ציור מלחמה מפורסם של נפוליאון ופרשיו מודפס על כריכת אלבום מרהיב, שהוצאת דביר החלה לשווק בשבוע שעבר: "הקרבות הגדולים ששינו את פני ההיסטוריה". אורן נהרי ויואב לימור מתעדים בו מערכות כבדות מימי הפרעונים הקדומים, דרך ווטרלו ועד ימינו. במהדורה הבאה יהיה צורך להוסיף את מבצע הארי השואג, "זעם אֶפּי" באמריקנית. הוא כבר משנה את פני ההיסטוריה.
עדיין לא ברור איזה מזרח תיכון יתהווה פה בעקבותיו, בעזרת השם טוב יותר ליהודים, אבל המערכה שנפתחה השבוע מבשרת חידוש מובהק בתולדות המלחמות: שיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל לארצות הברית. אומה קטנה לוחמת שכם אל שכם עם מעצמה אדירה. היא לא זבוב שתופס טרמפ על פיל, היא עצמה פיל או לפחות קרנף.
הארמדה האווירית שהאמריקנים העבירו הנה בחודשיים האחרונים מאמצת את שיטות הפעולה של חיל האוויר הישראלי ואת ניסיון המלחמה שלו. היא מסתמכת על המודיעין העשיר שנצבר פה. רב־אלוף אייל זמיר וראש המטות המשולבים דן קיין שרטטו את קווי המתאר של המבצע ליד שולחן אחד ומול אותה מצגת. בכירי צה"ל נוספים תכננו עם עמיתיהם האמריקנים את ההסתערות המשותפת על האויב המטורף שמסכן את שלום העולם. הם רקמו יחדיו את תחבולות ההונאה הצבאיות והמדיניות שקדמו לה. בשבת שעברה, ב־09:40 שעון טהרן, הוציאו אותה לפועל.
הכי מעניין
| צילום: איור: שי צ'רקה
דוגמה פלסטית קטנה לעומק שיתוף הפעולה: טייס קרב ישראלי שנקלע למצוקה מסוימת בשמי איראן נעזר ספונטנית במטוס תדלוק אמריקני שהיה בסביבה, וכך התאפשר לו להשלים את משימתו ולשוב הביתה בשלום. האלתור הזריז היה תוצאה של הכנה ממושכת ואימונים משותפים, עוד הרבה לפני המלחמה. ככל שהמערכה התקרבה, שיתוף הפעולה התהדק.
מפקד חיל האוויר תומר בר נועד החורף ממושכות עם עמיתו בפיקוד המרכז האמריקני, סנטקום. השניים תיאמו נתיבי טיסה ומטרות. משלחת קצינים של חיל האוויר בראשות תת־אלוף יושבת השבוע במפקדת סנטקום בפלורידה, ועומדת משם בקשר שוטף עם פיקוד הטייסים האמריקני במפרץ הפרסי. עולם קטן, שת"פ גדול.
הטייסים שלנו מתמקדים גיאוגרפית בגזרות מסוימות באיראן, הטייסים שלהם בגזרות האחרות. על פי סיכום מוקדם, צה"ל טיפל תחילה באיומים המיידיים שנשקפים לישראל, בעיקר הטילים הבליסטיים, והאמריקנים בטילים לטווח קצר שמסכנים את בסיסיהם בנסיכויות ואת כלי השיט שלהם במפרץ הפרסי. הם מטביעים לבדם את כל חיל הים האיראני, אנחנו חיסלנו בגפנו את ח'אמנאי ואחשדרפניו. מערכת ההגנה האווירית THAAD שמוצבת בארץ, עוזרת למערכות שלנו ליירט את הטילים הרצחניים ממזרח. יש גם ספינות אמריקניות שמיירטות טילים למעננו. שני הצדדים מחלקים ביניהם אתגרים מבצעיים שוטפים שלא תוכננו מראש, כאילו מדובר בצבא אחד. מלחמת בני האור בבני החושך מתנהלת בעברית ובאנגלית.
Model Ally
חלוקת העבודה בין צה"ל לצבא ארצות הברית מזכירה את התנהלות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. Model Ally, הגדיר אותה השבוע האלוף בר. אמריקה היא אותה אמריקה, ישראל ממלאת את תפקיד בריטניה של פעם, והאיראנים הם כמובן הנאצים. כמו היטלר הם מוכנים לשרוף עכשיו את ארצם במקום להיכנע. ח'אמנאי לקח איתו לקבר את הפתרון הסופי שתכנן לנו.
