בעשורים האחרונים חוללה התנועה הדתית־פמיניסטית את אחת המהפכות החשובות בעולם הדתי. אם בסוף שנות השמונים של המאה שעברה קראו נשים אורתודוקסיות מעל במות שונות בישראל ובארצות הברית לאפשר לנשים לקחת חלק מרכזי יותר בעשייה הדתית ולהשמיע את קולן בתחום הלימוד וההנהגה, הפעילוּת הדתית והמעמד האישי – כיום כבר אפשר לקבוע כי חלק מאותם מאבקים הצליחו אף למעלה מן הצפוי, וחלקם הצליחו באופן חלקי בלבד. במאמר זה אני מבקשת לבחון את הסיבות לכך שלנוכח ההצלחה בתחומים מסוימים, המאבק בנושא המעמד האישי לא צלח.
בניגוד להצלחות מרשימות בתחומים של לימוד תורה, הנהגה דתית וריטואל דתי, שבהן נשים לוקחות חלק הולך וגובר - בתחום המעמד האישי התמונה עגומה יותר. אמנם גם בתחום זה יש הצלחות, כגון כניסתן של נשים כטוענות רבניות לבתי הדין הרבניים, פעילותם של ארגוני נשים בבתי משפט ותרומתם המכרעת להעלאת המודעות למצוקות נשים בהליכי גירושין, ולחיפוש אחר פתרונות כמו חתימה על הסכמי קדם־נישואין. ואולם, בשורה התחתונה, עד היום לא התגבשו פתרונות מהותיים בתחום המעמד האישי. נשים בימינו עדיין תלויות ברצון בני זוגן וממשיכות להפוך לעגונות, למסורבות גט ולזקוקות חליצה; הן עדיין ממשיכות להיסחט על ידי בעלים (או גיסים) המסרבים לשתף פעולה, ומעמדן האישי תלוי לחלוטין בנכונותו של בית הדין לפעול בנחישות לשחררן מנישואין שאינם רצויים להן.
לטענתי, שלושה מאפיינים של נושא המעמד האישי מעכבים פתרון של ממש בתחום העגינות:
הכי מעניין
א. עמידה מול ממסד רבני
בעשרות השנים האחרונות נסללו דרכים רבות, במסגרות אישיות וקהילתיות, ששינו לחלוטין את מעמד הנשים ביהדות: יש נשים המוציאות ידי חובה את בני משפחתן בבציעת הפת ובקידוש; מקימות קבוצת תפילה נשית או שוויונית; לומדות תורה וגמרא במסגרות פרטיות ועוד.
חברי מועצת הרבנות הראשית, ארכיון. | צילום: שלומי כהן, פלאש 90
ואולם, כאשר השינוי נצרך אל מול הממסד הרבני, ובפרט בסוגיות של גירושין, המצב שונה בתכלית. אל מול החוק והממסד, לאישה אין קול אפקטיבי, ואין בידה אמצעים ממשיים לשינוי ההלכה הפסוקה או הפרשנות הממסדית שלה. כל עוד מבנה העומק של המעמד האישי תלוי ברצון הבעל ובמידת נכונותם של הדיינים לפתור מקרים סבוכים, וכל עוד נשים מודרות מתפקידי הכרעה – שום פעולות קוסמטיות לא יעזרו. יתרה מכך, גם הרבנים המכהנים בממסד כבולים למערכת שמרנית, החוסמת כמעט לחלוטין יוזמות או פסיקות חדשניות, מחשש לפגיעה במעמדם ובמקומם בהיררכיה הרבנית.
בנוסף, הקשר ההדוק שבין דת למדינה שקיים במדינת ישראל מחזק עוד יותר את הקיבעון בתחום המעמד האישי. אילו היו בתי דין אלטרנטיביים המוכרים על ידי המדינה, ייתכן שניתן היה לפתח 'תחרות' ומוטיבציה של הדיינים למצוא פתרונות הלכתיים המותאמים למציאות חייהן של נשים וגברים היום, ולהעניק מענה למצבים שבהם חירותן נשללת אפילו בתוך העולם האורתודוקסי השמרני.
