השבוע הוכרז שאליזבת מגיל, לשעבר נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה, מונתה לדקנית בית הספר למשפטים באוניברסיטת גו׳רג׳טאון. בכל מקרה אחר הידיעה כנראה הייתה מובלטת במקומון האזורי, אבל כאן הסיפור אחר: מדוע אישה שכבר כיהנה כנשיאה של אוניברסיטה יוקרתית מסכימה לדרדור מעמדה לדקנית בית ספר למשפטים?

הסיבה היא ההקשר: בשימוע בקונגרס אמרה מגיל שקריאה לרצח יהודים ״תלויה בהקשר״. היא ונשיאות אוניברסיטאות מובילות סירבו להודות שאנטישמיות היא בעיה אמיתית, שיש לטפל בה כפי שמטפלים בגזענות כלפי כל קבוצה אתנית אחרת.

אחרי השימוע הזכור לרע נאלצה מגיל להתפטר מתפקידה בלחץ הציבור, תורמי האוניברסיטה ובוגריה, שהזדעזעו לשמוע שהיא לא לוקחת ברצינות מספקת את נגעי האנטישמיות בקמפוס. עכשיו היא מופקדת על חינוך הדור הבא של עורכי הדין באמריקה ובעולם, שהיא עלולה לחנך אותם לאותה משנה בעייתית שעושה איפה ואיפה בין אנטישמיות לסוגי גזענות אחרים.

מינויה של מגיל לתפקידה החדש החזיר אותי לשנת 2019, כשהייתי סטודנטית ונשיאת סטודנטים תומכי ישראל באוניברסיטת קולומביה. בפברואר לפני שבע שנים התקיימה באוניברסיטה הרצאת אורח של חוקרת מהאוניברסיטה העברית, נדירה שלהוב־קיבורקיאן. במהלך ההרצאה טענה שלהוב־קיבורקיאן שצה״ל בוחן כלי נשק חדשים ומתקדמים על ילדים פלסטינים, ושצה״ל ומערכת הביטחון מזמינים נכבדים ממדינות זרות לתא צפייה מיוחד שהוקם בשער שכם כדי לקדם רכש ביטחוני. מעמדה של הפרופסורית כחברת סגל באוניברסיטה העברית העניק לה אמינות מוגברת לגבי כל מה שקורה בישראל ובמזרח ירושלים.

הסיפור שסיפרה הפרופסורית נשמע לי מופרך יותר מעלילות דם אחרות ששמעתי בקולומביה, ולכן בשלב השאלות ביקשתי שתפרט את ההוכחות שיש לה להאשמות הקשות האלה. בתגובה היא סיפרה ששמעה משני ילדים פלסטינים ממזרח ירושלים שחיילי צה״ל גזלו מהם את הקרמבו שאכלו. זה מעשה ראוי לגינוי, אם אכן קרה, אך רב המרחק בינו ובין מבחני נשק חיים לעיני צופים מהעולם.

עמיתיה של שלהוב־קיבורקיאן כנראה חשבו כמוני, וחתמו כמעט פה אחד על מכתב לאוניברסיטה העברית שבו טענו שהיא מבלבלת אידיאולוגיה ופוליטיקה עם מחקר ואמת. המכתב היה הקש ששבר את גב הגמל, וגרם לאוניברסיטה העברית להבין - באיחור לא אופנתי - שלא ראוי ימשיכו להעסיק פרופסורית שממציאה עלילות דם על מדינת ישראל.

הסיבה שמינויה של מגיל הזכיר לי את החורף ההוא לפני שבע שנים, היא שאחרי פיטוריה בבושת פנים שלהוב־קיבורקיאן לא הסתגרה בביתה והתביישה אלא קיבלה מינוי יוקרתי באוניברסיטת קווין מרי בלונדון.

מרצה אחת הפיצה אנטישמיות, והאחרת סירבה לטפל בה. שתיהן היו צריכות לסיים את הקריירות שלהן, ולא לזכות בתפקיד נוסף באקדמיה. אך זה לא מה שקרה: שתיהן קיבלו משרות יוקרתיות, כי האקדמיה האנטי־ישראלית תמיד תגן על חבריה. להערכתי, יש מקום להניח שאין זה מקרה ששתי הנשים קיבלו משרות דווקא באוניברסיטאות הללו, ג׳ורג׳טאון וקווין מרי. במקרה או שלא, לשני המוסדות האלה יש קשרים ענפים עם קטאר.

לאוניברסיטת ג׳ורג׳טאון יש קמפוס בדוחה, והיא אחת האוניברסיטאות שמקבלות הכי הרבה כסף מהאמירות השיעית במפרץ הפרסי. נציג משפחת האמיר מכהן בדירקטוריון האוניברסיטה, וקטאר אף העניקה מדליית כבוד לאימו של האמיר. מהצד השני של האוקיינוס, לאוניברסיטת קווין מרי יש מיזם משותף עם קטר בנושא בינה מלאכותית הכשרות משותפות בנושאים משפטיים, וכן שותפות עם ממשלת קטאר במימון מלגות.

לישראל אין משאבים כלכליים להשקיע באקדמיה המערבית, אך היא יכולה לחשוף את הצביעות של המוסדות המתיימרים להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה, בשעה שאלה מקבלים מרודנות מימון המשפיע על פעילותם - וייתכן שגם על המינויים של אקדמאים שנתפסו באנטישמיות או התעלמו ממנה.

אופיר דיין היא בוגרת תואר ראשון ושני באוניברסיטת קולומביה, וחוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)