ניצחונה של סנאה טאקאיצ'י, ראשת ממשלת יפן, בבחירות הכלליות שהתקיימו היום ביפן הוא עובדה פוליטית מוגמרת, אך חשיבותו חורגת בהרבה משאלת גודל הרוב הפרלמנטרי שבו היא זכתה. כניסתה לכהונה מתוך עוצמה ציבורית רחבה, מחייבת דיון מדויק ומפוכח בביקורת המופנית כלפיה בהקשר היהודי, ובעיקר בגבולות הראויים שלה. לאורך השנים נקשרה טאקאיצ'י למחלוקות הנוגעות לזיכרון ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה, ובפרט לשימוש שהיא עשתה בעברה בסמלים נאציים ולעיסוק הרעיוני שלה בכתבים העוסקים באסטרטגיות הפוליטיות של אדולף היטלר. הביקורת הציבורית כלפיה נוטה לעיתים לגלוש מדיון בשיקול דעת וברגישות היסטורית אל ייחוס כוונות עוינות שאינן נתמכות בעובדות. חשוב להבהיר, כבר בתחילה ,שאין בנמצא אמירות אנטישמיות מפורשות מצידה של טאקאיצ'י, ואין עדות לעוינות מצידה כלפי יהודים כקבוצה. מוקד הדיון אינו מדיניות אנטי-יהודית שלה, אלא המשמעות הסמלית של בחירות רעיוניות שלה והאחריות המוסרית של ההנהגה יפנית בזירה הבינלאומית.
עוד כתבות בנושא
הבחירות הכלליות העניקו לטאקאיצ'י רוב פרלמנטרי רחב במיוחד, של 316 מושבים בבית הנבחרים המונה 465 חברי פרלמנט. זהו מנדט ציבורי חריג במונחים יפניים, הממקם את טאקאיצ'י בעמדת כוח יוצאת דופן. הרוב בו היא זכתה הוא לא רק הישג אלקטורלי, אלא תשתית פוליטית המאפשרת לה חופש פעולה רחב בעיצוב סדר יום נורמטיבי, ולא רק בניהול השוטף של המדינה. במצב זה, האחריות המוטלת על טאקאיצ'י לא מצטמצמת רק לתחומי ביטחון וכלכלה, אלא היא נוגעת גם לאופן שבו יפן מבקשת להיתפס כמעצמה בעלת משקל מוסרי בזירה העולמית.
טאקאיצ'י, האישה הראשונה המכהנת בתפקיד ראשת ממשלת יפן, מאז חודש אוקטובר 2025, צמחה מתוך המפלגה הליברל דמוקרטית בתקופה של שחיקת אמון הציבור, והיא הציגה עצמה כמנהיגה המבקשת להשיב יציבות והכרעה. טאקאיצ'י היא מעריצה גדולה של מרגרט תאצ'ר ומזוהה עם הימין השמרני, עם קו תקיף בנושאי ביטחון וכלכלה, ועם תפיסה שלפיה יפן אינה יכולה להרשות לעצמה רפיסות אסטרטגית, נוכח ההתעצמות הסינית והאיום המתמשך מצד צפון קוריאה. הנהגה המבקשת לשדר נחישות נדרשת, עם זאת, גם ליכולת הבחנה היסטורית ולהימנעות מפרובוקציות סמליות בלתי נחוצות.
הכי מעניין
מנהיגי מפלגות השלטון והאופוזיציה ביפן מצטלמים במהלך עימות במועדון העיתונות הלאומי של יפן לפני הבחירות בטוקיו | צילום: דיוויד מארויל/פול, AP,
מנקודת המבט היהודית, עמדתה של טאקאיצ'י נותרה עמומה. בניגוד למנהיגים מערביים רבים, היא כמעט שלא התבטאה בפומבי בנושאים הקשורים ליהודים או לישראל. היא לא נשאה נאומים בסוגיות אלה, והיא אינה חורגת מן הקו היפני המסורתי המבקש לאזן בין היחסים עם ישראל לבין הרגישות היפנית לעולם הערבי. שתיקתה זו של טאקאיצ'י לא מבטאת עוינות, אך גם אינה נטולת משמעות. בעידן שבו מנהיגות נמדדת גם ביכולת להציב גבולות ערכיים, היעדרה של עמדה גלויה מצידה של טאקאיצ'י היא בחירה בעלת השלכות מוסריות ופוליטיות.
יש לזכור שביפן האנטישמיות האירופית הקלאסית כמעט שלא השתרשה, והיהודים מעולם לא היו קבוצה מרכזית בשיח הציבורי. דווקא משום כך העיסוק של טאקאיצ'י בסמלים נאציים ובמקורות רעיוניים מן העבר הנאצי של גרמניה לא נתפס כעניין מקומי בלבד, אלא כסוגיה בעלת הד בינלאומי. כמובן שיפן אינה נושאת באחריות ישירה לשואה, אך היא חלק מגוש מדינות המערב שבו זיכרון המאה ה-20 משמש אמת מידה מוסרית מחייבת.
אנשים משתתפים באירוע קמפיין של מפלגת הימנית סנסייטו ביפן לקראת הבחירות לבית התחתון בטוקיו | צילום: AP/לואיז דלמוט
ניצחונה של טאקאיצ'י אינו סיבה לחשש אוטומטי מצד העם היהודי והוא פותח חלון הזדמנויות. מתוך עמדת עוצמה פוליטית יציבה, "אשת הברזל" של יפן יכולה לבחור אם להותיר את הסוגיות האלה בשוליים או להבהיר בפומבי את מחויבותה שלה למאבק באנטישמיות, להכרה במשמעות השואה ולרגישות ההיסטורית הנדרשת ממנהיגות גלובלית. לא כמהלך טקטי ולא כמחווה סמלית בלבד, אלא כביטוי להבשלה מוסרית של יפן המבקשת למלא תפקיד אחראי בעולם משתנה.
שרון פרדו הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי, ה- JPPI, ופרופסור ליחסים בינלאומיים במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.