להרים למתמרמרים: על היתרון בתלונות גם בזמן מלחמה לוקסוס

זה כמעט תמיד מגיע מאותם האנשים. אותם אלו שישאלו ראשונים - למה הממשלה לא טיפלה בזה, איך הגענו למצב הביטחוני החמור ההוא או יצהירו כי רק מחדליה של ההנהגה הובילו אותנו לסיטואציה הלא פשוטה הזו.

אלו אותם האנשים שכעת, בזמן בו מדינת ישראל בוחרת לפעול כדי לנטרל איומים קיומיים, מתלוננים על כל קפיצה למקלט או לממ"ד.

זה לא משנה להם שיש זמן להכין קפה ולקחת את התשחץ לטיול בן כמה דקות, לחוויה חברתית דחוסה במרחב מוגן. זה לא משנה להם שהמדינה הזו הצליחה למקם את עצמה כמעצמה במזרח התיכון, שהתקיפות שלה במלחמה האסטרטגית ביותר בעשורים האחרונים נעשות בעיקר ע"י חיל אוויר וכמעט ללא סיכון חיילים, שיש למדינה שלהם אלפי מיירטים שמצילים את חיי אזרחיה מטילים בליסטיים ושכל זה נעשה בניסיון למנוע נשק להשמדה המונית מאויביה המרים ביותר.

אלו תמיד אותם האנשים, שנראה שאוחזים בחבל משני קצותיו. מרגיש כאילו אנשי ה"למה לא טיפלו בזה עד עכשיו?" הם במקביל גם אנשי ה"למה בכלל לטפל?".

בטרם יעלו ויבואו מגיני המתמרמרים, אקדים ואומר - מי שרוצה להתלונן זו זכותו. אך יש לכל הפחות זכות זהה גם למי שרוצה להתמרמר על המתמרמרים. על אחת כמה וכמה, אם הוא סבור שה"מרמרת" הזו פוגעת ברוחו ובחוסנו, וגם ברוחם וחוסנם של קרוביו.

כעת, לאחר שהעמדנו דברים ודוברים על זכויותיהם ההדדיות, אבקש דווקא ללמד זכות על התנועה הנפשית הזו - להתמרמר גם במלחמה בתנאי לוקסוס כשלנו.

יש יופי מסוים למצוא עם כמו שלנו שלא משנה כמה הוא יתקדם תמיד זה לא יספיק. תמיד ידרוש יותר ויותר טוב. נדמה שחלק מלהיות "עם קשה עורף" הוא להתעקש על כך שיכול, וצריך, שיהיה פה יותר טוב.

האמת, שזו תכונה מאוד ישראלית. החל מאברהם שהתעקש למרוד בנמרוד, עבור דרך העקשנות של יצחק בחפירת בארות על בארות, ההתמדה של יעקב לאכול חורב ביום וקרח בלילה, למרות שהחליפו לו שוב ושוב את המשכורות. יוסף שהופך משבר למשביר וכן הלאה. דרך אחוזים בלתי נתפסים של יהודים שזכו בפרסי נובל על פריצת תקרות המציאות בכל תחום, ועד ימינו אנו, כמו שכתב מפקד חיל האוויר לאחרונה על פעולות צבאיות שיכולות "להצית את הדמיון".

אותה התכונה נמצאת גם במתלוננים, או כפי שכתב אחד העיתונאים "מי שחושב שהבעיה היא בחוסן של האזרחים לא מבין שאנחנו מוכנים לסבול עוד 700 אזעקות במקלט אם היינו בטוחים לאחריהן יהיה פה שקט".

אי אפשר להבטיח שקט, אבל בהחלט אני חושב שאנחנו הולכים למקום טוב יותר.

אז תודה גם למרימים וגם למתמרמרים. ברוך השם אנחנו מתקדמים.