איראן מנופפת בחוק הבינלאומי והמערב משתף איתה פעולה

ממשלת איראן המתנדנדת הביעה חוסר נחת מופגן נוכח הצהרותיו של נשיא ארה"ב בעניין בחירת יורש העצר שיעמוד בראש משטר האייתוללות. עוד בטרם נבחר השורד לבית ח'אמנאי לתפקיד המנהיג העליון של איראן, הבהיר הנשיא טראמפ כי בחירה שלא תישא חן בעיניו, תוביל לחיסול נוסף. מינויו של מוג'תבא ח'אמנאי השבוע הבהיר שפני איראן אינם לשלום או לכניעה, להפך: העברת השרביט לדמות קיצונית כל כך – קיצונית יותר מהמנהיג הקודם, הקיצוני דיו – מסמנת מגמת השתלטות הולכת וגוברת של משמרות המהפכה על ממשלת איראן. ואז הקומדיה הא־לוהית של המזרח התיכון קפצה מדרגה, והביאה לעולם את הביקורת החיננית של ממשלת איראן על מדינות המגן של המערב: "ההצהרות של האמריקנים והישראלים בנוגע למי שינהיג את איראן הן הפרה של החוק הבינלאומי".

אכן, המשטר המתקיים בחסות משמרות המהפכה – ארגון שמשמר בשמו את דריסת המשטר הקודם – מזועזע נוכח אי כיבוד רצונה של ועדת המומחים לבחירת עריץ חלופי. ואם זה לא מספיק, המשטר הזה משתמש בחוק הבינלאומי כמשענת מוסרית להתנהלותו. השמועות אומרות שהשמדת מדינה ריבונית גם היא איננה מותרת על פי החוק הבינלאומי, אבל אין לדעת. נראה ששליטי טהרן סבורים שפיתוח נשק גרעיני לשם מחיקתה של ישראל, תוך שיגור עונתי של טילים בליסטיים, אמור להעניק להם תעודת כבוד על פי אמנות האו"ם.

מי יודע, אולי הם צודקים. כשזה נוגע למדינת היהודים, ההגדרות של "רצח עם" או "פגיעה בחפים מפשע" עוברות צד ומתהפכות על ישראל העומדת על נפשה. כל מערך הדיונים בבית הדין הבינלאומי בהאג כפוף לעיוות המוסרי מבית תפיסת הג'יהאד, כך שהכול אפשרי. אתה יכול להיות רודן שעומד בראש ציר רשע, להוביל אג'נדה דתית קיצונית שעניינה השמדת מדינות וכופרים, ובעולם המערבי הנאור יפגינו לטובתך.

כמו בכל מלחמות ישראל וארה"ב נגד טרור וניסיונות השמדה, הגינוי כבר כאן. הרפרטואר המוכר של "תקיפה לא מידתית" והסנגוריה על זכותה של מעצמת הרשע לפגוע באזרחי ישראל ומדינות המפרץ, נשמעו מיד עם פרוץ המלחמה. גם ברחבי העולם החופשי כבר מותקפים ישראלים ויהודים, והפגנות פציפיסטיות תלושות מציאות תפסו את מקומן הקבוע במרחב.

הצהרת ממשלת איראן היא בסך הכול ביטוי נוסף, גרוטסקי כמעט, לניצול הציני של ערכי החירות במערב בידי הטרור הג'יהאדי. זה עשרות שנים הוא משמר את כוחו בעודו צוחק כל הדרך לדיקטטורה יציבה. אקטיביסטים שוחרי שלום לא מצליחים לראות מעבר לקו המלחמה הראשון, לא מוכנים לקחת ברצינות איום ממשי, ומבכרים כיבוי שרפות תדיר על פני מעצר המציתים אחת ולתמיד, לטובת איכות העולם והסביבה. גם כשהם מתעלים לכדי הבנה של מטרות המלחמה, הם מקפידים להסתפק בתמיכה מסויגת במקרה הטוב, או לצרף גינוי חריף במקרה הרע. במלחמה הנוכחית, כמו בכל אלה שקדמו לה, האליטה האקדמית מבקשת להיפרע ממי שמקלקל לה את האשליה הפציפיסטית, את השכנוע העצמי שגם להב החרב המונח על צוואר ראוי למשא ומתן, להבנות, ומצדיק חשבון נפש לאומי של הצד המועמד להשמדה.

