עיתונאים נוטים להפוך את עצמם לסיפור. לזכותי ייאמר שאני ממש לא עיתונאי. השבוע הרגשתי שאני קצת הסיפור. אמנם לא חוסלתי באיראן ולא נכנסתי קרקעית ללבנון, אבל יצא לי לעמוד במרכז של סערה תקשורתית יחד עם "הפרופסור", הלא הוא משה כהן־אליה.

הפרופסור הוא אחד האנשים שאני מחבב יותר בשוק הפרופסורים. משה כהן־אליה הוא פרופסור למשפטים שעבר היישר ממחוזות האגודה לזכויות האזרח, לא עלינו, לעולם האמת וההיגיון הבריא. אבל השבוע באחת התוכניות חל פיצוץ בינינו. כדי להציג את העימות בהקשר הנכון והראוי, אקדים ואומר שהוא אומנם פרופסור למשפט חוקתי, אך מכיוון שאין דבר כזה משפט חוקתי, גם אני יכול לומר שאני פרופסור למשפט חוקתי. אז אם תרצו, השבוע ב"הפטריוטים" היה עימות בין פרופסור לפרופסור.

הפרופסור הגיע לימין לאט, בתהליך. בתקופת הרפורמה הוא היה מתראיין בערוץ 14 ומסביר כמה היא מוגזמת. ואז, כמו אדם שמגלה כמה המשפחה שלו משוגעת, הוא הלך צעד ועוד צעד לעבר הימין עד שהפך לחבר פאנל קבוע ב"הפטריוטים" ולא ישב עוד בכיסא הנזוף שם בפינה של ההוא שטועה. אבל שמאלנים כמו שמאלנים יודעים למשול, והפרופסור לא הגיע לימין כדי להעביר את הזמן: הוא הביא את הקילר־אינסטינקט של השמאלני שבו. מאז הוא מנסה להחדיר אותו לימין המנומנם, הלא הוא אני.

"הלכנו לבריון"

הוויכוח התגלע סביב העצומה. הפרופסור אוהב פרויקטים, והוא משקיע בהם. הוא הקים כבר קרן להגנה מתביעות השתקה נגד ימנים, הוא חותר להקמת מכון מחקר חדש, והפרויקט האחרון שלו הוא עצומה הקוראת לנשיא דונלד טראמפ להטיל סנקציות על גלי בהרב־מיארה ויצחק עמית בגין פשעיהם נגד הדמוקרטיה הישראלית.

אני לרוב זורם עם החלומות של הפרופסור, אבל מהרגע הראשון הרעיון הזה לא נראה לי. חשבתי שהעצומה הזאת היא כמו "שוברים שתיקה" של ימנים. ואני, כשיש משהו שאני לא מסכים איתו אני חושב שהדבר הכי ימני לעשות הוא להתווכח עליו. השמאל מנסה כל הזמן לבטל את הדיון; הימין מתווכח.

השיחה ב"הפטריוטים" עסקה בעצם בדבר הזה בדיוק. הוא אמר כמה העצומה חשובה, וזה לגיטימי; אני מצידי התחלתי להגיד מה בעייתי בעיניי, אבל הפרופסור לא הסכים לשמוע - והתפרץ. ביקשתי שייתן לדבר, אבל הוא לא נתן. יום לאחר מכן הרשת בהמוניה יצאה עליי. אם היה צריך לכמת את זה באחוזים, נראה ש־102 אחוזים מאנשי הימין ברשת תומכים בעצומה. וואלה, מודה, אני מת על זה: יש רגעים שקצת כיף לגלות שאתה האידיוט שנוסע באיילון נגד כיוון התנועה.

