אווירה של חול המועד אפפה השבוע את שמורת הטבע נחל ייט"ב, ואדי עוג'ה. בגוש דן בילו ממושכות במרחבים הממוגנים, בצפון התפוצצו כטב"מים, ואילו בוואדי עוג'ה שמצפון ליריחו – חגיגה בטבע. ילדים צהלו במים, אימהות פרקו צידניות, נהגים נאלצו לתמרן בקושי ברחבת החניה הסמוכה, כאילו המלחמה הסתיימה. כתובת קיר טרייה על גדת המעיין השופע תמצתה את החיזיון הסוריאליסטי: "חזרנו אל בורות המים".

בעבר הרחוק טיילו פה רבים. כשאין בצורת קשה, כמו בשנה שעברה, נחל ייט"ב זורם הנה בשצף מהשומרון, בדרכו הירדנה. היום פוקדים את המקום מתנחלים בעיקר, אך אפילו הם מיעטו לבוא אחרי שיריחו נמסרה לערפאת. במשך עשרות שנים לא היה נעים לטייל בעוג'ה. ידיים פלסטיניות נעלמות הניחו שברי זכוכיות במים. צלבי קרס צוירו על קירות האנדרטה ל־54 חללי אסון המסוק 1977, לא הרחק מכאן. היא שימשה כמקום מפגש על האש של רועים בדואים. המשפחות השכולות והצבא חששו לקיים לידה את טקס האזכרה השנתי.

פרץ הקוממיות המחודש בישראל אחרי סתיו תשפ"ד אִפשר את החזרה לנחל. בין השאר פגשנו שם השבוע זוג צעיר מכוכב־השחר, בעל ואישה. הם יצאו רגלית בבוקר, והגיעו בצהריים. הגבר היה חמוש, אך שיקום תחושת הביטחון האזורית אינו נשען על כלי נשק אישיים, אלא על החריצות המבצעית של פיקוד המרכז והמהפך הציוני במנהל האזרחי. בזכותם יש צניחה עקבית במפלס הפיגועים וברוח הלחימה של האוכלוסייה הפלסטינית העוינת. גם החוות החקלאיות נוסכות ביטחון במטיילים, וכמובן הגיבוי הממשלתי. לפני שנתיים, בתגובה על פיגוע ירי בכביש 90, הכריזו שר האוצר והשרה להגנת הסביבה על תוכנית להסדרת שמורת הטבע הסמוכה לזירת הפיגוע. רשות הטבע והגנים קיבלה מסמוטריץ' תקציב נאה להנגשת השמורה, והשלימה את המלאכה בזמן קצר. כשהיהודים חזרו, הפלסטינים התרחקו. 

חוגי שמאל קיצוני המתמחים בהוצאת דיבתה של ישראל בעולם מדביקים להתפתחויות האחרונות בבקעה את הכינוי "טיהור אתני". בין השאר הם מתכוונים למאהלים בדואיים שננטשו לאחרונה בבקעה. עדויות על פלסטינים שנפלו קורבן לאלימות יהודית מתפרסמות חדשות לבקרים ב"הארץ" ובעולם. אבל בבקעה עצמה שמענו השבוע סיפור שונה. הוא מכניס סדר לגרסה השמאלנית של האירוע, שכמובן רואה בפלסטינים את בעלי הבית ההיסטוריים של כל אדמות יו"ש, ואף פעם לא מתעניינת בעבירות הבנייה או הרעייה שלהם. גם היישובים הוותיקים בסביבה, כמו גלגל, נערן או נתיב הגדוד, נחשבים אצלה כפשעי כיבוש.

עומר עתידיה, אשר כבר ב־2004 הקים ליד ייט"ב את חוות עינות־קדם הקסומה, אומר שהבדואים שהתרחקו לאחרונה מהאזור היו שליחיו של סלאם פיאד. ראש הממשלה הפלסטיני בין 2007 ל־2013 הגה את התוכנית שעודדה אותם להשתלט על שטחי C באמצעות עדריהם ופחוניהם. היא נועדה להפוך את הנוודים הנצחיים לדיירי קבע באדמות מדינה. האיחוד האירופי מימן להם תשתיות, והמנהל האזרחי שלנו עמד מנגד. לא היה חסר הרבה כדי שהם ישתלטו על כל צידי כביש 90, בין מבואות יריחו לצומת פצאל. רק כשהרועים היהודים התחילו להפגין נוכחות באזור בשנים האחרונות, ההתפשטות הפלסטינית נבלמה.

לפי המצלמות של ארגוני השמאל, הבדואים עוזבים בגלל האלימות היהודית, שם קוד לחיכוכי רועים, אבל ייתכן שהעילה העיקרית לנטישתם ההדרגתית היא נפשית. הם בוחרים לעזוב כשמתברר שגם היהודים מתעקשים לרעות צאן במורדות הבקעה. כך לפחות טוען עתידיה, אגב יוצא קיבוץ עין־יהב שבערבה.

גדי עיזים שמתפרץ בדהרה למרפסת העץ שבה אנחנו מקשיבים לעתידיה, ותוחב בחוצפה את ראשו לתוך צלחת העוגיות שהוגשה לנו, מסולק ממנה בחינניות על ידי אחד העובדים. "החווה שלנו היא בית ומרחב הכשרה והעצמה לנוער נושר ולצעירים לפני צבא", נטען בעלון פרסומי שמצורף לפחי השמן וקופסאות התמרים שאפשר לרכוש ממשפחת עתידיה. בחוות הממוסדות מרחיקים צעירים שמחפשים בהן פורקן ליצרי אלימות, אבל לא כל החוות ממוסדות. שני אירועים קטלניים בשבועיים האחרונים מצטיירים כתוצאה של השתוללות יהודית פרועה. בח'רבת אבו־פלאח שליד שילה ובקריות הסמוכה לעלי. ארבעה פלסטינים נורו למוות.

רב השומרון אליקים לבנון הפיץ בתחילת השבוע איגרת שבה נכתב כי "פגיעה ברכוש, וקל וחומר בנפש, של כל אדם, יהודי או נכרי, היא מעשה אנטי־מוסרי". ייתכן שהיה צריך להפיץ אותה מזמן, בלשון נחרצת יותר, ובחתימת רבנים רבים, ודאי כאלה שיש להם השפעה על מתפרעים פוטנציאליים. לפי בדיקת הצבא, האירוע בח'רבת אבו־פלאח התרחש בשתיים־וחצי בלילה, לא בדיוק שעה של יציאה עם העדר לטבע. אי אפשר להסביר אותה בחיכוך בין רועים. מישהו רצה לעזור לצה"ל וירה בשני פלסטינים, אבל בלשון המעטה הצבא אינו זקוק לעזרה שכזאת, גם לא מפעל ההתיישבות. היא מעשה נורא ואיום שמעיב על שמחת החזרה אל בורות המים, אפילו מסכן אותה.