יהודים, לכו לקנדה

לעיוות המוסרי הזה נחשפתי מקרוב ערב המלחמה עם איראן, במהלך פאנל מחקרי שעסק בסכסוך הישראלי־פלסטיני. בחסות פרופסור ערבי־ישראלי גלש השיח האינטלקטואלי בתוך רגעים אחדים לסוגיית "רצח העם בעזה", והתרחק מהעניין שלשמו התכנסנו. הדובר המלומד עשה ככל יכולתו להתעלם מהטבח, מהחטופים הישראלים שהחזקתם בעזה הייתה סיבה עיקרית למתקפה הישראלית, וממטחי הטילים ששיגרו הטרוריסטים במשך חודשים ושנים. על הדרך הזהיר הפרופסור ממתקפה מערבית על איראן, והגדיר אותה "הרפתקה מיותרת".

הפאנל האקדמי – שסבל כמקובל מרוב מוחץ של אנשי שמאל, מול נציגה יחידה של המחנה הלאומי - היה תמים דעים שחמאס נלחם מתוך אוכלוסייה אזרחית, משתמש בה כמגן אנושי, ולא בוחל בפגיעה באזרחיו. גם על משטר האימים באיראן נשמעה חוות דעת דומה. ההסכמה הזו, למרבה הצער, לא הביאה את הדוברים להסכמה שלפני שמדברים על פגיעה בחפים מפשע בעת מלחמה, ראוי לתקוף את מי שמביאים עליהם את הסכנה. האפשרות להתאחד בגינוי בינלאומי נגד חמאס ואיראן לא עולה על הדעת. במקום זה, ממהרים לגנות את צה"ל שעושה את תפקידו תוך סיכון חיי הלוחמים, וכעת גם את צבא ארה"ב.

בהמשך הבהיר האיש כי הבעיה במזרח התיכון איננה עצם קיומם של יהודים בארץ ישראל, אלא העובדה שהגיעו לכאן במסגרת הציונות, שהיא תנועה התיישבותית. "לו היו מוצאים להם פינה בקנדה, נניח", אמר במה שנשמע כמו משאלת לב, "זה לא היה מפריע לאף אחד". מי שביקש לשמוע איך אומרים באקדמית "מנהר עד ים" קיבל תשובה ברורה. הדוברים היהודים בפאנל אולי לא התלהבו מההגנה הסמויה על אג'נדת הטרור, אבל בהחלט העדיפו להתעכב על השאלה הרוחנית "איזה מחיר מוסרי נשלם ומי נהיה אחרי המלחמה". אם היה נציג נוצרי במושב, אולי הוא היה מציג בפנינו איך מגישים יפה־יפה את הלחי השנייה.

דחיקת ישראל וארה"ב לסיום המלחמה ללא הכרעה היא לא פחות מנרמול הטרור. מי שדרש להכיל יידוי אבנים ובלוני תבערה, סופו לדרוש הכלה של פצצת גרעין מכלה. הלחץ על הנשיא טראמפ איננו קוריוז אולפנים או דיון תאורטי במושבים אקדמיים: זהו הדלק שמשמר את שלטון הרשע. האסלאם הרדיקלי נשען על מידת הסבלנות גם בתנאי מחיה ולוחמה קשים. חלק מהתפיסה הדתית שלו היא לאחוז במעשה הרדיקלי בכל מחיר, עד שהצד השני יישבר. המערב הפרוגרסיבי מבקש להגיש לרודנים הרצחניים ביותר את מתנת שבירת החוסן של הדמוקרטיות על מגש של כסף. תודה לא־ל, בישראל ובארה"ב יש כרגע מנהיגים ולוחמים שמגישים לנו נחישות על מגש של זהב.

לתגובות: orlygogo@gmail.com