בתוך האופל הגדול שנפל עלינו בטבח שמיני עצרת, אפשר היה למצוא נחמה משמעותית אחת בדמות הסולידריות הישראלית. לתדהמת אויבינו סביב, למרות שנת המחלוקת האיומה שקדמה למתקפת הטרור על הנגב המערבי, עם ישראל יצא מגדרו ומביתו כדי לסייע בהצלה, ברווחה ובהסברה, ונרתם למען אחינו החטופים, המפונים והניצולים. גל התנדבויות ותרומות שטף את הארץ, לצד שיעורי גיוס מילואים שאין להם שיעור. כמו רקפות בחאקי בין סלעי המחלוקת הישראלית, המוני צעירים יותר ופחות עלו על מדים והיו לאור ראשון ביום החשוך ביותר בתולדות עצמאות ישראל.

המושג "מילואימניקים" זכה מאז לעדנה, כסמל לשיא של ערבות הדדית גם כשהמחלוקות האידאולוגיות בולטות לעין. הלב התרחב בגאווה ובתקווה שאת המודל האיכותי הזה נוכל להעתיק להנהגת המדינה. לרגע אפשר היה להאמין שמה שעבד בצוות הטנק יכול לעבוד גם בכנסת ישראל. מעורב ישראלי שמבין את גודל השעה על כל פוטנציאל התיקון שבה, עשוי להיות היד החזקה במליאה ובקבינט. לרגע אפשר היה לקוות שאת הכוח הפוליטי נוכל להפקיד בידי מי שעודנו דובר את השפה העממית; שונא שררה, חף מגינונים ואסטרטגיות פוליטיות, אחד שעולה לו בבריאות להחליף את המדים המאובקים בחליפת מנהלים. ציפינו שאת החיבורים הפוליטיים ירקמו אנשים פרועי שיער שסיימו טורניר שש־בש בלחיצת יד ודחקה ויצאו יחד למשימה, מצוידים במורשת מבצע אנטבה ובמטבעות לשון מגבעת חלפון. מה כבר ביקשנו? תנו לנו רשימה של 120 עידן עמדי ואנחנו מסודרים.

ובכן, לא ממש. לא בכדי עמדי עצמו – נכון לכתיבת שורות אלה – סירב בנימוס להצעות להצטרף לפוליטיקה, ובכלל זה הצעה של גדעון סער לעמוד בראש מפלגת "הימין הממלכתי". מנהיגות אינה בהכרח עמידה מוצלחת בראש רשימה פוליטית, כפי שעמידה בראש רשימה פוליטית אינה מעידה בהכרח על כישורי מנהיגות. ובכל זאת, המותג "מילואימניקים" מצליח לשמור על איכותו וייחודו גם בחלוף הזמן מאז הטלטלה הגדולה, ועל האיכות הזאת מבקשים להיות חתומים אישים שונים. בינואר 2024 הוקמה תנועת "המילואימניקים – דור הניצחון" בראשות גלעד אך; בספטמבר 2025 השר לשעבר יועז הנדל הגיש בקשה לרישום מפלגתו "המילואימניקים". אנשי "דור הניצחון" פנו בעקבות זאת לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את השימוש בשם "המילואימניקים", ובית המשפט החליט לקיים דיון בבקשתם.

לא מדובר במחלוקת של מה בכך. ככלות הכול, השמות האפשריים למפלגות של יוצאי צבא שנזהרות שלא להיתפס לקצוות מוצו עד תום. היו הישראלים וישראל אחת וישראל ביתנו; היה איחוד לאומי והייתה מפלגת יחד; היו אומץ, התחייה, תקומה, כחול לבן וחוסן לישראל; המרכז החופשי והמרכז העצמאי; עוצמה יהודית ועוצמה ישראלית; הדרך השלישית, התנועה, קדימה ואיך לא – ישר, עם סימן קריאה. לך תהיה יצירתי בכאלה תנאי עבודה. אה כן, הייתה גם מפלגה ציונית ששמה העבודה.

