רפורמת החלב היא אחד הנפגעים השוליים של המלחמה. שר האוצר סמוטריץ' החליט להקריב אותה – זמנית, לדבריו – כדי לאפשר את העברת תקציב 26' במהירות. מדינה במלחמה לא יכולה להמשיך להתנהל בלי תקציב. למרבה הצער והדאגה, גם עם תקציב נשקפות לה סכנות כלכליות רבות.

אבל סכנה אחת לפחות הוסרה: החשש הקבוע מפני מחסור בחנויות המזון. למעשה היא לא הייתה קיימת אף פעם, אבל עד למלחמה הקודמת הציבור פחד שייווצר מחסור, נהר למרכולים ורוקן את המדפים. אפילו שישיות המים אזלו חיש קל. הפעם, על אף התמשכות המערכה, אין תורים ארוכים בשום מקום. המדפים מלאים כל טוב. אפשר לגזור מכך מסקנה שמפריכה את הטיעון העיקרי של מתנגדי הרפורמה – חשש לביטחון המזון במצבי מלחמה. 

שר החקלאות לשעבר אורי אריאל, שבמקרה פגשתי לפני ימים אחדים, הזכיר לי שהרוב המכריע של תצרוכת הקמח בישראל מתבסס על ייבוא. ישראל מגדלת פחות מעשרה אחוזים מהחיטה שהיא אוכלת: לחם, קרקרים, אטריות. אפילו גרגר אורז אחד לא צומח בארץ, כנ"ל סוכר, קפה, תה או קקאו. חלק גדול מהבשר מיובא. דרום אפריקה מתעבת אותנו, ובכל זאת מייצאת הנה בחורף ענבים. כנראה כדאי לה לייצא. לכן מותר להניח שגם חלב יהיה אפשר לייבא הנה במידת הצורך, אם יתאמתו הטענות המבהילות שלפיהן רפורמת החלב תהרוס את כל הרפתות.

אריאל עצמו כבר חתם בסתיו 2018 על רפורמה דומה למדי לזו שסמוטריץ' דחף עד לאחרונה. גם היא כללה פיצוי נאה למגדלי בקר קטנים שעלולים להיפגע ממנה. בטקס החתימה נכחו כל בכירי המשק החקלאי בארץ, ובכללם ראשי התנועה הקיבוצית. שר האוצר דאז משה כחלון בישר בטקס כי "חתמנו על רפורמה היסטורית במשק החלב שתוזיל משמעותית את מחירי החלב עבור אזרחי ישראל, תייעל את ענף החלב ותפתח אותו לתחרות בריאה". אבל לחץ כבד מלמטה גרם לכחלון להתחרט, צצו גם קשיים משפטיים, והרפורמה הוקפאה. כשסמוטריץ' ניסה להחיות אותה, רוב הליכודניקים בכנסת התקוממו. באורח פלא הם השלימו בכך את ההליך המוזר של הפיכת הליכוד לתאום רעיוני של מפא"י ההיסטורית, מצמצמת את דרגות החופש של השוק וגונזת רעיונות להקטנת יוקר המחיה. אכן, זה לא הנושא הכי בוער עכשיו, אבל בהחלט חומר למחשבה בממ"ד.