אסביר קצת למה אני חושב שכל השאר הם האידיוטים שנוסעים הפוך. העצומה הזאת מפריעה לי מכמה סיבות. ראשית, המושג "הימין הערכי" הפך לבדיחה, כי מי שמשחקים אותה הכי ערכיים תמיד מתגלים בסוף בתור מי שהערכים שלהם גמישים מאוד; אבל בסוף, הימין הוא באמת מחנה ערכי יותר מהשמאל, בין השאר כי הוא פותר גם את הבעיות הקשות ביותר בתוך הבית.

שנית, עצומה כזאת בעצם אומרת לנבחרי הציבור שלנו שהאחריות לא עליהם: ויתרנו עליכם, הלכנו לבריון אחד שיפתור לנו את הבעיות, אתם משוחררים.

סיבה שלישית היא שאני גם לא רואה איך זה בדיוק יעבוד. נניח שהתוכנית המדהימה מצליחה וטראמפ יטיל סנקציות על עמית ובהרב־מיארה. מישהו באמת מאמין שהם יהפכו את עורם וישחקו לפי הכללים? לדעתי ההפך: המערכת תתכנס ותתמודד עם הסנקציות, ושני אלה יהפכו לקדושים מעונים.

יש עוד הרבה סיבות לכך שבעיניי זאת לא הדרך, החל מהכשרת הפרקטיקה הזאת לעתיד וכלה בכך שזאת פשוט לא הדרך שלנו. תגידו "רקדן מה יפית" וכל השבנג הזה, אבל זה פשוט לא אנחנו.

כללי הוויכוח והוויכוח בכלל

בכל אופן,  לא תקפתי את העצומה ברשתות, לא כתבתי עליה כלום. כשעלה הנושא ב"הפטריוטים" הבעתי את דעתי, בתוכנית הבאה כבר הייתה סולחה וכל אחד לקח צעד אחורה, ובא לציון גואל עד למחרת בבוקר. כי אז, כך כתב הפרופסור: "העם אמר את דברו. לרשתות החברתיות יש עוצמה אדירה. הן מייצרות דמוקרטיזציה של השיח, ומפעילות לחץ מלמטה למעלה על האליטות התקשורתיות והפוליטיות. אתמול נחשפנו למכת הגרזן שהנחיתו ההמונים על הפאנליסטים ב'הפטריוטים', שלא יישרו קו עם האסטרטגיה הגלובלית שהם מבקשים לקדם. והמסר ברור: אתם רוצים להיות חלק מהקבוצה המנצחת - הצטרפו. אתם מתנגדים - שבו בשקט ואל תפריעו. קבלו את דין התנועה: כי העם החליט ללכת אול־אין על סנקציות מצד טראמפ על בהרב־מיארה ועל עמית".

אז זהו פרופסור, שלא. תבין, אתה נכס לימין כי אתה מגיע מהשמאל, ומכיר את החומר לעומק, אבל סלח לי, יש דברים מהשמאל שנשארו בתוכך, ואין פלא שמי שבא מהשמאל התגלה כהכי פחות דמוקרט בפאנל. הימין, תבין, מקדש את הוויכוח. זה הכוח שלנו. גם אם כל הטוויטר ואחותו יצאו לי על הצורה, אני עדין מאמין שמותר להגיד לכולם "שמעתי, לא מסכים". אני ממש מקווה שלא תקום בקרוב עצומה שקוראת להטיל סנקציות על חברי "הפטריוטים" שמעזים לחשוב אחרת. אבל גם אנחנו חלק מהעם, ועם כל הכבוד, אצלנו לא יושבים בשקט גם כשמישהו עושה המון רעש.

אז שיהיה בהצלחה עם טראמפ, ובוא נאמר בעדינות שאני לא אבכה אם גלי תתקשה להוציא כרטיס אשראי - אבל אם אתה רוצה להשלים את המעבר משמאל לימין, תזכור שאצלנו הדיון הוא חלק מהאירוע, לא משהו שצריך לכבות כשמישהו לא מסכים עם פעולה שלך, ולא משנה אם זו פעולה קטנה או עצומה.