במהלך הריאיון עם ארית אנסבכר־לנזמן, יו"ר עמותת "בת עמי", נזכרת פסיקת הרבנות הראשית בעניין שירות צבאי לנשים. בהקשר זה אני מבקש לספר ולהעיד:
עוד כתבות בנושא
ביום י' באדר א' תשמ"ד, 13 בפברואר 1984, התקיימה בלשכת הרבנים הראשיים דאז, הרב אברהם כהנא שפירא והראשון לציון הרב מרדכי אליהו, פגישה עם משלחת הנהגת בני עקיבא, ובתוכה הרבנים אברהם צוקרמן וחיים דרוקמן, המזכ"ל לשעבר אמנון שפירא, והמזכ"ל המכהן, כותב שורות אלה. הרבנים הראשיים נענו לפנייתי לקיים פגישה דחופה לבירור סוגיית גיוס הבנות לצה"ל במסגרת בני עקיבא; הפגישה התמקדה בגיוס בנות לגרעיני הנח"ל של בני עקיבא.
הרבנים דרוקמן וצוקרמן הבהירו לרבנים הראשיים את עמדת בני עקיבא, שהתקבלה בעקבות פרסום הוראת הרבנות הראשית שלפיה "גיוס נשים אפילו פנויות במסגרת צבאית באיזו צורה שהיא אסור בהחלט". פסיקה זו התקבלה בכ"א באדר א' תשי"א, 27 בפברואר 1951, על ידי הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג, והראשון־לציון בן־ציון מאיר חי עוזיאל. ואולם הרבנים צוקרמן ודרוקמן ציינו שבדיונים עם שני הרבנים הללו הם הבהירו כי האיסור שהטילו כוונתו איסור על המדינה לגייס נשים בכפייה, ואינו מתייחס לבנות שמעוניינות להתנדב לצה"ל.
הכי מעניין
פסיקה זו חזרה ואושרה לאורך שנים על ידי הרבנים הראשיים. הרב הראשי, איסר יהודה אונטרמן, כתב לבת שביקשה הדרכתו: "אם בת דתית רוצה להתגייס לצבא וטוענת כי היא תקיפה בדעתה ובמזגה כי יכולה היא לעבוד במסגרת צבאית, ותשמור על תומתה וחירותה המלאה, בהתנהגותה והנהגותיה, ואינה חוששת משום לחץ המביא לידי ניסיונות – אין הרבנות מוחה בידה" (ו' באדר א' תשל"א). הרב הראשי שלמה גורן כתב לבת שביקשה חוות דעתו: "כל בת דתית המרגישה שערכי הדת שספגה בביתה ובבית הספר חזקים דיים, יכולה להתגייס ולשרת בצה"ל, ורצוי ביחידה דתית, אם ניתן" (ט"ו בטבת תשמ"ב).
עוד הבהרתי כי בפגישת הכנה מוקדמת שלי עם ראש אכ"א, אלוף משה נתיב, הוא חזר ואישר בפניי את הנוהל המחייב בפקודות מטכ"ל לגבי בנות שמתגייסות לצה"ל, ותוך כדי שירותן מבקשות לעבור למסגרת אחרת, מטעמים דתיים ואחרים. נקודה זו הייתה חשובה מאוד לרבנים הראשיים.
בסיום פגישתנו עם הרבנים הראשיים שפירא ואליהו, הם הבהירו שאינם משנים את ההוראות ההלכתיות שניתנו לבני עקיבא על ידי רבנים ראשיים שקדמו להם. עמדת זו של הרבנות הראשית נמסרה על ידי הרב אברהם צוקרמן כמה ימים מאוחר יותר, בכינוס ראשי אולפנות בני עקיבא. הרב צוקרמן כתב ברוח זו לתלמידים שביקשו לברר את הנושא.
באותה כתבה טוענת ארית אנסבכר־לנזמן: "מורכב להפוך את זה לחובה, כשכל השירות הלאומי הוא למעשה התנדבות, בחירה". מורכבות מחייבת התמודדות ולא ויתור והשלמה. האם נכון, מוסרי וראוי שהציבור הדתי־לאומי, שתובע "שוויון בנטל", ימשיך להעניק לבנותיו זכויות שאינן עומדות לבנות כלל־ישראל? פער ניכר זה מעורר עלינו כעסים וביקורת ומעמיק את העמקת הפיצול בחברה, שזקוקה נואשות ליתר איחוד ושוויון.
הגיע הזמן שהציבור הדתי־לאומי יתבע להחיל חובת שירות שווה לכל בנות ישראל, ויותיר בידי הצבא ומשרד הביטחון את שיבוץ הבנות לשירות במסלולים שונים על פי התאמתן – צבאי ולאומי, קרבי ועורפי. זאת מתוך הכרה שלא כל הבנות מתאימות לשירות במסגרות צה"ל, ויש מי שמסלול השירות הלאומי המלא מתאים להן יותר ותרומתן שם תהיה גדולה וחשובה יותר.
אין בכל אלה כדי למעט בתרומתן החשובה של בנות השירות הלאומי לעם, למדינה ולחברה. אוסיף ואומר כי לכותב שורות אלו זכויות יסוד בהקמת ארגון "בת עמי", שהמרואיינת עומדת כיום בראשו.