שאלתי השבוע את הבינה המלאכותית מי המציא את הביטוי “ימין ערכי". באורח נדיר הבינה התעטפה ענווה והודתה שהיא לא יודעת. ליתר דיוק כתבה ש"אין תעודת לידה רשמית עם שם של אדם אחד החתום על המצאת הביטוי. הוא צמח והתקבע בעיקר בעשור האחרון". אז מאיפה צמח? לא ברור. אולי עוד בעשור הקודם.

אגב, בדקתי במחשב אם אני עצמי אימצתי אותו אי־פעם בטור הזה, כדי להתהדר בערך ימני כלשהו או לצורך הבחנה מוסרית בין ימין כזה לימין אחר, והתברר שאף פעם לא. “הימין הערכי" הוא יותר כינוי גנאי מאשר תג יחידה, אחיו התאום של “האידיוט השימושי". כשהפטריוטים בערוץ 14 כועסים על איש ימין דתי שחרג קלות מהמשבצת, ולדעתם עלול לפגוע בצרכים הפוליטיים הבוערים של המחנה, הם מייחסים לו יפיות נפש וקוראים לו בלעג “ימין ערכי". כשמדובר במקרה באיש עפרה, עולה במרשתת שאלת הנצח הקנטרנית מה קרה לעפרה. מותר לכעוס בחזרה על הפטריוטים ועל השואלים, אפילו להיעלב קלות אם מוכרחים, אבל לא כדאי לאבד עשתונות ופרופורציות. זה רע לבריאות וחוסך אחר כך את הצורך בהתנצלויות ארוכות.  

לגופו של עניין, אפשר להרגיע. שום דבר לא קרה לעפרה, ואין סערה עזה בציונות הדתית. היא לא נקרעת בין ינון מגל לעמיחי אתאלי, ותחזיקו חזק – אפילו לא בין בצלאל סמוטריץ' לשבות רענן. כלומר, אין לי שכנים שהפסיקו לדבר זה עם זה בגלל מה שינון מגל אמר על ההסדרניקים, ולא מוכרים לי זוגות ימניים שהתגרשו למשמע דבריה של שבות רענן. קרע של ממש לא התרחש אפילו אחרי שמפלגת ימינה נכנסה בשעתה לחופה עם מנסור עבאס. הוא כן התרחש בעבר בתנועה הקיבוצית, עד כדי הצבת גדר דוקרנית באמצע חדר האוכל של עין־חרוד. היו גם הרבה חצרות חסידיות שנקרעו בעקבות קטטה פנימית, לא חצר הכיפות הסרוגות.

הציונות הדתית מפשפשת תכופות בערכיה, לפעמים מתווכחת בקול עם עצמה, אבל ברוך השם לא נקרעת, לא עד כדי כך. לאחרונה היא צופה בעיקר בערוץ 14, אך אינה מסכימה עם כל מילה או ערך. רוב עיתותיה מוקדשות למשימות קדושות המוסכמות על כל פלגיה: התיישבות, ביטחון, חינוך, לימוד תורה, תיקון עולם. אין לה זמן לסערה ציבורית ולקטטות ממושכות, אפילו לא להפגנות. בשעות הפנאי הנדירות היא עוקבת מרחוק אחרי הקטטות בשמאל הערכי. מרתק מאוד מה שקורה שם בזמן האחרון בין יאיר גולן למרצ.

הברירה הלא טבעית

אהוד ברק חגג אתמול יום הולדת 84. הוא בא לעולם באותו יום שבו נרצח על ידי הבריטים אברהם יאיר שטרן, מפקד הלח"י, אך כנראה אינו גלגול רוחני שלו. שטרן פיקד על קומץ חיילים אלמונים בלי מדים, ברק על צבא גדול במדים. שטרן חתר לבניין בית המקדש השלישי ולמדינה עברית משתי גדות הירדן, ברק היה המנהיג היהודי היחיד בכל הזמנים שהסכים למסור לזרים את ירושלים. בין 18 עקרונות התחייה של שטרן נכלל גם סעיף של “קיבוץ גלויות שלם", והנה מתברר שברק מעדיף כעת קיבוץ גלויות חלקי.

“הם לקחו את כל מי שהגיע רק כדי להציל אנשים", אמר על אבות המדינה, “עכשיו אנחנו יכולים להיות בררניים״. חוות הדעת הגזענית הזו, שנחשפה עם מסמכי ידידו ג'פרי אפשטיין, שופכת אור על מכמני נפשו. היא לא הוצאה מהקשרה, היא נקשרת בהחלט לפועלו של מי שבעשור האחרון אינו מפסיק לחרחר מרי אזרחי ולעסוק בהמרדה. כשיוצאי גלויות מסוימות נחשבים בעיניך יותר מיוצאי גלויות אחרות, מלחמת אחים היא כבר לא איום, היא אתגר.