ב. קדושת הנישואין והחשש לממזרות
בשורש העניין מונחת התפיסה בדבר קדושת הנישואין ויראת ההוראה. נישואין כדת משה וישראל נחשבים כאבן יסוד להמשך קיומו של העם היהודי ועל כן ערפול במעמדה האישי של האישה – פנויה, נשואה או גרושה – נתפס כגורם מכשיל לציבור הגברים, ועלול להכתים את ילדיה בחשש ממזרות. זו הסיבה לכך שכל הציבור הדתי והמסורתי, על רבניו ומוסדותיו, וכן גם חלק גדול מן הציבור החילוני, מיישר קו ברצון לסלק כל ספק ביחס למעמדה האישי של האישה. גם ארגונים שמעודדים נישואין מחוץ לממסד הרבני נמנעים, מסיבה זו, מלקיים טקסי גירושין שלא במסגרת בית הדין הרבני.
בית הדין הרבני בירושלים, 2003. למצולמים אין קשר לכתבה. | צילום: פלאש 90
ג. היעדר דגם מוכר של פתרון
כאשר נשים ביקשו לקדם את מעמדן בלימוד תורה ובהנהגה רוחנית, הן ראו לנגד עיניהן את מודל הגבר הלומד והמנהיג הרוחני. באותה מידה, נשים המבקשות להיות מעורבות יותר בעשייה הדתית, רואות לנגד עיניהן מודל של הגבר היהודי המקיים מצוות ומבקשות לקבל על עצמן אותה מחויבות. ואולם, בנושא המעמד האישי אין כל מודל הלכתי מוכר שיהווה השראה ליצירת מערכת זוגית המותאמת לערכי השוויון וההדדיות.
הנישואין היהודיים בנויים באופן לא סימטרי: האיש נושא את האישה והאישה נישאת לו; האיש מגרש את האישה והאישה מגורשת ממנו; האיש אינו מוגבל במספר הנשים הפנויות שמותר לו להיות איתן, והאישה אסורה על העולם. באין מודל של נישואים יהודיים שוויוניים שבהם האישה אינה תלויה כלל ברצון הבעל ואינה נתונה לחסדו, אין לנו חזון שאליו נוכל לשאוף. נשים פמיניסטיות פועלות בתוך המציאות הקיימת ומנסות לשפר את מצבן של העגונות, מבלי להתיימר לפתור את הבעיה מן השורש. כך, כל הפעולות החשובות והטובות והסיזיפיות של נשים בעשרות השנים האחרונות בבתי הדין הרבניים, בקידום הסכמי קדם הנישואין ואפילו בחתימה על תנאי בקידושין – אינן יכולות למגר לחלוטין את בעיית העגינות. לצורך כך נדרש פתרון יסודי וכוללני שכרגע אינו על הפרק.
פתרונות הלכתיים נועזים
האם ניתן בכלל להתגבר על חסמים אלה? האם נשים יהודיות יכולות לשאוף רק להקלה בנושא מעמדן האישי, או שאפשר לראות באופק פתרון עמוק ומהותי יותר שיתאים לערכי השוויון של ימינו? ראשית עלינו להודות בכך שהמשך עשייה בכיוון שבו פעלנו עד כה, יביא אולי לשיפור התנאים, להגברת המודעות ולקידום הקלות נקודתיות, אך לא ימגר לחלוטין את בעיית העגינות.
כדי לעשות זאת, צריכים נשים וגברים האמונים על ההלכה להתכנס יחד ולהציע פתרונות הלכתיים נועזים שיעקפו את החסמים הקיימים, ויתבססו על מודל שבוודאי טמון בעומק ארגז הכלים ההלכתי, וכל שנדרש הוא לגלות אומץ, יצירתיות ובעיקר מחויבות לשינוי המצב הקיים מיסודו.
רבקה לוביץ היא עמיתת מחקר במכון הרטמן
עוד כתבות בנושא