אגב בריטניה, היא מילאה השבוע את התפקיד הניטרלי הבזוי של שווייץ במלחמה ההיא. ראש הממשלה קיר סטארמר כאילו משתוקק להיכנס לנעלי צ'מברליין, ומשאיר לטראמפ ולנתניהו את תפקידי צ'רצ'יל. לממשלת הוד מלכותו אין הפעם נציגות בחדרי המלחמה של העולם החופשי. רק אחרי נפילת הכטב"מים האיראניים בקפריסין הואילה לונדון לשנע הנה איזושהי ספינת מלחמה. גם פריז זממה לשבת מנגד כשטראמפ ונתניהו יצאו לקצץ את הכנף השיעית של ציר הרשע העולמי. עד עכשיו הן ממשיכות לגרגר ביטויי הסתייגות מהמלחמה הצודקת כל־כך במזרח, ומעוררות בכך את חמת וושינגטון. שר המלחמה האמריקני פיט הגסת' לעג להן השבוע והחמיא לנו: "ישראל היא בעל ברית אמיתי, לא כמו בעלות הברית המסורתיות שמייבבות וקוראות להפסיק את המלחמה".
עוד כתבות בנושא
במלחמת המפרץ הראשונה, וושינגטון התאמצה לוותר על שירותינו. ג'ורג' בוש האב לחץ על ממשלת שמיר שלא להצטרף למערכה גם אחרי שסדאם שיגר לכאן סקאדים. ישראל נחשבה אז לשותפה מצורעת בעיני חברות הקואליציה שממשל בוש טרח להקים בטרם יצא למתקפה שהסתיימה בלי הכרעה ב־28 בפברואר 1991, בדיוק 35 שנים לפני פרוץ המלחמה הנוכחית. סוריה של משפחת אסד הייתה שותפה רצויה בעיני האמריקנים, ישראל הרבה פחות. היום הם לא יכולים בלעדינו.
כשדונלד טראמפ הבטיח לפני חודשיים למורדים באיראן ש"העזרה בדרך", הוא בלי ספק תכנן שישראל תעזור לו לעזור למורדים. אומנם משתלם לנו מאוד לעזור לו, מכל הסיבות הביטחוניות הידועות, אבל לא פחות משתלם לטראמפ להסתייע בנו. הנשיא התרשם עמוקות ממבצע הביפרים הישראלי נגד חיזבאללה בספטמבר 24', ומהאופן שבו צה"ל והמוסד טיפלו באיראן בקיץ אשתקד, וסללו בעבור מפציצי ה־B2 שלו את הדרך לפורדו. שני הצבאות יצרו את התנאים למרד העממי נגד שלטון האייתוללות. ח'אמנאי דיכא אותו באכזריות, אבל איבד בכך את שאריות הלגיטימציה שלו בעולם והכשיר לבבות לקראת אפשרות מיגורו. עכשיו נוצרה הזדמנות פז להשלמת המלאכה.
אם המלחמה תוביל לנפילת האייתוללות, ההישג המשותף יהיה מזהיר. כוחות השחור בכל קצווי תבל יבינו מה ששלטון האייתוללות סירב להבין כששלח את עראקצ'י להתמקח בז'נבה עם שליחי טראמפ על אחוזי העשרה. במשך שבועות קיוו בטהרן שטראמפ יקשיב לזרמים הבדלניים בארצו ובמפלגתו, ויעדיף הסכם מפוקפק על מלחמה. עכשיו כבר ברור שרוב הזמן טראמפ הקשיב לנתניהו. אומץ ליבם של הישראלים וכישוריהם קסמו לו יותר מפטפוטי טאקר קרלסון ושות'. הוא מעדיף את המוסר היהודי, הקם להורגך השכם להורגו, על הקוד הישועי של הניו־יורק טיימס ו־CNN.
כידוע, טראמפ גם מעדיף מצליחנים, ובעצם גם שאר העולם מעדיף. המלחמה במזרח התיכון משדרגת את יוקרתה של ישראל. אלה שאהבו אותה קודם, כמו הודו או ארגנטינה, יאהבו אותה יותר. אלה שאהבו פחות אבל העריכו את סגולותיה הצבאיות, מעריכים עכשיו פי כמה. טורקיה למשל, קטאר, מצרים וסעודיה. בעולם הגדול מציקים לנו בלי הרף, גוררים אותנו להאג, מטילים אמברגו, אך בסופו של דבר מבינים מה שטראמפ מבין: מדינת היהודים היא כבר מעצמה, חברה בכירה במועצת השינוי העולמי, לא כזאת שאפשר לדרוס בקלות למרות ממדיה הגיאוגרפיים הזעירים והמחסור בנושאות מטוסים משלה. מי שיתעסק איתה עלול לגמור כמו ח'אמנאי.