החלטתו של הפרקליט הצבאי הראשי אלוף איתי אופיר לבטל את כתב האישום בפרשת שדה־תימן היא תזכורת חשובה לעקרון יסוד במשפט הפלילי: הצדק לא מושג רק בתוצאה, אלא גם בדרך.
בעידן של רשתות חברתיות ותקשורת בינלאומית תזזיתית המתגמלות הכרעה מהירה וענישה תקיפה, ההחלטה הזאת מחזירה למרכז הבמה עיקרון שנשחק בשנים האחרונות: "הגנה מן הצדק". משמעותו היא שגם כאשר יש חשד לעבירה חמורה, רשויות האכיפה אינן רשאיות לפעול בכל דרך כדי להשיג הרשעה. אם התנהלות הרשויות עצמן פוגעת בהגינות ההליך, נפגעת הלגיטימציה של ההליך הפלילי.
בתיק שדה־תימן הצטברו נסיבות חריגות במיוחד. ראיות הודלפו מתוך תיק החקירה בזמן שההליך תלוי ועומד - מה שפגע בזכות הנאשמים להליך הוגן והזיק למעמדם של חיילי צה"ל בעולם; האשמות חמורות - כולל הטענה שמדובר באונס - הודהדו עוד בטרם התבררה התמונה הראייתית; ראיות הוסתרו וראשי הפרקליטות הצבאית מסרו תצהיר כוזב לבג"ץ; ובעיקר, איש לא נטל אחריות על הכשלים.
הכי מעניין
הפגנה נגד מעצר החיילים בשדה תימן. | צילום: מרים אלסטר / פלאש 90
חשוב לציין כי ההחלטה לסגור את התיק לא התבססה רק על תקינות ההליך, אלא גם על עקרונות היסוד של סדר הדין הפלילי: הראיות הממשיות חלשות, מלאות חורים ונתונות לפרשנות. מהצילום שהודלף אי אפשר ללמוד דבר, והבדיקות הרפואיות שנערכו למחבל שללו את היתכנות האונס. והעיקר, אי אפשר להסתמך על טענותיו של המחבל מכיוון שהוא שוחרר ואיננו נמצא פה כדי להיחקר על עדותו.
על הרקע הזה ההחלטה ראויה לשבח. אופיר ויתר על האינסטינקט להגן על המערכת בכל מחיר ובחר בדרך של נטילת אחריות מוסדית. בהחלטתו הוא מזכיר לכולנו שבדמוקרטיה ליברלית זכויות החשודים אינן מכשול בדרך לאכיפה אלא תנאי לקיומה. מערכת אכיפת חוק חזקה חייבת להיות מסוגלת גם להציב גבולות לעצמה.