצקה והתחככות מכוונת. ההצקה נועדה להביא את התושבים הבדואים או הערבים לקפל את מיטלטליהם ואת עדריהם ולנדוד למקום אחר, וכך לאפשר את הרחבת ההתיישבות היהודית.

האם לכך התכוונו הרבנים חותמי המכתב, או שמא רק לגירוש ערבים צוררים, המתנכלים לנו בפועל במטרה לגרש אותנו? דבר זה אינו ברור דיו ממכתבם. הרבנים יכולים להתעלם מן המעשים שציינתי ולומר שאינם מאמינים בנכונותם. אך עדויות ההולכות ומתרבות על מעשי הצקה מן הסוג הנזכר והידרדרותם למריבות אלימות הולכות וגוברות, גם מפי אוהבי התיישבות ולא רק משונאיה, שומטים את הקרקע מהיכולת להתעלם מן המעשים. אם הרבנים מתנגדים להתגרויות יהודיות בערבים שלא עשו לנו רע – שיקומו ויאמרו זאת במפורש ובלשון ברורה וחד־משמעית. אם הם תומכים בהן כדי לגרום לערבים, גם אם הם חפים מפשע, לקום וללכת, שיקומו הרבנים וייטלו אחריות גם על שפיכות הדמים הנגרמת מהן לא פעם.

אני אוהב אהבת נפש את החוות, את יושביהן ואת מסירותם לנוכחות היהודית בכל מקום עד שלא יבולע לכולנו, כמו שקרה בחבל עזה בעקבות התרוקנותו מיהודים. עם זאת, הצקות של כמה מנערי החוות לערבים חפים מכל פשע, התחככות מכוונת בהם כדי להביא להתנגשויות אלימות, היא דבר שלא אקבל בשום פנים. דומני שזו דעתם של רוב גדול של מתיישבי יהודה ושומרון ושל שאר אחינו בני ישראל, המתגייסים לצבא ולמילואים, גם ליחידות שעיקר תפקידן להביא שקט וביטחון גם לחיים ביהודה ושומרון. דומה שזו דעתו של מורנו הרב צבי יהודה קוק, כפי שהעיד הרב יעקב פילבר:

מורי ורבי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל עם מלוא עמידתו האיתנה ואהבתו לארץ ישראל, הייתה השקפתו ועמדתו ביחס לזכויות הנוכרים החיים בארץ כי אין לקפח את זכויותיו הפרטיות של האזרח הערבי ולא לפגוע ברכושו או באמצעי הקיום שלו.

...עמדתו זו לא הייתה רק מחשבתית בלבד, אלא עמדה גם במבחן המציאות כמו בעלייה הראשונה של גרעין אלון־מורה, שבה השתתף הרצי"ה עצמו. מיד עם בואו לשטח היה שואל כל גורם שהגיע לשטח: האם הקרקע היא פרטית? רק משהוברר לו שהשטח הוא אדמות מדינה ואינו שייך לאדם פרטי כלשהו, נחה דעתו והסכים לעלייה.

אני מודע לכך שהצקות אלו, אם יימשכו, עשויות להביא להתפנותן של משפחות ערבים ממקומות אסטרטגיים החשובים לנוכחות היהודית. אולם ייאמר במפורש: מטרה זו אינה מקדשת בשום פנים את האמצעים הנזכרים לעיל, הנגררים לעיתים גם לשפיכות דמים או לאכזריות בלתי מתקבלת על הדעת, במכות ובהשחתת רכוש. מחירם של אמצעים אלה בדעת הקהל בארץ ובעולם הוא עצום מכדי לתארו, אך עיקר המחיר הוא הוויתור המודע על דרך ה' לעשות צדקה ומשפט שהנחיל לנו אברהם אבינו, ואסור לנו להסכים לוויתור זה בשום פנים. הישיבה היהודית בחברון גדלה והתעצמה בשנים האחרונות בזכות קניית בתי הערבים במקומות האסטרטגיים בחלק מן העיר בכסף מלא, כפי שעשה אברהם אבינו במערת המכפלה. רק בדרך זו נמשיך ונירש את הארץ הטובה שנתן לנו ה'.