יוזמתו של פרופ' משה כהן־אליה לשלוח אל הנשיא דונלד טראמפ מכתב, בבקשה להשית עיצומים משתקים על ה"דיפ סטייט", עוררה תגובות רבות מימין ומשמאל.

מימין אנשים מחו על הפנייה אל "הפריץ" כדי שיבוא לפתור בעיות פנים־ישראליות. כבודם הלאומי לא מאפשר פנייה לשליט גוי לסיוע במשבר חברתי, משפטי ופוליטי שפוגע קשות בדמוקרטיה הישראלית, וכובל את ידי השלטון שנבחר ברוב מוחץ. חלקם מזהירים מתוצאות מלחמת האחים בין יוחנן הורקנוס לאריסטובלוס השני, שהביאה לפנייה לפומפיוס הרומאי להתערב בנעשה כאן. התוצאה הייתה כיבוש ארץ ישראל בידי רומא בשנת 63 לפני הספירה וקץ עצמאות ממלכת החשמונאים. לכן הם מזהירים מפני הצעד המסוכן.

המחאות משמאל לוקות כרגיל בצביעות. שם מזדעקים על פנייה לשליט מעצמה זרה להתערב בענייננו הפנימיים, ומתעלמים מפנייתם שלהם, תוך כדי מלחמה, לממשל ביידן העוין - כדי שישית עיצומים על שרים בממשלת ישראל ועל אנשים פרטיים שראויים לכך בעיניהם, רק בשל היותם מתנחלים או בעקבות פעילותם בחסימת משאיות סיוע לעזה מתוך סולידריות עם חטופינו שהוחזקו בידי חמאס. לצביעות אין טעם להשיב, ודי בחשיפתה. לכן אשיב למתנגדים מימין.

לכל החוששים מתקדים נאמר כי הוא כבר כאן. במשך כל המלחמה בעזה ממשל ביידן - העוין ביותר לישראל מכל הממשלים הקודמים - הטיל עיצומים על שרים בממשלת ישראל. הם הושתו גם על אזרחים שהיו נתונים לפתע תחת מתקפה כלכלית ומשפטית מצד המעצמה הגדולה בעולם.

דבר כזה התאפשר רק בגלל הלשנה של גורמים מישראל, שידעו לנקוב בשמותיהם של מתנחלים ושל אזרחים הגונים שיצאו לחסום משאיות סיוע לעזה מתוך אכפתיות וסולידריות עם החטופים.

לצד חוסר האונים של נפגעי העיצומים, העלבון שחווינו היה כפול. בזמן מלחמה גורמים משמאל פנו בבוגדנות נגד אחיהם שבאותו זמן ממש נלחמו להגן עליהם. הוסיפו לכך את הפגיעה בריבונותנו, שחושפת אזרחים ישראלים לעיצומים מצד שלטון זר.

ראו גם כמה מהר פעלו הבנקים בישראל למלא את רצון הפריץ: בהקפאת חשבונות וכרטיסי אשראי, ביט, פייבוקס או משיכת כסף מזומן.

התקדים כבר קרה, ולמזלנו הממשל בארה"ב התחלף לטובה. אבל ה"דיפ סטייט" עדיין פה, ומסכל כל ניסיון של משילות מצד הממשלה הנבחרת. הוא מותח את החבל באופן בלתי חוקי, וסומך על הימין הממלכתי שלא יקרע אותו בקצהו השני.

אבל בחושיו המחודדים, הציבור מבין מה שמתרחש בריש גלי, ונפשו נקעה מרמיסתו. הוא חותם בהמוניו על המכתב, ויעבור בהרבה את היעד שהציב היוזם פרופ' כהן־אליה, 100 אלף חתימות.

גם פניות נרגשות של מי שחרדים לעצמאותה וריבונותה של המדינה, ורואים בעצומה הזו את "הגדלת התלות והעבדות שלנו", לא מרשימות את הציבור. זריקה לפח של הקולות ששם בקלפי מטרידות אותו יותר, ומזכירות לו מי באמת מנסה לשעבד אותו. הוא לא רואה את הדמיון בין הזמנת השליט הרומי להשתלט פיזית על ארץ ישראל לפני 2,089 שנים ובין הקפאת חשבונות בנק בימינו.

לא ידוע מה יהיו ההשלכות של המכתב על ממשל טראמפ. אולי כהן־אליה לא צריך לשלוח את העצומה כלל, כי המסר עבר גם כך גם בממשל בארצות הברית, ורצוי שגם אצל הדיפ סטייט. בכל מקרה, זהו מפגן אזהרה אדיר של הימין טרום הבחירות - והוא רק התעורר.