אל תתנו לשמות "המילואימניקים – דור הניצחון" ו"המילואימניקים" לבלבל אתכם, אכן מדובר בשני גופים בעלי אג'נדות שונות, לכאורה. עם הקמתה הצהירה מפלגתו של הנדל כי היא תעסוק "בעקרונות ולא בחרמות פוליטיים", שלדבריה מנעו איחוד כוחות ציוניים, מה שהוביל בין השאר ל־7 באוקטובר. עוד נאמר שם כי המפלגה חותרת להיות חלק מממשלה ציונית שתקדם שירות לכולם והקמת ועדת חקירה למחדל הטבח. "המילואימניקים באים לכפות שיקום על המערכת הפוליטית. מי שאחראי על 7 באוקטובר צריך ללכת הביתה, ומי שלקחו אחריות באותו היום ומאז - צריכים להשתלט על מוקדי הכוח ולהוביל את המדינה". במילים אחרות, במלחמת הליבה הישראלית – כן ביבי או לא ביבי – הם נגד החרמתו וגם נגד המשך כהונתו.

"המילואימניקים – דור הניצחון", לעומת זאת, מכריזים כי שאיפתם היא להיות חלק מ"מפלגה חדשה שמאחדת את כל הכוחות בימין שמתחממים על הקווים", כלשונו של גלעד אך. בהתייחס לפנייה שלהם לבג"ץ נגד רשימתו של הנדל, הבהירה דוברות התנועה: "לא נאפשר ליועז הנדל לרכוב על הגב של 300 אלף לוחמי מילואים. (...) השם הזה שייך לכלל הלוחמים, ולא יכול להפוך למותג פוליטי של אדם אחד בלבד". עוד טענו כי הרשימה המתחרה על השם "היא בעיקר התנועה להחזרת יועז הנדל לפוליטיקה".

אז מה היה לנו שם? מפלגות לאומיות וציוניות שצומחות מהעם ומשורות הלוחמים ורוצות איחוד, רק לא זו עם זו. סביר להניח שהנדל לא מזדהה עד תום עם רצונה של "דור הניצחון" לייצר מפלגה ימין מאוחדת, ומנגד התנועה של אך לא שמה בראש האג'נדה שלה את סוגיית ועדת החקירה. בתוך המחלוקת הזאת, קשה לדמיין שתי מפלגות עם פערים קטנים מאלו שבין מפלגות המילואימניקים.

אז איך מבחינים בין שתי תנועות בעלות שם זהה – מעין "המילואימניקים איחוד" ו"המילואימניקים מאוחד"? מקשיבים לתכל'ס. תתפלאו, אבל הבוחרים מקשיבים גם לתוכן, עוקבים בעניין אחרי סגנון, ונותנים לעובדות לבלבל אותם. מפלגת הציונות הדתית לא הצליחה לזכות בכל קולות המחנה בעל השם הדומה, לגווניו האינסופיים. דתיי השמאל והמרכז לא טעו לחשוב שבצלאל סמוטריץ' מייצג אותם רק משום שנשא את שמם לשווא. הם פשוט הפסיקו לקרוא לעצמם "ציונות דתית" וחזרו ל"דתיים־לאומיים" או "סרוגים". מפלגת הדמוקרטים שרוכבת על בהלת מחאת הרפורמה, לא מבלבלת אנשי שמאל־מרכז ששומעים את השיח היאיר גולני הקיצוני; ועם כל הכבוד לרקורד הצה"לי שלו, גם לובשי מדים מהימין יודעים היכן הוא ממוקם. איכשהו הם מצליחים להבחין בין סיפורי הגבורה שהוא חתום עליהם, ובין עמדותיו המסוכנות בעיניהם.

שם רשימה איכותי יכול להיות קוריוז חביב שפותח דלת אל המפלגה, אבל רק תוכן תואם ישאיר את המצביעים הפוטנציאלים בפנים. קהל היעד של המפלגות הפונות אל המילואימניקים יודע להריח זיוף מקילומטרים. הוא מכיר את החומרים שמהם בונים אסטרטגיה ציונית באמת. אחרי הכול, הוא הרי היה שם בשוחות ממש כמוהם.

לתגובות: orlygogo@gmail.com